חילוף חומרים: מזרח ומערב בעיצוב צעיר עכשווי

התערוכה "חילוף חומרים: מזרח ומערב בעיצוב צעיר עכשווי" במוזיאון האסלאם בירושלים, מציגה את הדור הצעיר של המעצבים העוסקים בזהות היהודית-ערבית-מזרחית מתוך תחושת גאווה, שייכות ורצון להנכיח את העבר.

אורית בהרל-רום, תקשורת חזותית

אם בוחנים את ההיסטוריה והגישה הנוסטלגית לתחום העיצוב בארץ, מגלים כי התפיסה העיצובית המקובלת באתוס הישראלי היא אשכנזית כמעט לחלוטין. רוב האתרים והספרים שמסקרים עיצוב ישראלי מקום המדינה ועד ימינו בוחנים עבודות של אמנים ואמניות יוצאי מדינות אירופה, וקשה מאוד למצוא השראות לעיצוב שמקורו במדינות המזרח.

בימים אלו מוצגת התערוכה “חילוף חומרים: זהות מזרחית וערבית בעיצוב צעיר ועכשווי” במוזיאון האסלאם בירושלים. האוצרים בחרו להתמקד בעבודות סטודנטיאליות, בחירה לא שגרתית שמצביעה על שינוי חברתי עמוק המתחולל בשנים האחרונות בישראל. דווקא נציגי הדור הצעיר, שהתרבות הערבית והמזרחית שזורה בנימי נפשם אך אינם מכירים אותה ממקור ראשון, בוחרים להחזיר עטרה ליושנה.

במרבית העבודות ניכר אלמנט של חזרה למסורת, לבית של סבא וסבתא, לשפה ולאורנמנטיקה המסורתית. החזרה הזו לא נעשית מעמדה אוריינטליסטית ומתנשאת-תרבותית, אלא מתוך תחושת גאווה, שייכות ורצון להנכיח את העבר.

התערוכה מדגימה תהליך מבורך שמתרחש בקרב הדור הצעיר בחברה הישראלית, תהליך של בחינת זהויות על כל המורכבות הכרוכה בכך. במקרה של יוצרים ויוצרות יהודיות מדובר בזהות היהודית-ערבית-מזרחית, ואילו עבור יוצרות ויוצרים ערבים זוהי הזהות הפלסטינית-ערבית-ישראלית.

המחקר הדרוש כדי לשמר מסורות שאינן שזורות באתוס המקומי הוא מורכב עד מאוד. דבר זה קשה במיוחד לאור העובדה שמקורות ההשראה התרבותית הם כמעט תמיד מקורות ראשוניים ואישיים, בניגוד לייצוגים איקונים ומוכרים בתרבות המיינסטרים. ובכל זאת יש משהו מאוד טבעי, כמעט נונשלנטי, בעבודות המוצגות, ונראה שהן משקפות נקודת מפנה בתהליך ההבראה של החברה בה אנו חיים.

בתערוכה מוצגות עבודות של סטודנטים משלל בתי ספר ומכללות ומכל תחומי העיצוב: תקשורת חזותית, עיצוב תעשייתי ופנים, עיצוב טקסטיל ואופנה. להלן כמה מהבולטות שבהן.

העבודה "IRANZ" של גילעד בר נעשתה במסגרת קורס חברה ותרבות בהנחיית רוני אדרי, במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר (2017). IRANZ הוא מיצג וידאו-ארט של שלושה משיריה של המשוררת האיראנית פרוע פרח’זאד. למיצג יש מטרה דידקטית של לימוד השפה הפרסית: עבור כל שורת שיר מוצג תרגומה לעברית, המקור הפרסי ותעתיק באנגלית. את השירים מקריינות נשים צעירות בעלות חזות מודרנית. ההצגה המרשימה של השירים, גם ברמה הויזואלית ובעיקר ברמה הווקאלית, מייצרת פסקול ממכר שמהדהד בחלל התערוכה ומלווה את שאר העבודות המוצגות בה.

ללמוד פרסית באמצעות וידאו ארט .IRANZ, עבודתו של גילעד בר

ללמוד פרסית באמצעות וידאו ארט .IRANZ, עבודתו של גילעד בר

העבודה “עיצובים גנוזים” של שני דבורה נעשתה בהנחיית עודד עזר, במסגרת פרויקט גמר במחלקה לתקשורת חזותית במכון הטכנולוגי חולון (2016). העבודה עוסקת בפער התרבותי שמקורו בחוסר הייצוג של העיצוב המזרחי בנרטיב הישראלי, באמצעות יצירה של יקום מקביל בו סמלי המדינה, השטרות והדרכון עוצבו על-ידי עולים מארצות ערב ובהשראת עיצוב מזרחי.

דגל שנעשה במסגרת העבודה “עיצובים גנוזים” של שני דבורה. צילום: אורית בהרל רום

דגל שנעשה במסגרת העבודה “עיצובים גנוזים” של שני דבורה. צילום: אורית בהרל רום

“רקמה מונפשת”, עבודתה של עדי קרני, היא פרויקט בקורס עיצוב אופנה בהשראה אתנולוגית, במחלקה לצורפות ואופנה, בצלאל. הפרויקט נעשה בשיתוף המוזיאון לאמנות האיסלאם, ובהנחיית לוסי סיבוני דוד (2016). במסגרת הפרויקט ובהשראת התערוכה “טראז: רקמה מקומית” שהוצגה במוזיאון האיסלאם, בחרה קרני לבחון את הגלבייה הפלסטינית ואת רקמת הוורד המסורתית דווקא באמצעים טכנולוגיים חדשניים כמו מדפסות תלת-מימד. הרקמה המסורתית, שנעלמה מן הנוף בשל הקדמה הטכנולוגית, שבה בגרסה מחודשת.

עדי קרני, "רקמה מונפשת". צילום רונן זיאן.

עדי קרני, "רקמה מונפשת". צילום רונן זיאן.

“תכנית רקמה”, עבודתה של האזר גראבלי, נעשתה במסגרת קורס סטודיו בהנחיית יערה פרי במחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר (2017). גראבלי לקחה השראה מבדים רקומים, עניבות רקומות ואריחי קרמיקה שירשה מסבתה, ויצרה קולקציית גלביות וכאפיות רקומות ומודפסות בדפוס משי שמציעה  פרשנות חדשה לפרטי הלבוש הגבריים ומנגישה אותן לנשים. הרקמה הידנית שמעטרת את הפריטים משרטטת את מפת נדודיה של סבתה מהכפר אל העיר יפו בשנת 1948.

האזר גראבלי יצרה קולקציית גלאביות וכאפיות שמיועדות לנשים בהשראת טקסטילים ואריחים שירשה מסבתה. צילום: אורית בהרל רום.

האזר גראבלי יצרה קולקציית גלאביות וכאפיות שמיועדות לנשים בהשראת טקסטילים ואריחים שירשה מסבתה. צילום: אורית בהרל רום.

פרויקט “עטרה ללשונה” הוא פרויקט הגמר של עומרי אברהם, בהנחיית קובי פרנקו והילה שאלתיאלי מהמחלקה לעיצוב תקשורת חזותית בשנקר (2017). הפרויקט עוסק בתהליכי ההשטחה שהשפה העברית, והגייתה בפרט, עוברת במהלך השנים. אברהם בחר לעסוק בנושא בעקבות היכרותו עם נוסח הקריאה בתורה של יהדות תימן. הוא יצר שש כרזות שמסבירות כיצד הגו הגאים ועיצורים מסוימים בעבר וכיצד הם נשמטו מהדיבור בימינו. צבעה של כל כרזה מסמל את קבוצת ההגאים השונה: סגול להגאים רפים, ירוק לנחצים, וכתום ללועיים.

עומרי אברהם בוחן את ההשטחה שעוברת הגיית השפה העברית לאורך השנים באמצעים חזותיים. צילום: אורית בהרל רום.

עומרי אברהם בוחן את ההשטחה שעוברת הגיית השפה העברית לאורך השנים באמצעים חזותיים. צילום: אורית בהרל רום.

העבודה “אלהמברה” של הדר תדהר, נוצרה כפרויקט גמר בהנחיית יואב זיו, במחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר (2014). "אלהמברה" היא סדרה של שלושה מכשירי חשמל ביתיים שעוצבו בהשראת תליון עתיק בעל חמישה מטבעות שהיה שייך לסבתו שעלתה לארץ מתימן. תדהר בחר לחקור את האסתטיקה של השרשרת ואת מקורות ההשראה העיצוביים והגיע אל הערבסקות שמאפיינות את האמנות האיסלאמית. את הערבסקה תרגם תדהר לשלושה מכשירי חשמל: מאוורר תקרה, גוף תאורה ורמקולים, בעיצוב שנע בין המודרני-חדשני למסורתי-ערבי.

העבודה “אלהמברה” של הדר תדהר. עיצוב מוצרים חדשניים בהשראות עיצוביות ערביות ואיסלאמיות. צילום: אורית בהרל רום.

העבודה “אלהמברה” של הדר תדהר. עיצוב מוצרים חדשניים בהשראות עיצוביות ערביות ואיסלאמיות. צילום: אורית בהרל רום.

חילוף חומרים: זהות מזרחית וערבית בעיצוב צעיר ועכשווי
אוצרים: יובל סער ואורלי עמרמי, מכון שנקר לתיעוד ולחקר העיצוב בישראל
המוזיאון לאמנות האיסלאם
רח’ הפלמח 2, ירושלים

פתיחה: 8.12.17
נעילה: 7.4.18

עלות כניסה: 40 ש"ח

תגיות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *