אני תלמיד של כיסא

"את הכיסאות שלי אף אחד לא צריך.
אני מתייחס אליהם כמו אל שירה,
גם שירים בעצם לא צריך.
מקווה שהכיסאות שלי הם כמו שירים."
אני תלמיד של כסא, אילון ערמון: תערוכה.

מיה שראל, עיצוב תעשייתי

"את הכיסאות שלי אף אחד לא צריך.
אני מתייחס אליהם כמו אל שירה,
גם שירים בעצם לא צריך.
מקווה שהכיסאות שלי הם כמו שירים."

תמונה: אני תלמיד של כיסא. צילום: מיה שראל

תמונה: אני תלמיד של כיסא. צילום: מיה שראל

בתערוכה "אני תלמיד של כיסא" מפגיש אותנו אילון ערמון עם תהליך היצירה שלו, ובחיבור ייחודי שנולד בין כיסא ושירה. ההשראה לתערוכה הגיעה מלימודי תחריט בהנחייתה של גלית ראוכוורגר בסדנאות בית האמנים בתל אביב, ומשיר של אהרון שבתאי שהוצג בתערוכה "שירת חפצים" (גלריה ויטרינה ע"ש ג'וליה מזרחי, HIT. אוצרת: רביד רובנר). מתוך המפגש, יצר ערמון ספר אמן המורכב מעשרים וארבעה תחריטים מקוריים וקופסת אחסון בעיצובו.

כל עשרים וארבעת התחריטים תלויים זה לצד זה בכניסה לתערוכה. ככל שנכנסים פנימה, ערמון לוקח אותנו למסע בתוך ספר האמן שלו, עמוד אחר עמוד, כיסא אחר כיסא. הכיסאות המתוארים בשירה ובתחריטים, ניצבים גם הם בחלל התערוכה. כל זוג תחריטים מוצג ביחד עם קטע טקסט המתייחס אליו, והשילוב בין השרטוטים, הסקיצות, הטקסט והאובייקטים התלת מימדיים מזמין את הצופה לתהליך החשיבה והיצירה, וחושף את המשמעות הרגשית של כל אחד מהכיסאות.

ערמון, שמגיע מרקע של עיצוב תעשייתי, מצליח להעביר עושר צורני דווקא בדו-מימד. בין תחומי העיצוב והאמנות, בין הדו מימד לתלת מימד, בין הקראפט לתעשייתי, ערמון יוצר שיח בין המוחשי, הרגשי והצורני ובונה משמעויות חדשות לכיסא.

תמונה: מאוכף. צילום: מיה שראל

תמונה: מאוכף. צילום: מיה שראל

"אני אוהב אופניים,
אוהב לרכוב,
אוהב אופניים גם כשלא רוכב,
לכן אוסף אותם ישנים מהרחוב.
אוסף הרבה דברים מהרחוב,
גם אופניים.
לפעמים, אני חושב שהרחוב טוב אליי
אז מחפש להחזיר טובה
רצוי למישהו מהרחוב.

אני חושב שכיסא צריך להיות נוח,
אבל הכיסא שלי לא נוח.
אז אם כיסא לא נוח, הוא צריך להיות משהו אחר.
אולי הכיסא שלי מגניב?
"האם מגניב זה מספיק?""

הכיסאות של ערמון אינם סטנדרטיים. הם מציעים דרך ישיבה שונה מהרגיל, מזמינים חוסר איזון. הם שוברים את המוסכמה של מה שכיסא אמור להיות, ומעלים שאלות: מה בעצם תפקידו של הכיסא? האם צריך להיות נוח ופונקציונלי? או שמא לגרום לנו לחשוב?

תמונה: כיסא ביצה. צילום: מיה שראל

תמונה: כיסא ביצה. צילום: מיה שראל

"לשבת על ביצה כמו תרנגולת
זה כמו לדגור?
לקום מביצה,
נקרא להטיל?
אז בינתיים אפשר
"לשבת לקום

לשבת לקום
לשבת לקום
לה-שבת ולה-קום."

האם צורת הישיבה משנה את משמעות הכיסא? הכיסא הלא סטנדרטי גורם ליושב/ת עליו לשבת במעין כריעה, כאילו דוגר/ת על הכיסא, שומר/ת עליו מכל משמר. האם הכיסא שומר עליך, או שאת/ה שומר/ת עליו?

התערוכה מוצגת בימים אלה בבית בנימיני בתל אביב, עד הראשון בספטמבר. זו הזמנה אל תוך עולמו של ערמון, לחקירה העצמית בעבודותיו ולאהבתו לכיסאות.

"אני תלמיד של כיסא"
אוצרת: שלומית באומן
בית בנימיני
העמל 17, תל אביב
ב'-ה' 11:00-19:00
ו'-ש' 11:00-14:00
פתיחה: 28.6.18
נעילה: 1.9.18

תגיות

1 Comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *