אנדרטה לחטיבות שנמוגו

כיצד משתקפת היסטוריה בארכיטקטורה? מה בין ארכיטקטורה לבין טראומה? האם יש בכוחה של הארכיטקטורה להתמודד עם טראומה, ואם כן באיזה אופן? אלו חלק מהשאלות שעלו במסגרת פרו-סמינריון "ארכיטקטורה וטראומה" בו התבקשו הסטודנטים לעיצוב אנדרטה לחללי חיל השריון. האדם שבטנק ינצח

יוליה פופוב, עיצוב פנים

כאשר נרשמנו לפרו-סמינריון "ארכיטקטורה וטראומה" לא דמיינו לעצמנו איזה מסע אנחנו הולכים לעבור. במסגרת התרגיל התבקשנו לתכנן אנדרטה לכעשרים חטיבות שנמוגו מחיל השריון. אנדרטה שתוקיר את כולן ותהווה שער לפארק בלטרון, המשמש כאתר הנצחה לחללי חיל השריון.

לטובת המחקר נסענו ללטרון שמענו מחנן ברנשטיין, מנכ"ל עמותת יד לשריון על ההיסטוריה של המקום וביקרנו באתר שמקצים לנו לאנדרטה בפארק העוצבות. הפארק מאגד בתוכו אנדרטאות רבות ליחידות ולאוגדות השונות בחיל השריון. אגודת יד לשריון הקצתה מאה אלף דולר לאנדרטה והכריזה על תחרות ולמקומות הראשונים מובטח פרס כספי.

במשך חודשיים עבדנו תחת הנחיה של ראובן גבעתי, דוד פאר ודנה אריאלי. התחלקנו לקבוצות של סטודנטים משלוש המחלקות: מעיצוב פנים, מעיצוב תעשייתי ומתקשורת חזותית. כל קבוצה התבקשה להביא מספר הצעות ולעבוד עליהן במקביל. נשמע כמו עוד סטודיו? כך זה גם היה.

חלל התערוכה בגלריה ויטרינה, ממתינים לשופטים. צילום: גיא בן עטר

בשלב הראשון העלנו מושגים ורעיונות שמהם נוכל לצאת לפרויקטים, כאשר כל קבוצה חשבה מה היא רוצה להעביר באנדרטה הזו ומה היא תייצג. בשלב השני התחלנו לתת לרעיונות ולמושגים הללו צורה וצבע באמצעות סקיצות, מודלים והדמיות. בשלב השלישי הגענו לשיעורי עבודה, יושבים, חושבים ומשרבטים. הזמן עבר כל כך מהר, כבר הגענו לשלב הסיום והתחלנו לתכנן את ההצגה של הפרויקטים. תוך כדי פיתוח הפרויקטים, למדנו גם על סוגי הנצחה שונים והעשרנו את הידע שלנו בהנחייתה של דנה אריאלי.

קיבלנו את הכבוד להציג את הפרזנטיות בגלריה ויטרינה ותכננו איך כל העבודות יראו, מה יהיה הפורמט ועל מה נציג את המודלים. יום התחרות הגיע, והשופטים בתחרות בחנו את תוצרי הקורס, הכולל שבעה עשר הצעות מעניינות ומגוונות.

מנכ״ל עמותת יד לשריון, חנן ברנשטיין במילות סיכום. צילום: גיא בן עטר

חבר השופטים כלל: תא"ל במילואים עו"ד חנן ברנשטיין ומנכ"ל עמותת יד לשריון, אלוף (מיל') יפתח רון טל יו"ר דירקטוריון חב' החשמל, פרופ' אסא כשר יו"ר ועדת מרכז המידע והגב' אורלי גפן. משתתפים מטעם המכון הטכנולוגי חולון H.I.T: פרופ' אדוארד יעקובוב נשיא המכון, פרופ' דנה אריאלי דיקנית הפקולטה לעיצוב, אדריכל ניסן ורשבסקי ראש המחלקה לעיצוב פנים, ראובן גבעתי מעצב, אומן רב תחומי ומרצה במחלקה לעיצוב פנים, והאמן והפסל דוד פאר מרצה במחלקה לעיצוב תעשייתי. משתתף אורח: אדריכל יאיר ורון מאוניברסיטת אריאל.

״הזמן הנעלם״. צילום: אור לשם

חבר השופטים בחר לציין לשבח את אחד הפרויקט אחד, מעבר לשלושת הזוכים במקומות הראשונים, והוא "הזמן הנעלם" של אור לשם, מריה לובבין ובר לוי. האנדרטה מייצרת תחושת התהוות אל מול התפוגגות, תוך התמקדות הזיכרון. במקום שבו תשתנה הצפיפות, שם התעבה הזיכרון. "במקום שבו יעצרו הזחלים שם יקבע הגבול". על-ידי שביל מוגדר אנו ממקמים את הזמן, ובתוך ציר הזמן אנו ממקמי את הזיכרון.

הדמיה "רקמת הפלדה". צילום: גיא בן עטר

במקום שלישי זכה הפרויקט "רקמת הפלדה" של מוריה דגוגה, תגל אסולין,  אורי בן ששון ויוליה פופוב. האנדרטה מבקשת להוקיר את יחידות השריון שהתפרקו ואת חיל השריון באמצעות שטיח מפלדה. השטיח יוצב בכניסה לפארק העוצבות ועליו יצעדו המבקרים. שטיח זה הוא הבסיס עליו הולכים, המשמש כהקבלה ליחידות עבר שעליהן מושתת חיל השריון עד היום. השטיח שואב השראה מצורת שריון הצב. לאורך השטיח ה'פארטן', הולך ומתפרק בכדי להנכיח את תהליך התפרקות היחידות בחיל. בחלקים מסוימים בשטיח צומחים מתוך ה'פאטרן' מקומות ישיבה, במטרה לאפשר למבקר לעצור ולשבת בצל העצים, להתארח בחיק היחידות, ולחוש את עוצמתן. האנדרטה עשויה ממתכת חלודה, חומר שעם הזמן משתנה וממשיך להשתנות, כפי שחיל השריון עבר ועודנו עובר תהליכים.

פרזנטציית ״מעיין השריון״. צילום: אור לשם

במקום שני זכה הפרויקט "מעיין השריון" של אור לשם, מריה לובבין ובר לוי. "עקבות רגלי ציפורים בחול אשר על שפת הים, כמו כתב יד שמישהו רשם, לזכור דברים, שמות, מספרים ומקומות" (יהודה עמיחי). רובם המוחלט של הטנקים נעים באמצעות מזק"ום (מערכת זחלים, קפיצים ומרכובים). הזחלים מותירים אחריהם סימני דרך, מעין עקבת זיכרון. דרך העקבות אנחנו מייצרים מרחב זיכרון, האנדרטה מורכבת מדימויי חוליות נחילי מים "ומעיין השריון". האנדרטה מבקשת ליצור תחושת התמזגות עם הנוף על מנת לאפשר חיבור תודעתי לזיכרון. נחילי המים עוברים דרך החוליות עד למעיין השריון. בדרך זו אנו מדמים את החוליות לאבני דרך שאנו מציבים בכדי להבליט את הנשכח, נחילי המים מדמים את הדרך שחיל השריון עבר, תוך זרימה שעוטפת את החוליות כמו מיסוך עשן. הנחילים זורמים אל "מעיין השריון".

"עשרים ו…", הפרויקט המנצח. צילום: גיא בן עטר

ובמקום ראשון זכה הפרויקט "עשרים ו.." של נופר כהן, אסא אלבזו ודנה צבדי. האנדרטה עוסקת בעשרים היחידות שנמוגו. עשרים היחידות הן חלק בלתי נפרד ממבנה הכוח של חיל השריון היום. האנדרטה מביאה לידי ביטוי את יצירת השלם (חיל השריון), באמצעות החסר (היחידות שנמוגו). עשרים יחידות פלדה זהות בגודלן, הניצבות בשורה בזו אחר זו. מכל יחידה הוחסרה חתיכה שונה, המעידה על הנעדר.

השלישייה מנצחת. צילום: גיא בן עטר

נושא ההנצחה הוא נושא רחב מגוון ומסקרן ביותר שנוגע בכל אחד ואחת מאיתנו. ישנם תחומים רבים בהם ניתן לעסוק כשמדברים על הנצחה, ואין ההנצחה חייבת תמיד להתעסק בשכול. אני חושבת שהצלחנו להראות כי ניתן להנציח ולהוקיר גם ממקום שלא מתעסק במוות עצמו. ניתן להנציח זמן, תקופה ולאו דווקא אובדן בגוף ורוח. אפשר לסכם את הקורס כחוויה מאתגרת במיוחד, ויחד עם זאת מספקת. העבודה מול 'לקוח' אמיתי, עמידה בלוח זמנים תוך שילוב פרויקטים אחרים והאפשרות שאחת ההצעות באמת תיבנה סיפקו לנו מוטיבציה לאורך הקורס.

תוהים מה קרה בגורל הזוכים? בזמנו שאנחנו לקחנו אתנחתא קצרה הם קיבלו עוד קצת עבודה בשביל לארגן ולהדק את הדברים בכדי שיוכלו להקים את האנדרטה כבר בקיץ הקרוב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *