עכשיו קוראים
&yes

&yes

[column]

לוקה אור, אוצר תערוכת &yes של הפקולטה לעיצוב בטריאנלה לעיצוב במילאנו התקשר אלינו – ארבעה סטודנטים מעיצוב תעשייתי – והציע להצטרף. היו לנו שבועיים כדי לעצב, לבנות, לטוס לאיטליה ולהקים.

טל ימין, עיצוב תעשייתי

[/column] [column]

ההתרגשות של קבלת השיחה הפתאומית פינתה את מקומה לעבודה קשה. בתוך ארבעה ימים לוקה שלח לנו – צוות ההקמה כלל את מאור אהרון, עמוס פרייברג, יעל חסיד ואותי – את התוכנית: מעגל של פודיומים בצורת טרפז שמשלימים עיגול. ישבנו ותיכננו את כל החיתוכים, ומהסוליד (SolidWorks) הוצאנו את החלקים והעברנו אותם לתוכנת נסטינג שתיכננה לנו את החיתוכים.

הזמנו חומרים והתחלנו לעבוד. רק על בניית הפודיומים עבדנו מהבוקר עד הערב. התיכנון היה טוב וחסך לנו הרבה זמן. חתכנו 18 פלטות ביום שישי, ביום ראשון כבר התחלנו להרכיב הכל. שפכטל, ליטושים, צבע וביום רביעי כבר ארזנו. תוך כדי התעסקנו בלארוז את כל המוצגים עצמם, גם כל אחד בנפרד וגם את כולם יחד. באותו זמן קיבלנו פטור מכל השיעורים, וגם כשהגענו לשיעורים בודדים חשבנו כל הזמן על התערוכה ועל מילאנו.

[caption id="attachment_3988" align="aligncenter" width="750"]כשהתחלנו לסדר את הפודיומים. צילום: טל ימין כשהתחלנו לסדר את הפודיומים. צילום: טל ימין[/caption]

תוך כדי התכנון והבנייה של התערוכה בארץ, היינו צריכים לבצע תיאומים ולקבל אישורים מהנהלת הטריאנלה. על זה הייתה אמונה יעל חסיד, שהתכתבה עם המפיקים באיטליה ביררה מה מחכה לנו שם מבחינת חלל, תאורה וכו', וניהלה את הבירוקרטיות ואת אישורי ההנדסה. הכל תוך כדי שאנחנו בונים.

את החלל חצינו לשניים, ולא ידענו אם אנחנו צריכים קיר. נערכנו להקמה באיטליה כך שנצטרך כמה שפחות לערוך שינויים של הרגע האחרון וכדי לסחוב כמה שפחות כלים. בעיקר נערכנו לתיקון הפודיומים במידה וינזקו בהובלה. כשהכל כבר היה ארוז, ביררנו כמה שוקלים הפודיומים וארגז התיקונים ומה הנפחים שלהם, כדי לדעת אם אפשר לאשר את המשלוח, ושלחנו את הכל באנייה.

גם את הפרוצדורה של נסיעת המשלחת מול משרד החוץ אירגנה יעל. לוקה אור, אוצר התערוכה, לא הגיע בגלל בעיה משפחתית, ואילון ערמון, שנשלח להשגיח על עבודה, הגיע יום אחרי שהגענו. טסנו ארבעתנו, השכרנו דירה בAirbnb, חמש דק' מהתערוכה. כשהגענו לגלריה, המשלוח כבר חיכה לנו, ארוז ומוכן לפירוק. התחלנו לארגן הכל לבד. כמה מהפדיומים היו קצת חבולים אבל הרוב הגיע בשלמותו, כך שאחרי מעט תיקונים הקמנו במהירות יחסית את התערוכה כולה. 

[caption id="attachment_3992" align="aligncenter" width="750"]עמוס פרייברג ומאור אהרון פורקים ציוד. צילום: טל ימין עמוס פרייברג ומאור אהרון פורקים ציוד. צילום: טל ימין[/caption]

יעל ניהלה את הבירוקרטיה מול האיטלקים, שהיו ממש על הכיפאק, בנו לנו את המחצית שלנו בביתן הישראלי, הודיעו לנו מתי דברים קורים ועוד. סיימנו להקים את התערוכה בתוך ארבעה ימי עבודה ואפילו עזרנו קצת לעזרי טרזי להקים את החלק שלו. הופתענו לגלות שלמרות שהמדינות האחרות נערכו לתערוכות שלהן במשך החצי שנה האחרונה, אנחנו סיימנו להקים את התערוכה לפני כולם. הביתנים האחרים חילקו את החללים השונים עם קונסטרוקציות יותר מתוחכמות ועם רמת גימור יותר גבוהה משלנו, ובאמצעותם תחמו איזורים בחלל. אבל המוצגים שלנו היו הכי יפים וברמה הכי גבוהה. הצגנו מגוון רחב יותר, והיה הרבה מה לראות. בביתן הגרמני, למשל, הוצגו רק שלושה מוצגים. אצלנו נכיר נפח של עבודה שניצב במרוכז, כך שהיה נוח להסתובב ולראות את כולו. התגובות היו טובות, המבקרים שאלו שאלות, צילמו, והייתה התעניינות רבה.

[caption id="attachment_3985" align="aligncenter" width="750"]בערב הפתיחה. צילום: טל ימין בערב הפתיחה. צילום: טל ימין[/caption]

היו שתי פתיחות חגיגיות לביתן הישראלי שלנו. הראשונה הייתה הפתיחה הרשמית לעיתונות, ואנחנו, הסטודנטים המקימים, היינו שם להסביר על כל מה שמוצג. ואחריה פתיחה לקהל הרחב. גם כאן יעל שלחה וכיתבה והזמינה מרצים מישראל, סטודנטים בחילופים ואחרים. בעת הפתיחה הגיעו כחמישים אנשים והתכבדו ביין ובגבינות שארגנו. הייתה התעניינות רבה בביתן גם בקרב מעצבים סינים מהביתן ליד, בזכות הדיקן שלנו, פרופ' דנה אריאלי.

[caption id="attachment_3990" align="aligncenter" width="750"]מאור אהרון מציג למבקרים את הכיסאות שעיצב. צילום: טל ימין מאור אהרון מציג למבקרים את הכיסאות שעיצב. צילום: טל ימין[/caption]

הקמה של תערוכה בסדר גודל כזה במדינה אחרת הייתה לנו שיעור אינטנסיבי בהבנה של משקל העיצוב באירופה ובמילנו בפרט. לעיצוב במילנו יש עוצמה. כשביקרנו בחנויות הכי נחשבות וראינו מוצרים של מעצבים בוגרי המכון – פלג דיזיין, מאנקי ביזנס (שלוקה אור הוא אחד המעצבים שלהם) ואת ה-"ducky" של דור כרמון שעיצב לנורמן קופנהגן – פתאום המחשבה שאתה יכול לראות עיצובים שלך בחלון ראווה במילנו הרגישה כמו משהו בר השגה. במשפט אחד – לצאת מהבועה של ישראל ולהבין שיש המון מקום לעיצוב בעולם.

המציגים:

מאיה בן דוד, גלינה ארבלי, אורי בן צבי, אילון ערמון, סטודיו רדיש (נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן), עדיטל אלה, טלי אברהם, שולי שטראוס, יונתן הופ ואסנת פייטלסון, סטודיו בייקרי (גילי קוצ'יק ורן אמיתי), ניסן ורשבסקי, לוקה אור, בן ברוידא, מאור אהרון, אורי חצרוני, עופר זיק, שיר עטר, דניאל שר, שגב מואיסה, נטע אשרי, עמרי פישר, אנסטסיה קוד, תמיר שפר, עמוס פרייברד, עמית עדיני, איה זהבי.

[/column]
התגובות לכתבה

הוסיפו תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם.