גלנדון, איזבלה וחבורת A4


Deprecated: Function create_function() is deprecated in /home/hitacil/public_html/wp-content/plugins/wp-spamshield/wp-spamshield.php on line 2033

חובבי הקומיקס שבקהל מן הסתם שמעו על חבורת A4 האגדית, מבית היוצר של דודו גבע. מה שאתם אולי לא יודעים זה שאחד מחברי ומובילי החבורה המקורית מרצה כאן אצלנו, במכון הטכנולוגי חולון, ויש לו הרבה מה לומר על סצנת הקומיקס העכשווית. ראיון עם רני לבנון, גלנדון מהצמד 'גלנדון ואיזבלה'.

טל שאולי, תקשורת חזותית

בסמסטר האחרון יצא לי להשתתף בקורס עיוני בשם "במה עכשיו" (מומלץ ביותר!) שמעביר יוצר האנימציה והקומיקסאי רני לבנון, ממקימי חבורת A4 המקורית ומי שעומד מאחורי תחייתה העכשווית. שם האמן של לבנון הוא גלנדון, מחצית מהצמד גלנדון ואיזבלה שהם למעשה רני ואשתו, אבישג לבנון. ביחד השניים מאיירים קומיקסים רבים לעיתונים, מגזינים ואתרים, כותבים סדרות אנימציה לטלוויזיה ויוצרים קליפים לאמנים מהשורה הראשונה בארץ ובחו"ל.

גלנדון ואיזבלה בפסטיבל הקומיקס והאיור בנחלת בנימין. מתוך הפייסבוק של איזבלה, 2018.

בגיל 16, לבנון ראה בעיתון 'העיר' קומיקס של דודו גבע שמתאר את הסצנה התל אביבית עם דמויות מצוירות בפשטות, בדיחות שנונות ופאנצ'ים חזקים. הוא חש חיבור מיידי לסגנון, וגבע הפך להשפעה מרכזית בחייו ובעבודתו: "דודו (גבע) הרשה לעצמו ליצור. רוב הקומיקסים מצוירים בצורה מאוד ריאליסטית, ציורים 'טובים' כאלה, שהרציונל שמוביל אותם זה שיהיו כמה שיותר דומים למציאות. דודו צייר מהעולם הפנימי שלו, הוא צייר את איך שהוא רואה את העולם".


במהרה לבנון הבין שקומיקס זו אהבתו הגדולה, והחל לאייר בשביל הכיף. בהמשך למד קולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, שם המציא את שם העט גלנדון. מה שהתחיל כקומיקסים מחתרתיים על דפי A4 מקופלים התפתח והתחיל לקבל במה בעיתונות.

דודו גבע ז”ל מזמין למסיבת ההגשה האחרונה של חבורת A4. עבודה של גלנדון ואיזבלה, מתוך עמוד הפייסבוק של חבורת A4.

אז איך הכל התחיל?
"יום אחד, אתה פשוט מגלה שאתה נורא אוהב קומיקס. אין הרבה אנשי קומיקס בעולם, זו מין כת של אנשי מערות שלרוב גם לא יוצאים מהבית. די מהר אחרי שהכרנו, דודו ואני נהיינו חברים. שלחתי לו את העבודות שהתפרסמו ואת הפנזינים של הA4 לעיתון מעריב בו עבד. ככה התחברנו. עברו עוד כמה שנים, איזבלה ואני הכרנו והתחתנו וגם עשיתי קצת הפסקה מהקומיקס כי הלכתי ללמוד אמנות. איכשהו התגלגלו אלינו הביתה כמה אנשים, דודו גבע, אנגלמאייר (זאב) ותמיר (שפר). הם קראו לעצמם חבורת החור. שנינו התלהבנו והתחלנו את כל הסיפור של גלנדון ואיזבלה. זה החזיר אותי לקומיקס".

מתי הקמתם את חבורת A4?
"ב-2003 דודו, איזבלה ואני החלטנו לייסד חבורה חדשה. קראנו לה A4 על שם דפי ה-A4 המקופלים שהייתי עושה. הרעיון היה לפנות לכל קומיקסאי במגירה, בארון, בבית, במיטה, שמפחד לצייר, או מצייר בשקט מתחת לשמיכה, ולהזמין את כולם לעשות A4. דודו, שעבד אז ב-'העיר', השתמש במכונת הצילום המשרדית ושיכפל כל עבודת A4 שקיבלנו. היום זה כבר לא עובד ככה, אנחנו אומרים לאנשים לצלם את שלהם".

החבורה המקורית התפרקה די מהר. איך זה קרה?

"היו לנו מפגשים מאוד סוערים. וגם ריבים. הרבה אנשים ידועים התחילו את דרכם ככה, אנשים שבכלל לא נגעו בקומיקס לפני כן. באירוע A4 הראשון הייתה היענות גבוהה, היו משהו כמו 80 או 100 פנזינים. פרסמנו את האירוע בכמה עיתונים ומאות אנשים הגיעו לאיזה בר בפלורנטין. ראינו שזה עובד, וככה נוצר הפורמט של A4. הבעיה היתה שזה היה מאוד טעון מההתחלה וישר רבנו, מה שהוביל לפירוק החבורה".

הזמנה לאירוע A4 הראשון, דודו גבע, 2003.

מה הרציונל שעמד מאחורי חבורת A4?
"דודו גבע התחיל עם A4 כי הוא רצה להוביל מהפכת קומיקס בעם. כמו שרואים בהזמנה, הכותרת המלווה הייתה 'מהפכת הקומיקס העממית'. דודו עבד בעיתונים והאמין שכל האליטה התרבותית שם פלצנית. באותה תקופה הוא כבר היה ידוע מאוד והמעמד שלו היה חזק אז הייתה לו אפשרות להגיד פחות או יותר מה שרצה. דודו בעצם תרם את הפרסום שלו למהפיכת הקומיקס העממית, הוא פנה לאנשים ואמר: בואו, אני נותן לכם גושפנקא. תחת המטרייה של חבורת A4 יש לכם את הזכות לעשות את כל מה שאתם רוצים, בלי שיפוט! אין סלקציה. התנאי היחיד הוא שעושים קומיקס או פאנזין של טקסט וציור, ומביאים את החומר ב-50 עותקים".

היו עוד סיבות שהובילו להקמת החבורה?
"יותר ויותר, דודו הבין שהמחלקה השיווקית מתחילה להשתלט ולנהל את תכני העיתונות. הוא היה שייך לתקופה בה התוכן העיתונאי קדם לכל, אבל עם חלוף הזמן הפרסום והשיווק הכתיבו לעיתונות את סדר היום. אותו דבר קורה היום גם בטלוויזיה, אף רעיון לא יוצא לפעול עד שאנשי השיווק יטחנו אותו ובדרך כלל הם אלו שיקבעו מה יוצא לפועל ומה הולך לפח".

זה משהו שחוויתם על בשרכם, בעבודה עם לקוחות?
"לא. מי שלוקח אותנו, יודע מה הוא הולך לקבל. אנחנו בוטים והעיתונות בדרך כלל אוהבת את זה. הבעיה היא אחרת: עיתונים קרסו וגם ערוצים נסגרו. ערוץ ביפ, זמן תל אביב, עיתון רייטינג לטלוויזיה, הכל נסגר. כשהחלטנו לייסד את חבורת A4 המקורית זו הייתה קריאה לעם לעשות קומיקס, כי אחרת הכת הקטנה הזו פשוט תעלם לה. אין בארץ צריכת קומיקס מסיבית, פה ושם מתפרסמים ספרי קומיקס אבל הם מיועדים לקהל נישתי וקטן. לאחרונה דווקא יש גדילה בביקוש, אבל בעיקר לקומיקס גיבורים ופחות לקומיקס אלטרנטיבי".

"Enjoy", איור של גלנדון ואיזבלה, 2012

איך אירועי A4 השפיעו על סצנת הקומיקס בישראל?

"כמו שקיווינו, הגיעו הרבה יוצרים ל-A4 והתחילו ליצור קומיקס מקורי. ככה נולדה סצנה יחסית חזקה של קומיקס אלטרנטיבי. הרבה אנשים שמוציאים היום נובלות גרפיות או קומיקסים משלהם, כמו נועה כץ וחגי גילר למשל, בעצם גדלו על על ברכי A4".

ספר A4 ראשון, מתוך עמוד הפייסבוק של חבורת A4, אייר: יותם רפפורט, 2017

מדוע החלטתם, אתה ואיזבלה, להקים מחדש את חבורת A4?
"עברו 12 שנים, המריבות הישנות כבר לא רלוונטיות, ואיזבלה ואני החלטנו שאנחנו מחזירים את A4 לחיים.
דודו כבר לא נמצא, אבל עכשיו אנחנו יכולים לספק את המטרייה הזאת. האגו שלנו כבר מסופק דיו בשביל לאפשר לעוד אנשים לעשות קומיקס ולהאמין שהם יכולים. מהרגע שהעלנו את הרעיון, כולם היו בעניין. מסתבר שזה עדיין רעיון ממש טוב, כי יש לו עיקרון נורא פשוט: מציירים על דף, מקפלים אותו, וזהו. זה נגיש וזול".

איזבלה והקומיקסאים במסיבת ההגשה האחרונה, מתוך עמוד הפייסבוק של חבורת A4

"לפני שנתיים הרמנו אירוע A4 ראשון בסיבוב הנוכחי והיה מעולה. היה מאוד דומה למקור, אבל אפילו יותר טוב. יותר איכות, יותר כמות, יותר להקות. היה ממש מגניב. עשינו את זה בפסאז' באלנבי, עם הופעות ודוכני קומיקס עם קומיקסים למכירה בשקל לאחד. הקהל שמגיע הוא מאוד מגוון: לפעמים זה ילדים, לפעמים זה מבוגרים, לפעמים זה אספנים, חלקם חובבי קומיקס וחלקם לא. אנשים נהנים מהופעות, משלמים את השקלים שלהם, לוקחים כמה עיתוני קומיקס ויוצאים מבסוטים".

"יש גם שמות מוכרים שמשתתפים, מישהו כמו אורן פישר למשל שמעצב את התפאורות ועטיפות האלבומים של להקת המסך הלבן ומנהל את הבית האדום. תחשבי שבאירוע שלנו אפשר לקנות את האמנות שלו בשקל, זה קטע מטורף. אני מניח שצריך להגיע על הדקה הראשונה כי נראה לי שזה ייחטף בן רגע".

תביא שקל, קח קומיקס. דוכן מכירה באירוע השני, מתוך עמוד הפייסבוק של חבורת A4

ספר על האירוע הקרוב שאתם מתכננים.
"חשבנו שנמשוך עוד עשור עד שנעשה אירוע נוסף, אבל עם כל המחאות שרצות ועם הבחירות שתכף כאן, הדליק אותנו לעשות אירוע בנושא "מחאה". זה לא אומר בהכרח קומיקס פוליטי, אנשים יוצרים גם סביב המחאות הפרטיות שלהם. מחאה זה כיף, וזה חשוב. יש תחושה שאנשים מאוד מודעים, זה כבר לא 'השלטון יעשה מה שהוא רוצה ואנחנו נטייח'. יש גם קיטוב קשה בארץ וזה לא קל, אז חשוב שאנשים יבואו ויגידו את מה שיש להם לומר באווירה טובה, עם מוזיקה וקומיקס".

נשמע מגניב לגמרי.
"נכון, גם אני חושב".

קול קורא לאירוע A4 הקרוב. גלנדון ואיזבלה, 2018

ספר קצת על תהליך העבודה המשותף שלכם.
"אנחנו נמצאים כרגע בתקופה טובה של יצירה, ורוב העבודה היא בקליפים. אנחנו עובדים על הכל ביחד אבל עם חלוקת עבודה, כי כל אחד מתמחה בדברים אחרים. איזבלה טובה בדמויות. לפעמים אני עושה את הרקעים, לפעמים היא. אנחנו עושים קליפים משני סוגים, כאלו שמשלבים צילום ואנימציה וכאלו שהם רק אנימציה. יש גם קליפים שהם קאט-אווט, כלומר שאין בהם מחשב בכלל. אלו אולי הכי כיפים. אנחנו מציירים דמויות, קטנות, גדולות, לוקחים מצלמה, מארגנים תאורה, מעמידים סטים. זו שיטת עבודה של סטופ מושן, מתנתקים מהמחשב ופשוט עושים סרט".

מאחורי הקלעים של סרטון סטופ מושן. גלנדון ואיזבלה, 2017

איך קרה שאתם עושים יותר קליפים מקומיקסים?
"סגרו לנו את העיתונים. הקש ששבר את גב הגמל היה כשעבדנו בעיתון מעריב, בכל מיני מדורים, והוא פשוט קרס כלכלית. העיתונות הפסיקה להיות המקום היציב. אני גדלתי על עיתונות, אבל בשלב מסוים הבנו שעיתון הפך לחתיכת נייר עם פרסומות, וכשאין פרסומות סוגרים את העיתון. אז החלטנו לעשות קליפים. עוד לפני שהכרתי את איזבלה, עשיתי קליפ לרמי פורטיס ושלומי ברכה ולאורך השנים המשכנו לעשות קליפים לאמנים כמו חוה אלברשטיין, דודי לוי. זה תמיד היה במינון נמוך כי לא חשבנו שזו פרנסה יציבה, אבל בסופו של דבר הבנו שזו דווקא כן. קליפים זה מוצר שתמיד צריך, לעומת קומיקס בעיתונים. אנחנו יוצרים אנימציה,  שזו שפה בינלאומית אבל אין הרבה קליפים עם אנימציה, אז חשבנו שאולי יש כאן סיכוי לחדש. זה עבד מצוין. התחלנו לזכות בתחרויות בינלאומיות, לעשות קליפים ללהקות גדולות בארץ ובעולם, וזה רץ ממש יפה עד היום".

פריים מתוך קליפ של יוני רכטר, "צליל, מתי הוא מתחיל". גלנדון ואיזבלה, 2017

קליפים לצפייה: "משאית פיננסית", רמי פורטיס ושלומי ברכה,  גלנדון, 1998.
"צליל, מתי הוא מתחיל", יוני רכטר,  גלנדון ואיזבלה, 2017.


ומה עם הקומיקס?
"לקחנו את זה למקום יותר אישי. בדיוק עכשיו הוצאתי מבית הדפוס את הספר השני בטרילוגיית הערוגה. סיפור פסיכי".

טרילוגיית הערוגה של גלנדון ואיזבלה. מתוך עמוד ההדסטארט של הפרויקט 2017

יש לך טיפים ליוצרים מתחילים?
"להפיץ ולשווק את עצמכם זה לגמרי חלק מהעניין. הפצה ותדמית הן משמעותיות באותה מידה כמו כישרון, בשלב הפריצה ובעצם כל הזמן. אם עושים דברים ברצינות אז בדרך כלל מצליחים, במיוחד בפעם הראשונה, beginners' luck. אמנים הרבה פעמים חוששים לדבר עם אנשים, אבל תקשורת זה חשוב, זו הזדמנות לספוג ידע מהעולם ולצוד הזדמנויות. ובכל זאת, בסופו של דבר לא הכל זה כסף. זה לא כלי שיפוטי טוב".

נשמע שאתם באמת נהנים ממה שאתם עושים.
"לפעמים אנחנו סובלים, לפעמים קשה לנו, לפעמים אנחנו רבים, אבל בגדול אנחנו ממש נהנים ואוהבים את מה שאנחנו עושים. זה נורא כיף".

המעבר מתל אביב לכפר סבא. גלנדון ואיזבלה, 2013.

שאלה אחרונה לסיום: מאיפה באו השמות גלנדון ואיזבלה?
"אני הייתי מעריץ גדול של בברלי הילס. ראיתי את הסדרה כל הזמן אבל שנאתי את ברנדון, ומשם בא לי גלנדון. איזבלה היתה מלכת ספרד, זה פשוט הסתדר לה".

כמה פרטים על אירוע A4 הקרוב:

ב-8.3.19, יום שישי בצהריים, מ-13:00-18:00, באוזן בר ליד דיזינגוף סנטר. הכניסה חינם. יהיו 6-7 להקות עצמאיות של מוזיקת פאנק ורוק, ביניהן "הזאבות"ו-"לי ולבבות הכוסאמק". יש גם הופעת הפתעה של להקה ענקית, אבל השביעו את כל הנוגעים בדבר לא לגלות. בקיצור, שווה לקפוץ!
הזמנה לאירוע A4 הקרוב, ב-8.3.19. גלנדון ואיזבלה, 2019.

לחצו כאן לאיוונט בפייסבוק

-כל התמונות בכתבה באדיבות גלנדון ואיזבלה-

ליצירת קשר: טל שאולי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *