הברביזון החדש – השיבה לחיים

קבוצת "הברביזון החדש" החלה לעבוד לפני שש שנים, וכבר הספיקה להוות אבן דרך באמנות הישראלית. חברות הקבוצה נולדו והתחנכו בברית המועצות והיו חשופות להשפעות הציור הרוסי. כאשר עלו לארץ, הן ניסו לחפש אחר טרנדים חדשים באמנות שישקפו את המציאות החדשה אליה הן הגיעו.

הדי גינת, תקשורת חזותית

מאז שקבוצת "הברביזון החדש" החלה לעבוד לפני שש שנים, הן כבר הספיקו להוות אבן דרך באמנות הישראלית. חברות הקבוצה נולדו והתחנכו בברית המועצות והיו חשופות להשפעות הציור הרוסי. כאשר עלו לארץ, הן ניסו לחפש אחר טרנדים חדשים באמנות שישקפו את המציאות החדשה אליה הן הגיעו.

קבוצת "הברביזון החדש" מורכבת מהאמניות זויה צ׳רקסקי־נאדי, אולגה קונדינה, נטליה זורבובה, אסיה לוקין ואנה לוקשבסקי. כולן נחשפו להשפעות ותרבות הציור הרוסי בילדותיהן, עלו לארץ בשנות ה-90 והשתמשו באמנות על מנת לבטא את התחושות והרגעים השונים בהסתגלות למציאות הישראלית. באמצעות "ציור מהתבוננות", הן מצליחות להעביר את שלל החוויות והאתגרים בעולמן.

מקור השם "הברביזון החדש" הוא באסכולת "הברביזון" שפעלה בכפר ברביזון בצרפת בשנים 1830-1870. ציירי האסכולה השתייכו לתנועת הריאליזם, בין חברי התנועה נמנו ז'אן-בטיסט קאמי קורו, תיאודור רוסו, ז'אן-פרנסואה מילה. הקבוצה ציירה את "חיק הטבע" והפכה את הנוף לנושא המרכזי של היצירה ולא כתפאורת רקע לציור התרחשות אחרת של אירוע כפי שהיה נהוג.

מימן לשמאל: אסיה לוקין, על חוף בננה ביץ', 2013, טמפרה על נייר 23X18. זויה צ'רקסי-נאדי, ילדים בנמל יפו ,2013, עפרון וצבעי מים על נייר, 25X18. אנה לוקשבסקי, ליושה על החוף, 2015, צבע מים על נייר, 48X36, אוסף פרט

ציירות "הברביזון החדש" גם הן מתעדות את הטבע והנוף, במפגשי ציור חוץ מרוכזים שהן עורכות במקומות שונים בארץ ובחו"ל: "ממש כמו הציירים מאסכולת ברביזון, יצאנו מחללי הסטודיו שלנו אל תוך הג'ונגל העירוני. בעבודות שלנו אנחנו שבות למציאות, אשר במשך שנים לא קיבלה תשומת לב באמנות העכשווית וקוראת עכשיו לפרשנות חדשה".

הקטלוג של התערוכה נמצא בספריית המכון ובנוסף לסיקור על הספר, ראיינתי את אנה לוקשבסקי, חברה בקבוצה, שהיא גם עורכת ומעצבת הקטלוג.

מימין לשמאל: נטליה זורבובה, בשר, 2014, טושים על נייר, 39X20. נטליה זורבובה, קיר אדום, 2014, טושים על נייר, 20X39. נטליה זורבובה, גן לווינסקי, 2014, טושים על נייר, 20X39. זיווה צ'רקסקי- נאדי, גן לווינסקי,2014, שמן על בד, 100X 150, אוסף סינתייה וב

זויה צ׳רקסקי־נאדי למדה בבית הספר לתאטרון חזותי בירושלים ובמדרשה לאמנות בבית ברל. כאשר הייתה בשיא הצלחתה, פגשה בברלין את האמן והאקטיביסט הרוסי אבדיי טר־אוגניאן (Ter-Oganyan) ושינתה את הסגנון הציורי שלה לעיצובי-פופי, תעשייתי-מחאתי. על העלייה לארץ זיווה מספרת במאמר: ״הפער היה כל כך גדול, לא היה לי עם מי לדבר. במשך שנתיים המשכתי להכין תרגילים שחברות שלחו לי מאוקראינה. תרגלתי המון עד שהרגשתי שאני יודעת מספיק".

מה את יכולה לספר על התערוכה?

התערוכה ׳הברביזון החדש: השיבה לחיים' שהתקיימה מוזיאון עין חרוד, מאגדת בתוכה עבודותיהן של חמשת האמניות מתקופת ששת השנים האחרונות. בגלל שהיו כל כך הרבה יצירות, תהליך אצירת התערוכה כלל קודם כל את אצירת ויצירת הקטלוג ורק לאחר מכן אצרו את התערוכה. אוצר התערוכה יניב שפירא, ידע להתייחס נכון לעבודות נייר, בדרך כלל מציגים רק שמן על בד, העבודות המרשימות יותר. פה הוא הבין בעצם שכשאנחנו יוצאות לרחוב ועושות סקיצות על נייר זה מביא את האנרגיה ואת החיים של הרגע ועשה קירות שלמים של ניירות ורישומים.

מימן לשמאל: נטליה זורבובה, בעקבות פיקאסו נערה צעירה על כדור, 2014, טושים על נייר, 19X26.5, אוסף פרטי. נטליה זורבובה, בעקבות יאן ואן אייק נישואי הזוג ארנולפיני, 2014, טושים על נייר, 19X23, אוסף פרטי. נטליה זורבובה, בעקבות פיירו דלה פרנצ'סקה הדוכס מאורבינו, 2014, טושים על נייר, 19X23, אוסף פרטי. נטליה זורבובה, בעקבות ורמיר נערה עם כד חלב, 2014, טושים על נייר, 19X23. אולגה קונדינה, בעקבות פיקאסו: פורטרט של דורה מאר, 2014 שמן על בד 70X50

"הבדידות שמולה ניצבתי העירה בי את הרצון ליצור דיאלוג", נטליה זורבובה בוגרת לימודי אמנות באקדמיה במוסקבה, עלתה ארצה ב-2004 עם בעלה ובתה והתיישבה בבאר שבע. היא מספרת על החיים בבאר שבע: ״חוויית הלבד עוררה אצלי צורך בדיאלוג. הייתה חסרה לי אינטראקציה, לא רק בציור או על ציור אלא גם בחיים״. עבודותיה מאותו זמן היו סקיצות ממוחשבות שצוירו מהזיכרון על בדים גדולים וסקיצות המתארות את שגרת היום יום.

יש משהו שמעניין אותך במיוחד בתערוכה, שאת מתחברת אליו באופן אישי?

"יש עמודים בקטלוג שכולנו מייצרות את אותה הדמות, שזה מאוד מעניין, כי זה לא פופולרי. היום כל אחד רוצה להיות אינדיבידואל. אבל אנחנו מציירות אותה ביחד ורואות איך כל אחת רואה אותה מהעיניים שלה. כשמציירים ממש את אותו הסיפור זה כבר עניין. הרבה אנשים טוענים שלא מבדילים בינינו, בין הסגנונות של העבודות שלנו, אבל אנחנו אוהבות להיות מושפעות אחת מהשנייה. ברגעים כאלו שאנחנו באמת יושבות ומציירות דמות אחת כולנו ניתן לראות את ההבדלים והגישות."

אולגה קונדינה, ואלרי, 2015, שמן על בד 60X90

אולגה קונדינה, נולדה במוסקבה, ברוסיה, בשנת 1965 ועלתה לישראל ב-1991. כיום היא מתגוררת ויוצרת בראש פינה. לאחר לימודי אמנות, בשנים 1990-1985 למדה באקדמיה לאמנות גרפית של מוסקבה, תואר מוסמך בעיצוב גרפי ואיור. על המעבר לראש פינה היא מספרת: ״מיד הבנתי שאני נמצאת ב'אי' מבחינה תרבותית ושסגנון הציור שלי נתפס כפרה־היסטורי. דווקא בתקופה זו, מתוך הבידוד היחסי, גיליתי שפה חדשה – יותר מופשטת ומינימליסטית".

איך הגעתן לצייר יצירות מופת?

"ציור של יצירות ידועות הוא מסורת, פעם רק העתיקו את יצירות המופת כי הקומפוזיציות שם מושלמות ורק ככה היו לומדים. המצאנו פרויקט ל"צבע טרי" והתחלנו להעתיק את היצירות. אנשים לא ידעו איך להתייחס לזה (הכוונה היא לעבודת אמנות מקורית שהיא העתק של יצירה של אמן אחר, ה.ג). אנחנו ממליצות מאוד לאמנים צעירים להעתיק וללמוד כי זה בהחלט מלמד. אפשר לעשות את העתקים מחומרים אחרים כמו לדוגמה טושים וככה להביא את הפרשנות שלך אם רוצים."

אסיה לוקין, מספרה, 2015, שמן טושים ואקריליק על עץ 38X32

אסיה לוקין נולדה בשנת 1975 בסנט פיטרסבורג, רוסיה ועלתה לישראל ב-1990 היום מתגוררת ויוצרת בתל אביב־יפו. בשנים 1995-2000 למדה בבצלאל אקדמיה לאמנות, ירושלים. שם נחשפה לוקין לאמנות עכשווית, לפיסול מונומנטלי, לוידאו־ארט, למיצבים ולתורת הצבע והאור הישראליים מפי דודי בן דוד. המפגש מחדש עם הציור המסורתי קרה כאשר שהתה בפריז "ביליתי בלובר חמש שעות מדי יום, בציור של דיוקנאות, נופים, טבע דומם. המפגש המחודש עם יצירות מופת חולל אצלי מהפך נפשי. החזרה ל׳ציור מהתבוננות' הייתה בגדר חזרה לעצמי".

איך זה לעבוד בקבוצה?

"לא תמיד פשוט לעבוד בקבוצה אבל זה מאוד בריא, יש ביקורת הדדית וזה דבר חיובי וממש מקדם. אמן יכול לשבת שנים לעבוד ולא לרצות לדבר מרוב פחד מהביקורת והוא לא ידע שהוא חוזר על עצמו כי הוא לא רואה. כך יש קבוצה אנשים שעובדים לידך, והביקורת בונה מאוד וכולם אוהבים את העבודות ומאמינים באותו רעיון. לא לפחד מביקורת של חברים ולעשות את המאמץ להסביר את עצמך ומה ניסית לעשות. אנחנו משתפות תהליכי עבודה ומתייעצות. גם כשעובדים פיזית אחת ליד השנייה, כשיש מישהו שאת מעריכה אותו וחושבת שהוא מוכשר את יכולה לגנוב ממנו וזה רק משפיע לטובה."

מימן לשמאל: אנה לוקשבסקי, נמל חיפה,2014 שמן על בד, 90X70 אנה לוקשבסקי, חיפה ביום כיפור ,2015 שמן על בד, 90X70, אוסף יוסי ודניאלה ליפשיץ

אנה לוקשבסקי נולדה בווילנה, ליטא, בברית המועצות לשעבר, ועלתה לישראל בשנת 1975. היא מתגוררת ויוצרת בחיפה. בשנים 1994-1997 למדה באוניברסיטת ליטא, המחלקה לשפות סלביות, וילנה. בשנים 1998-2002 למדה במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים. בשנים 2009-2007 למדה במדרשה לאמנות, בית ברל, בפר-סבא. המפגש עם אמנות מושגית ועכשווית התמזג בעולמה יחד עם רצון להשתלב במציאות חדשה.

יש לכן תוכניות לפרויקט הבא?

אנחנו מחפשות עכשיו חלל משלנו. יכול להיות שעיריית תל-אביב תעזור וזה הפרויקט הבא. אנחנו מרגישות שהגיע הזמן למרכז תרבות או גלריה, שם נוכל ליצור בית ספר. אנחנו עושות שיעורים של טכניקה ורוצות לפתוח אסכולה, בית ספר אלטרנטיבי.

 

הברביזון החדש – השיבה לחיים
עורך: יניב שפירא
עיצוב והפקה: אנה לוקשבסקי
הוצאת : ע.ר הדפסות בע"מ ת"א
שנת הוצאה: 2017
ברב (569.4) 75.036

כל התמונות צולמו על-ידי הדי גינת

3 Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *