ביקור בית

בנוף הישראלי קיימות אנדרטאות רבות לזכר הנופלים המספרות את סיפור נפילתם ההירואי. אך כיצד אנו זוכרים את החייל הפשוט ששב מן הקרב, ללא עיטורים, אך עם מטען חורג? פרויקט 'ביקור בית' נעשה במסגרת לימודי תואר שני ועוסק בהתמודדות עם פוסט טראומה.

דוד סוסנובסקי, מרצה במחלקה לעיצוב תעשייתי

לאחרונה סיימתי את לימודי התואר השני בעיצוב תעשייתי בבצלאל, במסלול 'אודות עיצוב', במסגרתם יצרתי את פרויקט 'ביקור בית'. הפרויקט נולד במטרה להנכיח ולהעלות מודעות למצבם של חיילים החוזרים מהקרב ונאלצים להמשיך לחיות את חייהם יחד עם המראות והזכרונות של מאורעות הלחימה. הפרויקט התבסס על החוויה האישית שלי כשריונר במילואים בזמן מבצע חומת מגן בג'נין בשנת 2002, ואינו מתיימר להיות כלי טיפולי להלומי קרב, אלא לשקף תמונת מצב. מנחי הפרויקט היו פרופ' עידו ברונו, ודר' טל אלרואי פרנקל.

במהלך עבודת המחקר, בחנתי את גבולות הגזרה של הפרויקט. הפן הפסיכולוגי ותופעות פוסט טראומטיות מצד אחד, אל מול הדחף להנציח ולציין מצד שני. חלקו הראשון של המחקר נעשה כבר בשנת הלימודים הראשונה, בה בחנתי את הנושא ממספר זוויות, תוך התאמתו למסגרת הכללית של הקורסים השונים. בין היתר, בדקתי את היחס ביני לבין הטנק, תוך השוואה בין תא התותחן בטנק לבין ביתי, מתוך ניסיון לשקף את המצב בו אני שרוי, בו למעשה לא באמת יצאתי מהטנק.

החלק השני במחקר עסק בבחינת נושא ההנצחה. במסגרת המחקר, הרחקתי לשדות הקרב של רמת הגולן, המכילה רוויה של סיפורים הירואים ודוגמאות הנצחה מגוונות. ערכתי השוואה בין סוגי המלחמות, סוגי הסיפורים ונסיון למקם את החוויה שלי בתוך כך. בין פגרי הטנקים בשטח הפתוח זיהיתי את המרחק והשוני בין הסביבות. מרחב פתוח אל מול סמטאות צרות ובניינים בני מספר קומות, אויב הלוחם על פי דוקטרינה צבאית מסודרת ומאורגנת, הנעה על תאי שטח גדולים, אל מול לחימת גרילה ביחידים או קבוצות קטנות, המסתתרים בבתים מאחורי מגן אנושי חף מפשע.

החלק השלישי במחקר נגע בפן הפסיכולוגי ובפוסט טראומה. מלחמה מוגדרת כמצב דחק קיצוני בו נדרש החייל לגיוס מירבי של משאביו הנפשיים והגופניים. כוח העמידה של החייל בקרב מושפע ישירות מההתנגשות בין הכוחות בקונפליקט שנוצר בהכרח – לברוח או להלחם. תסמונת פוסט טראומטית מאפיינת אנשים שחוו אירוע טראומטי קשה. התסמינים לפוסט טראומה כוללים בין היתר התנסות חווייתית חוזרת באמצעות מחשבות ודימויים, וחזיונות חוזרים. במסה "מעבר לעיקרון העונג", מזהה פרויד את "כפיית החזרה" . פרויד מתאר מצב בו האדם חוזר אל העבר, ומתייחס אליו כאל חווייה בהווה. מצב זה נגרם לאחר התקלות בגורם חיצוני ומשפיע, אירוע מכונן כגון מלחמה. שיחזור העבר מאפשר נסיון לשלוט בתוצאה הסופית. הנסיונות חוזרים ונשנים מביאים סיפוק לצד צער, בכל פעם מחדש.

חלקים משלוש הסביבות

חלקים משלוש הסביבות

עקרונות הפירוק וההרכבה, הרכבה והנצחה מהווים עמוד השדרה של הפרויקט. כדי לתת במה לאנטי גיבור, בחרתי לתאר סיטואציות "שיגרתיות" ותמימות לכאורה, המציגות בעדינות את המורכבות והסכנה אשר בשדה הקרב בעבר ובהווה. תוצרי הפרויקט הם ערכה להרכבת חלקים המלווה בחוברת הוראות, סרט וידאו המשלב תמונות שצילמתי במהלך המבצע, והדמיות של סצינות בלתי אפשריות המאחדות עבר והווה, ומהווה סיפור המסגרת.

חלקים משלוש סביבות – סלון ג'נין, סלון תל אביב וצריח טנק

חלקים משלוש סביבות – סלון ג'נין, סלון תל אביב וצריח טנק

פירוק

הערכה מכילה חלקים משלוש סביבות – סלון ג'נין, סלון תל אביב וצריח טנק שפורקו בתהליך פרגמנטציה לאובייקטים בדידים. החלקים עורבבו וסודרו מחדש לערכה אחת, בהשראת עולם דגמי ההרכבה, ללא קשר בין האובייקטים ובין סביבתם המקורית. החוברת המצורפת לערכה מכילה הוראות הרכבה לאובייקטים ולחללים בנפרד, ואינה משייכת אובייקט מסוים לסביבתו, זאת על מנת להשאיר חופש פעולה למשתמש, ולאפשר עירבוב בין חלקי הסביבות. בדרך זאת נבנית סיטואציה חדשה, המקיימת מציאות אחרת, מציאות של פנטזיה. שפת ה'משחק' של הפרויקט מעלה שאלות על האתיקה של 'משחק ילדים'. מהפנטזיה התמימה של ילדים במשחק תפקידים כמו-חיילים, או באמצעות חיילי צעצוע, ההתייחסות אל חיילי צה"ל כ'ילדים שלנו', והמעבר אל מוצרי משחק למבוגרים.

עלון הוראות הרכבה לאובייקטים ולחללים

עלון הוראות הרכבה לאובייקטים ולחללים

תהליך הפירוק מתקיים בשני מישורים. במישור הפיזי, חלקי הפלסטיק המודפסים, ובמישור חושי אודיו-ויזואלי באמצעות הסרט. הסיפור עוסק בחוויה חוזרת, בחוסר יכולת להשלים עם העבר, ובכמיהה הבלתי אפשרית לשנות את מהלך ההיסטוריה. שיחזור העבר מאפשר ניסיון לשלוט בתוצאה הסופית. הסרט מהווה פאזל המורכב מזיכרונות, תחושות ומראות, ומהדהד את ההבדל בין הזיכרון והתחושה, לבין המציאות כפי שצולמה. הפרויקט חי בסדקים והפערים הנוצרים ביניהם. פסקול הסרט הנו קולאז' של שני טקסטים, שנכתבו כשיקוף של הווה המתערבב עם העבר. הטקסט הראשון מתאר מעבר מהטנק אל הסלון בג'נין, והטקסט השני מתאר מעבר מהסלון בתל אביב אל הטנק.

שלוש הסביבות המתקיימות יחד בראשי

שלוש הסביבות המתקיימות יחד בראשי

הרכבה

השלב הבא בפרויקט עוסק בהרכבה כאחד האמצעים לספר סיפור וכביטוי ל'כפיית החזרה' (פרויד,"מעבר לעיקרון העונג"). בדומה לתהליך הפירוק, גם בבניית הערכה, התהליך אינו לינארי, וקופץ בין אובייקטים גדולים לקטנים, מרגל של כורסא לרצפת צריח. הבחירה בהדפסה תלת מימדית כטכניקה מדגישה את הקיום החסר של החיים בסיטואציה המקורית בסלון המשפחה בג'נין. הרכבת הערכה מזמינה יצירת קומפוזיציית "על" בה שלושת החללים מעורבבים אחד בשני, ומייצגים את המצב הפוסט טראומטי בו המרחבים מתקיימים יחדיו באופן תמידי.

תוצאת ההרכבה - אנדרטה אישית

תוצאת ההרכבה – אנדרטה אישית

הנצחה

השלב האחרון בהרכבת הערכה עוסק בנושא ההנצחה. דוגמאות ההנצחה הקיימות נעות בין גל-עד אבנים, לאנדרטאות ואתרים מוסדרים. אתרי הנצחה מתפקדים גם כסמלים לאומיים. מצבות ענק לנופלים המספרות את סיפור נפילתם ההירואי, אך לא קיימת התייחסות אל החייל הפשוט ששב מן הקרב, ללא עיטורים, אך עם מטען חורג. 'ביקור בית' נותן מענה לצורך האישי לסמל ולקדש במרחב הפרטי. הדגם המורכב מתפקד כהכלאה בין אנדרטה אישית לקמע. הוא ביטוי פיזי לסערה רגשית. ניתן לתלות אותו על קיר, להניח על שולחן או מדף, ובכך ליצור מרחב התייחדות, הממשיך את טקס ההרכבה.

פרויקט 'ביקור בית' יוצג כחלק מתערוכת בוגרי התוכנית לתואר שני בבצלאל, בבית הנסן בירושלים, בין התאריכים 8/12-22/12

כל התמונות צולמו על-ידי נמרוד גנישר

תגיות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *