הבורגנים ואנחנו

התערוכה ״הבורגנים: על טעם ומעמד באמנות אירופה״ מציעה מסע בזמן ומכניסה את הצופה לנעליהם של הבורגנים בני התקופה ומבקריהם החריפים ביותר. אוסף מרשים של ציורים, רישומים, הדפסים, תצלומים, חפצי אמנות ורהיטים מן המאות ה-16 ועד ה-19 פורש בפנינו את אורח חייהם החומרי והראוותני של בני המעמד החדש ומציע ביקורת שתקפה אולי גם היום, בעידן תרבות הצריכה המודרני.

אלכסנדר לויט, תקש״ח

בימים אלו מתקיימת במוזיאון ישראל התערוכה ״הבורגנים: על טעם ומעמד באמנות אירופה״. מוצגי התערוכה לוקטו מאוסף המוזיאון וכוללים ציורים, רישומים, הדפסים, תצלומים, חפצי אמנות ורהיטים מן המאות ה-16 ועד ה-19, שנותנים טעימה מחיי המעמד הבורגני באירופה. במאות אלו המעמד הבורגני החדש עלה והתבסס כמעמד ביניים בין פשוטי העם לאצולה. הבורגנים היו עורכי דין, מנהלים ובנקאים, בעלי הון ומקצועות חופשיים שהתגוררו בערים. עם חלוף הזמן המעמד הבורגני החליף את מעמד האצולה הישן ונהנה מזכויות רבות. התערוכה מציגה ערכי המעמד הבורגני במרוצת השנים, את התרבות החומרית ששלטה בו, אורח חייהם, חיי היום יום שלהם, חטאיהם, מרכזיות התא המשפחתי והעושר החומרי בבתיהם, מגמות באופנה שהתחוללו באותן מאות ושינוי מאזן הכוחות בין מעמד האצולה והבורגנים.

ג׳יימס נורת׳קוט, בריטי, 1746-1831- ״גברת צעירה נותנת נדבה לשחקן רחוב״, 1784 בקירוב. צבעי-שמן על בד.

ג׳יימס נורת׳קוט, בריטי, 1746-1831- ״גברת צעירה נותנת נדבה לשחקן רחוב״, 1784 בקירוב. צבעי-שמן על בד.

הציור הראשון שתופס את העין עם הכניסה לחלל התערוכה הוא ״גברת צעירה נותנת נדבה לשחקן רחוב״ של האמן ג׳יימס נורת׳קוט. הציור משקף היטב את הפער המעמדי והכלכלי ששרר בין עניי העיר למעמד הבורגני: השמלות המהודרות של הבנות, הניקיון המבהיק שלהן אל מול  בלואי הבגדים של הנער עם הקוף ברגליו היחפות. למרות הקרבה בגיל בין הנער העני והילדה הבורגנית הצעירה, החשש ניכר היטב על פניה בגלל השוני הרב בינה ובינו. היצירה מבליטה את ההיבדלות שהמעמד הבורגני יצר בינו לבין המעמדות הנמוכים. הבורגנים לא נולדו עשירים בהכרח, ובהעדר הפריבילגיה להיוולד למעמד האצולה, היה להם צורך להבליט את עושרם ולנפנף בו.

שולחן, גרמניה ואיטליה, 1850. עץ, מתכת ו״סקליולה״ (חיקוי שיש), צילום אלי פוזנר.

שולחן, גרמניה ואיטליה, 1850. עץ, מתכת ו״סקליולה״ (חיקוי שיש), צילום אלי פוזנר.

בחלל התצוגה מוצבים חפצים וריהוט ששימש את מעמד הבורגנים באירופה, בין השאר שולחן עבודה (מכתבה) מעץ אלון שעוצב לפי מיטב האופנה של התקופה, עם מגירות ושעון מקושט כמבנה ארכיטקטוני. שולחן נוסף הוא שולחן תה מעץ המעוטר באבני ״סקליולה״ (חיקוי שיש), ועליו ניצב סרוויס תה מחרסינה מוזהבת מעוטרת בנוף עירוני וכפיות כסף וזהב.

מכתבתו של היינריך היינה, פריז, 1840.

מכתבתו של היינריך היינה, פריז, 1840.

המכתבה היא בעלת סיפור מעניין: השולחן הוא מתנת משפחת אורטנאו, משפחה יהודית בורגנית ידועה שמוצאה מאנשי חצר ומסחר באוסטריה. המכתבה היא ירושה משפחתית שעברה אצלם מדורי דורות ובמקור הייתה שייכת להיינריך היינה. היינה היה משורר גרמני, יהודי מומר לנצרות, מגדולי המשוררים של המאה ה-19. לאחר מותו הוריש את השולחן לרופאו האישי לאופולד ורטהיימר וזה הוריש את השולחן לאחיינו אורטנאו, וכך כעבור מאה שנה השולחן מצא את דרכו למוזיאון ישראל.

מיהאי מונקאצ׳י, הונגרי, 1844-1900, ״עור נמר״, לא מתוארך, צבעי שמן על בד.

מיהאי מונקאצ׳י, הונגרי, 1844-1900, ״עור נמר״, לא מתוארך, צבעי שמן על בד.

רבים מן הציורים באולם מציגים את הערכים שאפיינו את המעמד הבורגני, ומקרינים תחושה של נינוחות, שפע ואסתטיקה. לצד ערכי המשפחתיות, הבלטת העושר ונכסיהם החומריים הייתה מרכזית בתרבות הבורגנית ומשתקפת בציורים, באגרטלים, ברהיטים, בוילונות, ובחפצי נוי למיניהם. מבין הציורים בולט ציורו של מיהאי מונקאצ'י, צייר הונגרי בן המאה ה 19, הנקרא  ״עור נמר״. בציור מוצגות אם בורגנית ושתי בנותיה המשחקות עם עור של נמר, חפץ יוקרה נדיר בפני עצמו, ומוקפות ברהיטים

מפוארים ומשרות אווירה נינוחה וחסרת דאגות. ציור אחר, ״הדלקת נרות חנוכה״  של מוריץ דניאל אופנהיים, מתאר סצנה מחייה של משפחה בורגנית ממוצא יהודי עם כל הערכים האופיינים למעמד – משפחתיות, עושר, נינוחות, ילדים משתובבים, מבוגרים שמשחקים שח וילד עם אביו שמדליק את הנרות.

מוריץ דניאל אופנהיים, גרמני, 1800-1882- ״הדלקת נרות חנוכה״ 1880 צבעי שמן על בד

מוריץ דניאל אופנהיים, גרמני, 1800-1882- ״הדלקת נרות חנוכה״ 1880 צבעי שמן על בד

התערוכה נמשכת במסדרון קטן היוצא מהאולם הראשי, בו מוצגים הדפסים צבעוניים מתוך ירחוני אופנה וקטלוגי ריהוט שיצאו לאור בפריז במאה ה-19, והציגו את הטרנדים העכשוויים. הירחונים הדריכו את הקוראים היכן ניתן לקנות את הבגדים ואיך להתאים אותם לזמן ולמקום.

אלואיז סוזן קולה ללואר, צרפתייה, 1819-1873, מתוך עיתון האופנה לה-קורביי (הסלסילה), תחריט צבוע

אלואיז סוזן קולה ללואר, צרפתייה, 1819-1873, מתוך עיתון האופנה לה-קורביי (הסלסילה), תחריט צבוע

באותו מסדרון, בפינה חשוכה בצד, ניתן למצוא את הביוגרפיה של אחד האמנים הבולטים בתערוכה, האמן והסאטיריקן הצרפתי אונורה דומייה שכונה ״מיכלאנג'לו של הקריקטורה״. דומייה נודע בעיקר בזכות הקריקטורות שצייר במאה ה-19 לעיתון Le Charivari. עבודותיו מלאות ההומור תיארו את המעמד הבורגני באור ביקורתי – על מנהגיהם וגאוותם, בגדיהם, ילדיהם המפונקים, ביתם והתנהגותם במרחב הציבורי.

אונורה דומייה, צרפתי, 1808-1879, תערוכת החיות מס׳ 2 ״דמייני שיום יבוא ואהיה כזה שמן!״, הדפס אבן, לה שריווארי, 7 ביוני 1856.

אונורה דומייה, צרפתי, 1808-1879, תערוכת החיות מס׳ 2 ״דמייני שיום יבוא ואהיה כזה שמן!״, הדפס אבן, לה שריווארי, 7 ביוני 1856.

מבין עבודותיו שתי קריקטורות שבולטות בעקיצתן והתחבבו עלי במיוחד: ״דמייני שיום יבוא ואהיה כזה שמן!״ בה הוא מבקר את הבורגנים ה״שבעים״ שלא רואים את מגרעותיהם ומשווה אותן לחזירים. הקריקטורה השנייה נקראת ״כשיום אחד הדגם הזה יצא מהאופנה, אתגעגע אליו… גבירות כמוה עושות לי חצי מהעבודה!״. עבודתו של דומייה מבקרת את המוסר הפגום של הבורגנות ואת אופיה המנופח שכל כולו מסתכם בחומר ולא בערכים אנושיים.

אנורה דומייה, חדשות, מס׳ 438 ״כשיום אחד הדגם הזה יצא מהאופנה, אתגעגע אליו... גבירות כמוה עושות לי חצי מהעבודה".

אנורה דומייה, חדשות, מס׳ 438 ״כשיום אחד הדגם הזה יצא מהאופנה, אתגעגע אליו… גבירות כמוה עושות לי חצי מהעבודה".

החומריות לא הסתכמה רק בעושרה וגודלה של המשפחה, בריהוט ובבגדים, אלא גם בתאווה המינית שלהם, שלא יכלה להתקבל בעין יפה בחברה שהתחנכה על ערכים מסורתיים. דוגמה למיניות בורגנית שכזו באה לידי ביטוי בכרזה של אנרי דה טולוז לוטרק שציורה לסרט האירוטי של ויקטור ז׳וזה ״מלכת התענוגות״. הסרט עוסק ברומן בין עלמה צעירה ובנקאי מבוגר שהונו משחק תפקיד מרכזי ביחסים. לוטרק שם את הזוג ללעג, מעוות אותם ומדגיש את הקונטרסט במראה ובגיל בין בני הזוג.

אנרי דה טולוז לוטרק, צרפתי, 1864-1901, כרזה ל״מלכת התענוגות״ מאת ויקטור ז׳וז, הדפס אבן צבעוני, 1892

אנרי דה טולוז לוטרק, צרפתי, 1864-1901, כרזה ל״מלכת התענוגות״ מאת ויקטור ז׳וז, הדפס אבן צבעוני, 1892

התערוכה ״הבורגנים: על טעם ומעמד באמנות אירופה״ מציעה מסע בזמן ומכניסה את הצופה לנעליהם של הבורגנים בני התקופה ומבקריהם החריפים ביותר. בעיני העבודה שמסכמת בצורה הכי קולעת את דמותו של הבורגני המצוי היא צילומו המאוחר יחסית של נחום טים גידל,  "הצלחה" (1939), שפוגע בול מבחינה קונספטואלית. למעשה אין אדם בתצלום, רק כובע ומטריה. חוסר האנושיות והצגת הכסות החיצונית, מציעה שהבורגניות כל כולה היא חומר והצגה.

אולם התערוכה ״הבורגנים״, צילום אלי פוזנר, מוזיאון ישראל, ירושלים

אולם התערוכה ״הבורגנים״, צילום אלי פוזנר, מוזיאון ישראל, ירושלים

״הבורגנים: על טעם ומעמד באמנות אירופה״
אולם ע"ש פרד ודלה וורמס

אוצרת: שלומית שטיינברג
מוזיאון ישראל
שדרות רופין 11 הקריה, ירושלים

שעות פעילות:
ימים א׳ ב׳ ד׳ ה׳: 10:00 – 17:00
ימים ג׳: 16:00 – 21:00
יום ו׳ וערבי חג: 10:00 – 14:00
שבת: 10:00 – 17:00

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *