המפה והטריטוריה: לקרוא בין הקווים

איך נראית מפת הארץ, ובידי מי היא משורטטת? תערוכה חדשה במוזיאון ארץ ישראל עוסקת בחיבור המורכב בין המפה לטריטוריה. המבקרים מוזמנים למפגש של אדם עם נופי מולדתו, עם מראות הנולדים מתוך נסיבות אידיאולוגיות, מאבקי אינטרסים ופרקטיקות יומיומיות.

לי גואטה, תקשורת חזותית

מפה היא זהות: צייר/י לי את המפה שלך ואומר לך מי את/ה. מפת ישראל, כמו שמה של מדינת ישראל, נחווית בתודעה המקומית כמסמן של שייכות. היא אמנם מופיעה כייצוג של שטח בעל קווי מתאר מוגדרים, נקודות ציון מוסכמות וטופוגרפיה ידועה, אך מעבר לכך, המפה מהדהדת מראות נוף, ריחות, טעמים וזיכרונות.

מפות אומרות לנו איפה משהו נמצא ואיך אפשר להגיע אליו. על חשיבות המפה ועל הדרך שבה היא טוענת לקיומם של דברים ומתווה את הזיקות וההקשרים המרחביים ביניהם, יעידו מטפורות שנקשרו בה: "לשים משהו על המפה", "להסיר מהמפה", "להיות מחוץ למפה"… מטפורות אלה מתייחסות למרחב המפה ולטריטוריה המיוצגת בה כאל שדה פעולה דינמי הנתון תדיר לשינויים. ואכן מפות, כמו מיתוסים, חדלות להיות רלוונטיות והופכות להיות פריטי עבר היסטוריים כשהנרטיב שלהן אינו משרת עוד את החברה שעל פי צפניה הן שורטטו.

התערוכה החדשה במוזיאון ארץ ישראל מציגה מגוון חיבורים בין המפה לטריטוריה. המבקרים מוזמנים למפגש של אדם עם נופי מולדתו, עם מראות הנולדים מתוך נסיבות אידיאולוגיות, מאבקי אינטרסים ופרקטיקות יומיומיות. שוחחתי עם בתיה דונר, אוצרת התערוכה ומרצה במכון הטכנולוגי חולון, על אוצרות, יצירה ועל תהליך הקמת התערוכה.

בפתיחת התערוכה, עלתה בקשה לוותר על מנגנון התגובה הפוליטי ולחשוף את עצמנו לערכי יסוד המחברים אדם לסביבת חייו. למה?
זה לגמרי פשוט. המקום שממנו הבקשה הזו מגיעה הוא נטו שיווקי. המטרה מאחורי האמירה הזו הייתה לא להבהיל אנשים, זה מאוד קל לתייג חלק גדול מהעבודות שמוצגות בתערוכה כמשקפות עמדה שמאלנית ויש שיח מתלהם סביב הדבר הזה. הרעש הפוליטי שנוצר בהקשר הזה מעמעם את הסיבה הנוספת שעומדת מאחורי בקשה כזו. ברגע שאנשים מזהים עמדה פוליטית שהיא לא העמדה שלהם, אז הם " קולטים" כמו שאת קולטת לוגו: את יודעת איזה מוצר עומד מאחורי זה ואת ממשיכה הלאה, את לא נכנסת לעומק. רציתי לאפשר למבקרים לראות למשל את המפה עם הקו הירוק, פעם אחת, פעם שניה, פעם שלישית, פעם עשירית, ולשאול את עצמם על החזרתיות הזו. כל עבודה רוצה להגיד משהו אחר, עמוק יותר ממה שנקלט במבט ראשון.

תארי לנו את תהליך העבודה שלך כאוצרת.
השלב הראשון הוא סריקת שטח, בה אני לומדת ומבינה עם מה יש לעבוד. את מתחילה מדברים שמוכרים לך ואז הולכת הלאה, גם בעזרת שיחות עם אמנים, עם אנשי מקצוע, עם "סתם" אנשים: את מרחיבה את המבט. בשלב השני מה שאני נוהגת לעשות זה תהליך של צמצום, כלומר להגדיר לעצמי דרכי פעולה ונושאים ואז הדברים מתכנסים לקבוצות ופתאום זה מתנקז והדברים המיותרים נופלים. כל זה קורה עד שאת מגיעה לחלל שבו את צריכה להפיק תערוכה והשלב בו את מתאימה את התערוכה לחלל היא עבודה מרתקת. פתאום יש לך מגבלה מסוג אחר ובמקום הזה לפעמים את מגלה שהבחירה שלך לא מדויקת, יש דברים מיותרים, יש דברים שחסרים.

מה את חושבת על הקונספט של התערוכה?
יש פה משהו עקרוני שהוא מאוד חשוב, הרעיון שמפה היא לא טריטוריה. מפה היא איסוף מאוד מסוים וסלקטיבי של טריטוריה, היא משמרת את המבנה של הטריטוריה ולא את התוכן שלה. בתערוכה ניסיתי להראות את שניהם – גם את המפה וגם את הטריטוריה, זאת אומרת את האמת הסמויה במפה שלא מראים לנו. את יכולה להתבונן במפה ולראות קו גבול, אבל מזה את לא יודעת מה קורה בפועל, בשטח. בתערוכה את רואה מחסומים, את רואה גדרות, את רואה חומות, את רואה את כל הדברים האלה. זה העיקרון שעל פיו נבנתה כל התערוכה.

העבודות המוצגות בתערוכה כוללות את מיטב היצירות של אמנים ישראלים מכל הדורות, ביניהם דוד טרטקובר, זאב רבן, זויה צ'רקסקי, עזרי טרזי, דגנית ברסט, אבנר בר חמא ואורי ריזמן.

דוד טרטקובר \ "אנו אוהבים אותך, מולדת"

דוד טרטקובר \ "אנו אוהבים אותך, מולדת"

דוד טרטקובר \ "אנו אוהבים אותך, מולדת"
1987,הדפס אופסט, אוסף האמן
טרטקובר, מעצב גרפי, אמן, אוצר ואספן. מזה ארבעה עשורים הוא יוצר כרזות המתכתבות עם אקטואליה, טקסטים ודימויים השאובים כולם מהתרבות הישראלית. מעבר לצבעוניות והעושר החזותי של האוסף המקיף, הכרזות מתריסות, נוקבות ומעוררות מחשבה. בכרזה זו טרטקובר יצר קולאז' חצוי- מנקודת המבט שלנו אנו רואים ילדי בית ספר היושבים על מפת מדינת ישראל, ומולם מופרדים בקו הירוק ערבים חסרי זהות עם הגב לצופה. לקולאז' מצורף ציטוט מהשיר "שיר בוקר" של נתן אלתרמן: "אנחנו אוהבים אותך מולדת, בשמחה, בשיר ובעמל". האם "בעמל' מתייחס לערבים כאל הפועלים שבנו את המדינה אבל לא זוכים להנות ממנה?

 

זאב רבן \ "בוא וראה את הארץ"

זאב רבן \ "בוא וראה את הארץ"

זאב רבן \ "בוא וראה את הארץ"
1929, כרזה, הדפס אבן, אוסף הארכיון הציוני המרכזי, ירושלים
רַבָּן היה צייר, גרפיקאי ומעצב תעשייתי, שנחשב לאחד מאבות האמנות החזותית הארץ ישראלית בתקופת היישוב. העבודה המוצגת היא כרזה לעידוד התיירות בארץ ישראל: איור צבעוני בדפוס ליטוגרפי, במרכזו נראית דמותו של מורה דרך, חובש כובע ואוחז במקל, מצביע על מפת ארץ ישראל. בשוליים מופיעים איורים המתארים אתרים שונים בארץ: מגדל דוד, כיפת הסלע, קבר רחל, מטולה, ראשון לציון, מערת המכפלה, הרצליה ובניין "בצלאל".

 

עזרי טרזי \ "עיר מחולקת"

עזרי טרזי \ "עיר מחולקת"

עזרי טרזי \ "עיר מחולקת"
2015, מתוך הסדרה מחוז חפץ, אוסף האמן
טרזי הוא מעצב ישראלי וראש התכנית ללימודים מתקדמים בעיצוב תעשייתי בטכניון. בעבודתו זו, טרזי יצר שולחן המורכב בחלקו מחומרים יומיומיים ('רדי מייד'), ביניהם: קרמיקה, עור, ברזל מגולוון, נחושת, זכוכית, שיש, לוח שחמט, פיסת עור, אריחים מצוירים ועוד. לשולחן יש מנגנון דינמי המאפשר פתיחה והרחקת חלקי השולחן/"עיר" זה מזה, ובמקביל הצמדת החלקים ו"איחוד העיר". העבודה נקראת "עיר מחולקת" ואף ממחישה את החלוקה באמצעות המנגנון המכאני, אבל היא יוצרת הרמוניה של ניגודים. אם חומרים שונים יכולים לחבור יחד ולדור בכפיפה אחת, אולי גם יצליחו לעשות זאת בני דתות ולאומים שונים.

 

אבנר בר חמא \ "עקירה, קרע, קריעה"

אבנר בר חמא \ "עקירה, קרע, קריעה"

אבנר בר חמא \ "עקירה, קרע, קריעה"
2005, מיצב, אוסף האמן
בר חמא הוא אמן ישראלי בין-תחומי. בעבודה זו האמן יצר מיצב שמורכב מכיסא חסר שימוש, מושבו עשוי מקלעת חבלים קרוע. לכיסא מוצמד מתלה לבגדי גברים, שעליו מתנוססת הכתובת 'התיישבות'. על לוח עץ המחבר בין שתי זרועות המתלה כתובות המילים 'עקירה – קרע – קריעה'. על המושב הציב בר חמא אובייקט דמוי מפת ישראל השלמה כשהיא מכוסה כולה בגלעני זיתים. היצירה נוצרה ב2005, שנת ההתנתקות והיציאה מעזה. היו שרואים בעבודה זו ביטוי לכאב על העקירה של ישובים יהודים ממקומם.

 

אבנר בר חמא \ "מפת התפוזים"

אבנר בר חמא \ "מפת התפוזים"

אבנר בר חמא \ "מפת התפוזים"
2005, מיצב, אוסף האמן
יצירה נוספת של בר חמא היא מפת התפוזים, העשויה מ-300 ק"ג תפוזים עליהן מוטבעת החותמת "ג'אפה" (יפו). התפוז מזוהה עם הפרדסים הארץ ישראלים, והאמן בחר בצבע הכתום להבלטה וליצירת תחושה של עושר ופוריות בארץ המניבה את פירותיה ברוחב לב. כיום, נדל"ן תופס את שטחי הפרדסים, ותפוזי ג'אפה – סמל היצוא שלנו- נעלמו מדוכני אירופה.

 

זויה צ'רקסקי \ "ללא כותרת"

זויה צ'רקסקי \ "ללא כותרת"

זויה צ'רקסקי \ "ללא כותרת"
2013, באדיבות האמנית וגלריה רוזנפלד, תל אביב
זויה צֶ'רקַסקי היא ציירת ופסלת ישראלית. יצירתה עוסקת באופן ביקורתי בשאלות של זהות הפרט והחברה, באקטואליה ובהיסטוריה של הזהות והתרבות היהודית והישראלית, וכן בשדה האמנות עצמו. צ'רקסקי יצרה פסל המורכב משני חלקים, האחד בצורה של מפת מדינת ישראל בצבע אדום, והשני כחלק משלים אליו, משרטט את עזה והגדה המערבית בצבע ירוק, אזורים שנכבשו על ידי מדינת ישראל והפלסטינים טוענים לריבונות עליהם. שני החלקים מחוברים יחדיו במסגרת ונדמה ששניהם 'מדממים' וחווים את אותו כאב.

 

אורי ריזמן \ "אישה - הר"

אורי ריזמן \ "אישה – הר"

אורי ריזמן \ "אישה – הר"
סוף שנות ה-60, שמן על בד, אוסף גבי ועמי בראון.
ריזמן היה צייר ישראלי שרוב חייו יצר באנונימיות יחסית בקיבוץ כברי שבגליל המערבי, ורק לאחר פטירתו זכה להכרה ממסדית. מוטיב האדמה-אישה הוא מהעמוקים שבנושאי הציור הישראלי ואופייניים ליצירתו של ריזמן. בציור, המרחק בין אדם לאדמה כמעט שנמחק, חמוקי אישה הם גם חמוקי גבעות, ואיברי הגוף הנשי הופכים לגושי נוף רכים. אנו מסתכלים על דמות האדם כתבנית נוף מולדתו. האדמה והאישה הופכות כאן לאובייקט אחד המתעלה מעל הטבע עצמו, כאשר חושניות האישה הופכת לדבר אל-זמני ויוצרת, גם, תחושת בדידות גדולה.

 

דגנית ברסט \ "מפת ארץ ישראל עם גבול מעוין"

דגנית ברסט \ "מפת ארץ ישראל עם גבול מעוין"

דגנית ברסט \ "מפת ארץ ישראל עם גבול מעוין"
1976, אוסף האמנית
ברסט היא ציירת וצלמת ישראלית. בעבודתה זו ברסט יצרה 'רדי מייד' מטופל: על גבי מפת בית ספר של ארץ ישראל היא מלבישה מעוין שמסמן גבולות אפשריים. לאור העובדה המעניינת ששתיים מצלעות המעוין יושבות בכלל בים, ניתן פתאום להבין עד כמה שרטוט גבולות הוא עניין שרירותי ומלאכותי.

התערוכה מביעה היטב את הרעיון שמפה אינה רק טריטוריה, כשם שמילה היא לא האובייקט שהיא מייצגת. מפה טומנת בתוכה שטח שאי אפשר להקיפו במבט, ובכוחה לחולל רגש.

תערוכה המפה: לקרוא בין הקווים
אוצרת התערוכה: בתיה דונר
מוזיאון ארץ ישראל
רחוב חיים לבנון 2, תל אביב
פתיחה: 6.3.2018
נעילה: 31.7.2018
שעות פתיחה: ב'-ד, ש' 10:00-16:00, ה' 10:00-20:00, ו' 10:00-14:00
עלות כניסה: לפי תעריף המוזיאון

תגיות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *