"אזרחים"

עין גדולה שמתבוננת על הצופה ללא הרף, בוטקה של עמדת שומר עם חפציו הפרטיים וטביעת אצבע שנשרפת לאיטה. כל אלה ועבודות נוספות מוצגות בתערוכה "אזרחים" ומעמידה למבחן את מערכת היחסים שבין זכויות האזרח לסמכויות השלטון ובין משטור לבחירה חופשית בחברה הדמוקרטית.

מאיה נקר, תקשורת חזותית

התערוכה ״אזרחים״, באוצרותה של נטע גל-עצמון עוסקת בשאלת זכויות האזרח והפרט תחת השלטונות הדמוקרטיים המערביים כיום, וגורמת לצופה לתהות היכן הוא ממוקם במצב הזה של ההשתלטות הבלתי נראית לפעמים, של השלטונות על חיינו. התערוכה משלבת יצירות ודעות שונות של אמנים מהארץ ומהעולם, כל אחד מנקודת מבטו על הנושא, ובוחנת את מקומו ופרטיותו של הפרט בחברה, תחת עינו הצופה של ״האח הגדול״.

התערוכה מעמידה למבחן את הקיום הדמוקרטי, ומעלה שאלות רבות סביב רמת המעורבות של הרשויות בחיינו. האם אנו מודעים לכך שעוקבים אחרינו? האם ישנו מתח בין זכויות האזרח לסמכויות השלטון? עד כמה ערכי הדמוקרטיה באמת נשמרים? מוצגי התערוכה מעידים כי המצב הקיים אכן מורכב.

״מתח פנים״ עבודתו של רפאל לוזאנו-המר אזרחים. צילום: אלעד שריג

התערוכה מוצגת בחלל אחד מרכזי ממנו יוצאים לחללים נוספים, ומכילה עבודות במדיומים שונים – וידאו, מיצבים, תמונות ופסלים. בחלל המרכזי עיניי הצופה נמשכות הישר למסך הגדול במרכז החלל, עליו הוקרנה עין מתבוננת. זוהי עבודתו של רפאל לוזאנו-המר, האמן המקסיקני, שבחר להביע את תחושותיו במיצב אינטראקטיבי, אשר כמעט וכופה אותן על המבקר בתערוכה. העין עוקבת אחר המתבונן בעוברו מצידו האחד של החלל לצידו השני. היא בעצם משנה את חוקי המשחק, יותר מאשר שאנחנו מתבוננים בה היא מתבוננת בנו, וגורמת לנו לחוש שבוחנים אותנו ומפרים את הפרטיות שלנו באופן מסוים.

״אזור אוטונומי ארעי״, עבודתו של האמן צח חכמון. צילום: אלעד שריג

מיצב בולט נוסף הוא ״עמדת השומר״ או בשמו ״אזור אוטונומי ארעי״, עבודתו של האמן הישראלי צח חכמון, בדמות עמדה אמיתית של שומר, אותה בנה האמן ואליה ניתן להציץ דרך הדלת הפתוחה. בפנים ניתן למצוא חפצים יום יומיים בהם משתמש השומר כגון מאוורר, פתקים, תמונות, כוס קפה. בנוסף ניתן לראות על צג המחשב שבעמדה חלקים שונים מהתערוכה המצולמים דרך מצלמות האבטחה. מיצב זה מכניס אותנו לתוך עולמו האינטימי של ה״שומר״, אשר מצד אחד מסתתר מהמתרחש מחוץ לעמדה, ומהצד השני מספק לעצמו סמכות ועמדת כוח. כאשר מתבוננים מתוך עמדת השומר החוצה מהחלון, ורואים את העין הגדולה על המסך חודרת גם לפרטיות של העמדה הקטנה, פתאום נוצר חיבור ויזואלי ורעיוני בין שתי העבודות.

״לא יכול לשים את האצבע״ עבודתו של האמן גל וינשטיין. טביעת האצבע שנשרפת בהדרגה. צילום: מאיה נקר

עבודה נוספת שמושכת את תשומת הלב במיוחד, היא עבודתו של גל וינשטיין ״לא יכול לשים את האצבע״, וידאו המציג שריפה של חותמת טביעת אצבע. מצד אחד, טביעת אצבע היא ייחודית לכל אדם, בתהליך השריפה בעצם נשרפת גם זהותו של הפרט, מחיקת עקבותיו ומשמעותו. מצד שני, טביעת האצבע מסמלת גם את ההתערבות של השלטונות הדמוקרטיים בחיים הפרטיים של האזרחים, כמו המאגר הביומטרי, והאפשרות לעקוב אחרינו ולהשתמש בה לרעה וכל זאת בחסות החוק. היא מאפשרת לרשויות דרך מדויקת לזיהוי אנשים לצרכים שונים, ואין לדעת מה יקרה כאשר הרשויות יחזיקו בטביעות האצבע של כלל האזרחים. האמן משתמש בטביעת האצבע האישית שלו ומעביר את הכאב ותחושותיו האישיות שבפעולה הזו.

שתי העבודות משתלבות. צילום: מאיה נקר

התערוכה משאירה חותם הרבה אחרי שרואים אותה, וגורמת לנו לחשוב עד כמה ניתן לשמור על פרטיותנו, אפילו בחברה דמוקרטית, ומאירה את עינינו לכוח השלטון בחברה המודרנית. לעתים אנו שוכחים עד כמה הליברליזם הוא שברירי, ומה עלול להפר את הגבול בין פרטיות לבין נחלת הכלל.

נעילה: 5.8.17

אוצרת: נטע גל-עצמון

משתתפים: אייל סגל, ארנון בן-דוד, בועז אהרונוביץ', ג'אן-מריה טוסאטי, ג'וליה קורק, גל וינשטיין, דניאל פרסאי, זוהר גוטסמן, יעל פרנק, כריסטינה לוקאס, מיקה ואבי מילגרום, נייט האריסון, סשה סרבר, פדריקו סולמי, צח חכמון, קליף אוואנס, רפאל לוזאנו-המר

מוזיאון פתח תקווה לאמנות

רחוב ארלוזורוב 30, פתח תקווה

ב', ד', ו', שבת 14:00-10:00

ג', ה' 20:00-16:00

תגיות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *