"השחקנית" – חושך, ארגז, אור

בהצגה "השחקנית", האצ"ל, הלח"י, המנדט הבריטי והקמת מדינת ישראל, על כל המשמעויות הכרוכות במושגים הטעונים האלה, הופכים לחוויה מרגשת, מצחיקה ומהנה כשהם מגיחים מארגזים צבעוניים, כל ארגז חושף עולם אחר בתוכו.

בר קזדן, עיצוב פנים

"השחקנית" היא קומדיה סאטירית נפלאה, מציגה בצורה קלילה ושנונה את סיפורה של שחקנית כושלת בשנת 1947, טרום הקמתה של מדינת ישראל. אחיה, לוחם באצ"ל, מבקש ממנה להיכנס לתפקיד חייה ולפתות קצין בריטי כדי שיוכל להורגו. במהלך משימתה גילתה השחקנית שאותו קצין מקים תיאטרון בפלשתינה וקפצה על המציאה. מרגע זה ואילך, השחקנית מגלמת שתי דמויות: האחת, בפני אחיה שמטרתו היא תפיסתו של הקצין הבריטי והשנייה, בפני הבריטי, שרצונה בתפקיד בתיאטרון החדש שלו, ומתאהבת בו בהמשך.

נטע גרטי בדמות "השחקנית". צילום: כפיר בולוטין. תפאורן: ערן עצמון. "השחקנית" תיאטרון בית לסין

כשנכנסתי לאולם, על הבמה עמדה התפאורה, משני צדי הבמה הונחו ארגזים מסוגים שונים: קטנים, גדולים, רחבים וצרים אחד על גבי השני, כמעט לגובה התקרה. התרשמתי מן העובדה שלאורך כל המחזה, היוו הארגזים את לב התפאורה, כל פעם נעשה בהם שימוש באופן אחר ובכל סצנה משמשים לתפאורה שונה. כל ארגז שנכנס מצדי הבמה בתחילת כל סצנה, חוזר למקומו לאחר שסיים את תפקידו.

על הבמה וילון אדום גדול מתוח על כבל משני צידי הבמה ומאחוריו עומדת אלמה דישי, המגלמת את שושנה דמארי ו"השחקנית" נטע גרטי. מצד שמאל של הבמה נפתח אחד הארגזים ובתוכו ישב פסנתרן שניגן על פסנתר אדום. הארגז כולו היה צבוע באדום כולל השרפרף עליו ישב הפסנתרן. ברקע השיר כלניות וצל של השחקניות מעבר לוילון האדום. כל התפאורה נמצאת בתוך הארגז, כלומר, בין סצנה לסצנה מגיח ארגז אחר החושף עולם אחר בתוכו. מדהים לגלות כמה פרטים אפשר להכניס לתוך ארגז קטן וכמה יצירתיות צריך כדי לחשוב על כך. כל ארגז מכיל הפתעה אחרת, בתוכן, בצבעוניות ובאווירה.

ארגז הפאב. צילום: כפיר בולטין. תפאורן: ערן עצמון. "השחקנית" תיאטרון בית לסין

ארגז הפאב: חושך, שקט בקהל, מתגלגל לו ארגז, אור, פאותיו של הארגז נפתחות ומתגלה פאב שצבעו ירוק זית משופשף עם בקבוקי אלכוהול וכסאות בר, הפאה הקדמית של הארגז הופכת לרצפת הבר והחלק האחורי הופך לבר עצמו.

ארגז חדר השינה. צילום: כפיר בולוטין. תפאורן: ערן עצמון. "השחקנית" תיאטרון בית לסין

ארגז חדר השינה: חושך, ארגז גדול יחסית באורך וברוחב מיטה, אור, פאותיו של הארגז נפתחות ומתגלה מיטת חדר השינה של "השחקנית", את הוילון האדום שהיה קודם מחליף וילון צהוב היוצר אווירה חמה של חדר שינה. שלושת הפאות הקדמיות נפתחות ומשמשות לרצפת החדר והפאה האחורית משמשת לשידה מאחורי המיטה שעליה מונחים ספרים ומנורת לילה. הוילון והארגזים תוחמים את אזור חדר השינה ויוצרים חלל קטן בתוך הבמה הגדולה.

ארגז האמבטיה. צילום: כפיר בולטין. תפאורן: ערן עצמון. "השחקנית" תיאטרון בית לסין

ארגז האמבטיה: חושך, מתגלגל לו ארגז, שומעים את הגלגלים חורקים על רצפת הבמה, אור, נפתחות הפאות ומתוכן יוצא עשן המתגלה מהר מאוד כאדים של מקלחת. הפאה הקדמית והפאה הימנית חושפות אמבטיה לבנה עם ברז נירוסטה שמוצמד לפאה האחורית של הארגז. מאחוריו מונחים אריחי קרמיקה עם פאטרן של פרחים משנת 1947, הפאה העליונה משמשת כתקרה שעליה מותקן גוף תאורה ומראה. בשלב זה, השחקנית המגלמת את שושנה דמארי טיפסה על כמה ארגזים ועל אחד הארגזים חיכה לה מיקרופון כסוף גבוה שבאמצעותו היא שרה במהלך הסצנה.

ארגז תא המעצר: חושך, מתגלגל לו ארגז שחור צר וגבוה, אור, הפאה הקדמית והימנית נפתחות ומתגלה תא מעצר קטן שצבוע כולו בשחור, על הפאה התחתונה מונח שרפרף קטן עליו יושב האסיר ובפאה האחורית ישנו פתח עם חלון קטן וסורגים.

בחלקו האחרון של ההצגה, לאחר שהכריזו על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל,  את הוילון האדום הגדול מחליף דגל ישראל. הדגל נמתח על גביי הקיר האחורי של הבמה, בעזרת חבלים שהשחקנים מושכים, ובכך מותחים את הדגל לאורך הקיר.

מסתיימת ההצגה, חושך, אור, מחיאות כפיים, ואני מבינה איך גור קורן המחזאי, גלעד קמחי הבמאי וערן עצמון התפאורן השפיעו עלי. הם הפכו בשבילי נושאים כמו האצ"ל, הלח"י, המנדט הבריטי, והקמת מדינת ישראל, על כל המשמעויות הכרוכות במושגים הטעונים האלה, לחוויה מרגשת, מצחיקה, ומהנה המהווה השראה גדולה.

ההצגה מתקיימת בבית החייל תאטרון בית לסין 26.2-28.2 ו 6.3-8.3 .

מחזאי: גור קורן

במאי: גלעד קמחי

תפאורה: ערן עצמון

תלבושות: אורנה סמורגונסקי

מוסיקה: אמיר לקנר

תאורה: אורי מורג

וידאו ארט: יואב כהן

שחקנים:

שי אגוזי, לירון ברנס, נטע גרטי, מעיין ויסברג, אתי וקנין-סובר, צביקי לוין, ליאור מיכאלי, נדב נייטס, עופר רוטנברג

שחקנים מחליפים:

אלמה דישי

תגיות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *