היכון, הכן, שחק!

מי לא אוהב לשחק? מי שחושב שמשחק זה עניין לילדים, כנראה שלא נחשף להתפתחות תחום משחקי הקופסה בשנים האחרונות. בקורס 'עקרונות בעיצוב משחקי קופסה בני זמננו' של ד"ר שחר "פרדי" כסלו, למדנו שקופסה היא לא מילה גסה, שולחן הוא לא רק למחשב, וכמה דפים וקרטון יכולים להיות מהנים אפילו יותר מסרט בקולנוע.

נאור טביב, תקשורת חזותית

מי לא אוהב לשחק? ככל שאנחנו מתבגרים, התעניינות במשחקים נחשבת ילדותית ואולי אפילו קצת מטופשת. מי שסבור כך, כנראה שלא נחשף להתפתחות תחום משחקי הקופסה בשנים האחרונות. בקורס מיוחד של ד"ר שחר "פרדי" כסלו, 'עקרונות בעיצוב משחקי קופסה בני זמננו' בשיתוף כלל המחלקות בפקולטה לעיצוב, למדנו שקופסה היא לא מילה גסה, שולחן הוא לא רק למחשב, וכמה דפים וקרטון יכולים להיות מהנים אפילו יותר מסרט קולנוע.

מוצ'ילריה. נוגה דוד

מוצ'ילריה. נוגה דוד

מסתבר שמשחקי הקופסה יצאו מהקופסה מזמן. לא עוד מונופול ורמיקוב בימי כיפור, לא עוד הילד החריג של משחקי הקלפים והאח הפחות מפותח של השח-מט. כיום, בעולם שהופך טכנולוגי ודיגיטלי מרגע לרגע, משחקי הקופסה הישנים עוברים מהמרתף אל הפח ואת מקומם תופסים משחקים חדשניים שדורשים מחשבה רבה ואולי אפילו מאמץ פיזי.

הזירה. יוני מנצור

הזירה. יוני מנצור

במהלך הפרו-סמינריון של ד"ר כסלו נדרשו הסטודנטים לחשוב מחדש על משחקים ולצאת מגבולות המונופול למחוזות חדשים. כבר מההתחלה היה ברור שהקורס הזה לא יהיה סטנדרטי בשום צורה. התחלנו את הסמסטר עם משחקי קופסה עדכניים והתנסנו במשחקים השולטים כיום בשוק. כל שיעור – משחק אחר, כל שיעור – עולם אחר. למדנו שמשחקים הם לא רק נקודות ניצחון ומטרה אלא גם הדרך, האסטרטגיה, ה"ביחד" וה"לחוד" של המשחק. אגריקולה, פורטו ריקו, המתיישבים של קאטן ושם-קוד הם רק חלק קטן מהמשחקים שניסינו, ואחרי כל משחק ערכנו דיון במטרה להבין אילו מכניקות ואילו מניפולציות עשה מעצב המשחק כדי לשרת נאמנה את הסיפור, החוויה או הריגוש שמביא איתו המשחק.

ספיר לויטיקוס - CURE

ספיר לויטיקוס – CURE

אחרי התנסות עם משחקים שונים ומשונים הגיעה המשימה האמיתית – להמציא משחק מקורי, לגמרי שלנו, חדשני ומשודרג. כל סטודנט או סטודנטית לקחו את המשימה למקום אישי ואחר. בתוך חודש רעיונות מופשטים כמו "משחק מכות", "סמים" ו"איך לסדר דירת שותפים" התעצבו לכדי משחקים ממשיים. הזמנו אורחים, הכנו כיבוד והתיישבנו להנות מהגשה ייחודית עם טעם של עוד.

אוקסיג'ן. יואב אבנד

אוקסיג'ן. יואב אבנד

איך לעצב משחק קופסה?
כמו כל קונספט עיצובי, הכול מתחיל מרעיון קטן, חוט של מחשבה שאנחנו רוצים לחקור ולגלות האם וכיצד הוא יכול לצאת לפועל. הכול ראשוני בהתחלה: מה מתחבר למה, איזה משחקים יש באותו סגנון, איזו שפה מכנית תתאים לנושא והכי חשוב – איך משחקים במשחק?

מסדרים את הבית. מיה שראל

מסדרים את הבית. מיה שראל

חלקנו התחיל בהחלטה כללית על סגנון המשחק: משחק שמשתפים בו פעולה, משחק קלפים מהיר וכו'. יש גם שהלכו על כיוון הנושא, תואר אקדמי, אנימה או רכבת ישראל. משם הגיע הרגע להחליט איך משחקים את המשחק בפועל. כל אחד מאיתנו מצא משחק או שניים שהם בערך הכיוון בו רצינו ללכת, ומתוך צומת החקירה החדשה התחלנו לעצב ולגבש את הקונספט.

משק 61. מיטל מימוני

משק 61. מיטל מימוני

אחרי העיצוב הראשוני התחיל סבב בלתי נגמר של ניסוי וטעייה. הסגנון הזה? המכניקה הזאת? אט אט המשחק מתחיל לרקום עור וגידים, מפתח עמוד שדרה ועוזב את אבא ואמא – הולך לבד. המשחקים עליהם התבססנו בתחילת הדרך נשארו מאחור ולפתע נוצר משחק חדש שעומד בזכות עצמו. משחק "ליל כל הקדושים" המסתורי הפך לאט לאט ל-"תעלול או ממתק", המיתולוגיה היפנית נרקמה סביב "The other side" והקבוצות השונות בחברה הישראלית נשלחו אחת נגד השניה ב-"איזה מלך!".

איזה מלך. אייל שדה

איזה מלך. אייל שדה

לערב ההגשה הוזמנו חברים, מכרים וזרים גמורים ששחקו את המשחקים שעיצבו הסטודנטים השונים בקורס. קבוצות שונות נלחמו זה בזה ואחרות שיתפו פעולה על גבי השולחנות. לכל משחק הקסם שלו, כל חוויה שונה לגמרי מזו שאחריה.

Kitchi Warrior. אייל בן פורת

Kitchi Warrior. אייל בן פורת

משחקים נבחרים
המשחק המפתיע של הערב היה משחק הדילרים של אליזבט מיורצ'יק. אליזבט עיצבה משחק מרהיב ביופיו, בשפה וקטורית עשירה שבה משתתפים שחקן נגד שחקן שרוצים לסחור ולהגיע לכמה שיותר נקודות סטלה. הקלפים ייצגו סוגי סם עם יכולות שונות, נקודות כסף שבעזרתן אפשר לסחור עם הדילרים שעל השולחן אבל בזהירות, כי בין הדילרים יש גם שוטרים סמויים שיעצרו את כל החגיגה. המשחק זכה במחמאות מכל מי שהתנסה בו, וגם המרצה לא נשאר אדיש ונתן לאליזבט בונוס נקודות.

משחק הדילרים. אליזבט מיורצ'יק

משחק הדילרים. אליזבט מיורצ'יק

המשחק של לירון אלמליח היה "תעלול או ממתק", משחק ששאב את הנרטיב שלו מ"ליל כל הקדושים" הנוצרי. במשחק השחקנים היו צריכים לאסוף מרכיבים לממתקים וסוכריות ולאגור את מירב הלחשים והיכולות כדי להיות המנצח הגדול. המשחק נראה נהדר, עם שימוש מתוחכם במגנטים, צבעים ואפילו סוכריות אמתיות קפצו לביקור. המשחק מומלץ בחום, גם מפי המרצה שהעניק ללירון פרס על המשחק המצטיין בקטגוריה של "עיצוב המשחק כמוצר".

תעלול או ממתק. לירון אלמליח

תעלול או ממתק. לירון אלמליח

המשחק של מירב ארליך "The Other side", לקח השראה מעולם הרוחות והפולקלור היפני. מירב עיצבה משחק קואופרטיבי (ז'אנר משחקים בו כול השחקנים משתפים פעולה נגד המשחק) הנותן ביטוי סיפורי לעולם העשיר של יפן במכניקות יצירתיות וחדשניות. השחקנים משחקים בשני צידי הלוח הבנוי מריבועים הצמודים אחד לשני: בצד אחד – העולם הרגיל שלנו, ובצד השני – עולם הרוחות. רק לוח מאוזן יזכה את השחקנים בניצחון. המשחק בלט כמקורי וייחודי בנוף המשחקים וזכה לשבחים רבים מאורחי ההגשה.

The Other Side.  מירב ארליך

The Other Side.  מירב ארליך

"אנימה-קלאש" הוא המשחק של טל בקר, שעורר ציפיות גבוהות מתחילת הדרך. בהצגת הקונספט הראשוני שלו, היה ברור לכיתה כולה שזה יהיה משחק מבטיח ואכן, טל לא אכזב. המשחק משלב משחק מכות של שנות התשעים עם משחק קופסה עכשווי. הוא חד מטרה, ברור ומהנה מאוד. בערב ההגשה נוצר תור של אנשים שחיכו לשחק במשחק הקטן אבל הכה מדויק, שמבין כל ההגשות נחשב לגמור ביותר.

אנימה-קלאש. טל בקר

אנימה-קלאש. טל בקר

"לשרוד את יוניברסיטה" , המשחק שאני עיצבתי, משקף את חייו וקשייו של סטודנט אומלל, כשכל שחקן משחק סטודנט הנאבק לגמור את התואר. המשחק משלב בין קונספט משעשע וכיפי, בדיחות ציניות שקל להתחבר אליהן, עיצוב ומכניקות מעניינות המשתלבים לתוצר אחד שלם. אחת הנקודות החזקות במשחק היא הדרך שהוא מתקשר למציאות של החיים הסטודנטיאלים: הניצחון נובע מכמה עשית והשקעת בדרך, מדגים את השוני בין מקצועות שונים, ומראה עד כמה חשוב לשמור על איזון.

לשרוד את יוניברסיטה. נאור טביב

לשרוד את יוניברסיטה. נאור טביב

בפעם הבאה שיש לכם ערב חברתי או שמתחשק לכם לעשות משהו טיפה שונה, אני ממליץ לפתוח איזה משחק קופסה. בעולם שורץ טכנולוגיה, זה מאוד מרענן לראות חבורה של אנשים בוגרים מניחים את הסלולרי בצד ומתרכזים בקלפי קרטון וסמני עץ. כל מי שחושב שהדפוס מת, מוזמן לראות את רשימת הפרויקטים הכי נתמכים בקיקסטרטר ולראות את משחקי הקופסה מככבים להם שם ורומזים לנו שהם לא הולכים לשום מקום.

כל התמונות בכתבה צולמו על ידי נאור טביב.

תגיות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *