חודש אחרי ההתחלה, וחודש לפני הסוף

כחודש לאחר תחילת סמסטר ב' וכחודש לפני הגשות פרוייקטי הגמר במחלקה לעיצוב תעשייתי, מגיעים מעצבים ואנשי תעשייה, מחקר וניהול, לייעץ לסטודנטים כיצד לסיים את הפרוייקטים בהצלחה. מה היו הטיפים הכי טובים שקיבלו?

דודי ראב"ד, ראש המחלקה לעיצוב תעשייתי
שני הרצברג ומירב אשריאן

"פרויקט גמר" מיצב את עצמו במהלך השנים בתודעה הסטודנטיאלית כהרבה יותר מפרויקט גדול שאיתו מסיימים את הלימודים בעיצוב תעשייתי. הוא נתפס כסוג של אגדה אקדמית – אגדה במובן שההבטחות שנקשרות בפרוייקט לא תמיד מתממשות במציאות – שיוצרת מערכת לחצים פסיכולוגיים משמעותית. בניסיון להכניס את פרוייקט הגמר לפרופורציות ולהקל על הסטודנטים שמשוועים לתמיכה, ייסדתי את "יום פרויקט הגמר", שזה לו השנה החמישית.

הסדנא ביום פרויקט גמר. צילום: שני הרצברג

הסדנא ביום פרויקט גמר. צילום: שני הרצברג

המתכונת פשוטה מאד (ההפקה מורכבת מאד): שלושים מוזמנים בקירוב, מכל תחומי עשייה עיצובית אפשרית – אנשי תעשייה, מחקר וניהול – מתקבצים לשיחות ומינגלינג אישי עם הסטודנטים, בשני מועדים, הראשון כחודש לאחר תחילת הסמסטר והשני כחודש לפני סיום השנה. האירוע נמשך כ6-7 שעות במעין "פאבלה" של שנה ד' ב"סדנה הכבדה" של הפקולטה, עיר מאולתרת שקורמת עור וגידים במהלך השנה. פרט לפגישות אקראיות, הסטודנטים מבקשים מראש להיפגש עם אורחים, ואני מוסיף פגישות בין סטודנטים לבין מי שאני מאמין שהם צריכים להכיר ולשמוע. בשורה התחתונה כל סטודנט/ית מקבל/ת ספקטרום דעות של 4-6 אורחים שספק אם היו מגיעים אליהם ללא מסגרת "יום פרויקט גמר".

האירוע חושף את הסטודנטים למגוון רחב ומקצועי של אנשי שטח מהשורה הראשונה, ולהתייחסות עצומת היקף לפרוייקטים שלהם. מעבר לעצם ההתייחסות לגופו של פרויקט, האירוע הוא סוג של גנרטור התחדשות, מאין תחנה לאיסוף אנרגיות הכה-נדרשות לפרויקט ארוך טווח, שיש בו עליות ומורדות.

טיפים

שני הרצברג ומירב אשריאן, סטודנטיות לעיצוב תעשייתי בשנה ב' וכתבות של "כולעיצוב", ביקרו ביום פרוייקט הגמר השני (4/5/16), אספו חוויות ושאלו סטודנטים מה היו הטיפים הטובים ביותר שקיבלו.

חווית אכילה בלחם, הפרויקט של דניאל אמיר. צילום: שני הרצברג

חווית אכילה בלחם, הפרויקט של דניאל אמיר. צילום: שני הרצברג

הפרויקט של דניאל אמיר עוסק בחווית אכילה בלחם דרך תבניות, כל תבנית יוצרת חוויה אחרת. דניאל: "היום הזה עמוס מאוד. יורדים איתנו לעומקם של דברים. זה ממש כיף כשמישהו יושב איתך ומנסה להבין כל פרט. התייעצתי גם עם אנשים מתחומים אחרים מאלו שאני מתעסקת בו, זה נותן פן אחר לכל הסיפור".
הטיפ הכי טוב שקיבלה: לקבל החלטות ולשים דברים מאחורה, בקיצור לא להסתכל אחורה.

עיצוב ישראל, הפרויקט של גיא בר-סיני. צילום: שני הרצברג

עיצוב ישראל, הפרויקט של גיא בר-סיני. צילום: שני הרצברג

הפרויקט של גיא בר-סיני עוסק בטקסטים שנכתבו על עיצוב ישראלי כמקורות השראה. גיא: "היום הזה מעניין ופותח את הראש, גורם לך לחשוב הרבה. לפעמים יוצאים עם יותר שאלות מתשובות אבל זה חשוב".
הטיפ הכי טוב שקיבל: להכריע בדילמה לגבי התוצר של הפרוייקט – האם לעשות פרוייקט רוחב עם ריבוי של אובייקטים שיוצר דיון עיצובי או פרוייקט עומק שמציע עם מעט אובייקטים מוגמרים ו"מושלמים" שיהיו סופר FINE. 

עיצוב רתמה לכלב נחיה, הפרויקט של אמיר רוזן. צילום: שני הרצברג

עיצוב רתמה לכלב נחיה, הפרויקט של אמיר רוזן. צילום: שני הרצברג

הפרויקט של אמיר רוזן עוסק בעיצוב רתמה לכלב נחייה. אמיר: "חלק מהפידבקים היו מאוד מעניינים ועזרו לי בנוגע לטיפול בפרטי עיצוב וחלק נתנו פידבק על איך להגיש את הנושא".
הטיפ הכי טוב שקיבל: לשים לב להגשה כמכלול, כי הפרזנטציה חשובה.

סריגה מוקשחת, הפרויקט של רוי רמתי. צילום: שני הרצברג

סריגה מוקשחת, הפרויקט של רוי רמתי. צילום: שני הרצברג

הפרויקט של רוי רמתי עוסק בסריגה ידנית מוקשחת. "היום הזה עוזר לי לעצור לרגע ולשבת לשוחח עם אנשים על הפרוייקט. יש תובנות על ארגונומיה, סוגי הסריגה, איפה נכון להקשיח. לכל אחד יש מלה שפתאום נשארת איתי".
הטיפ הכי טוב שקיבל: אני סורג שעות וזה פעולה מאוד רפטטיבית וקשה. הטיפ הכי טוב שקיבלתי זה לראות סדרות בזמן שאני סורג, זה משחרר קצת את המוח.

מבט מבפנים

שלומית באומן, שמנהלת את סדנת הקרמיקה בפקולטה, הייתה אחת המבקרות. ביקשנו ממנה לתאר את האירוע.

"בתור אורחת היום הזה מאוד מחבר את מה שאנחנו עושים בסדנת קרמיקה למה שקורה במחלקה. העיצוב הקרמי פועל בנישה התעשייתית אך גם בתפר עם שדות משיקים. אנחנו חיים בתקופה בה הכל משיק להכל, מצב שיוצר הפרייה הדדית רבה בין שדות תוכן שונים. ההתבוננות על פרוייקטי הגמר יוצרת אצלי קישור ממש מעניין ומאפשרת לי להבין מה מעניין את הסטודנטים. אני חושבת שהיום הזה מועיל, אך גם קצת כבד אחרי שהסטודנטים נפגשים עם ריבוי של דעות. כנראה שיש שלב שהם מפסיקים להפנים את המסרים מרוב פידבקים שנתנו להם האורחים. אבל בכללי זו גישה מאוד נכונה לייצר מבט פנורמי וריבוי נקודות מבט על פרויקט הגמר, בניגוד למבט חד כיווני של מרצה אחד (המנחה). אולי בעתיד אפשר לחייב סטודנטים לפגוש חמישה מרצים שונים מתוך האורחים (כלומר, אי אפשר לא לפגוש אף מרצה, אך גם אי אפשר לפגוש בלי סוף מרצים ולבלבל את עצמך לדעת). יתכן שגישה כזו תהיה פורה יותר."

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *