יומני היקר – פקק / אופיר משרקי

אני לא זוכר מה סוג משחה השיניים האחרון שקניתי

אבל לשפופרת   היה פקק עגול מפלסטיק

לבן ומגושם

השפופרת נגמרה לפני כשבועיים

אני גם לא יודע מה סוג משחת השיניים שברשותי כרגע

אבל לשפופרת הנוכחית אין פקק עגול מפלסטיק

שמתברג החוצה

כך כשתסתיים השפופרת הנוכחית לא אעמוד שוב בפני אותה דילמה

הפקק הלבן יושב או עומד, או שוכב,

מה שפקקים עושים     בכל אופן

7.5 סנטימטרים על החרסינה הלבנה – ממפתן הדלת של השירותימקלחת שלי בשקט.

ומאז שהשפופרת ההיא   שבמושגי מוצרי בית, היא היסטורית

אם לא לומר ז"ל בלשון בני אדם

נעלמה לה לתוך עולם האשפה הנצחי של אחרי חיי המוצר, ומאז

היא מדוברת רק בלשון גיבורים, לשון עבר. מאידך

הפקק שלה נשאר רלוונטי כל פעם שאני נכנס לשירותים/מקלחת

7 וחצי סנטימטרים פנימה הדיון  איתו עולה

זהו הפעם אני זורק אותו,  ושוכח. חמישה ימים לאחר מכן

מבחין בו שוב.       אה הוא עוד כאן, תרים אותו עכשיו,

כן עכשיו. שוכח

למחרת,   'למה לא זרקתי אותר אתמול?׳

כבר מתחיל לשנוא אותו: ניצני הבעיה

כשאתה מתחיל לשנוא משהו אתה פותח דלת אפשרויות רגשיות

שגם תתאהב בזה, רגש זה חומר,

׳אוהב׳ ׳לא אוהב׳ אלו מצבים חולפים בו

למחרת, ׳לאיזו משחת שיניים יש פקק כזה?׳

הבעיה מתגבשת:             התעניינות בפקק

יומיים נוספים               עוברים כמו ארבעה

׳הוא כבר שבועיים כאן,      הוא ממש שורד.׳

הבעיה מתעצמת: האנשה של פקק, ואיתה

הערכה כלפיו על התמדה. יציבות

דבקות, קביעות, נאמנות

שוב שוכח להרימו  –        כבר בחצי מודע

למחרת נכנס מתיישב עומד שוכב או   מה שבני אדם עושים בכל אופן בשירותימקלחת

שוב מבחין בו ולראשונה מחייך    המפגש איתו נהיה משפחתי –

הבעיה בשיאה.

מאז שיאה אני רק מסתכל עליו, כשמבחין בו

בצורה שלו, בפסים שעל שכבתו החיצונית

הסוגר הפנימי. הצ׳ופצ׳יק שבמרכז

הזמן שמשאיר צבע על הפלסטיק שהו

על שלמותו העגולה

אידיאליזציה של הפקק

היקשרות תינוק בשד

עגלה בסוס    יונה בכנפיים    דג בסנפיריו

אני לא אוכל בלעדיו

רגע לפני שאני מדמיין אותנו שוכבים   מתחתנים   מביאים לעולם פקקים קטנים

אני מתעשת, ׳זה פקק, זרוק אותו לפח. מה הוא עושה על הרצפה?׳

׳בגלל שאתה לא מסודר ושכחן הוא שרד. איפה ההרואיות כאן?  קח אותו לפח׳

עכשיו יש בתוכי את הקול הרציונלי,   הכל רגוע שוב ומסודר

אבל למה להתנהג בגסות לפקק חלש?

ולצעוק לי בתוך הראש – קח אותו לפח!

בינינו, אם לבחור בין הקול הרציונלי לפקק אני מתחיל להעדיף את הפקק

אך מחזיק בשפיותי   כבת ערובה

ואוכל להכניס אותו לפח

אני מדרבן את עצמי

׳הסתכל בו כפי שהוא פקק, חסימה

מעגל סגור. מהחסימות הנפשיות האלו, פשוט ותר על זה

שים את זה מאחוריך                          שים אותו בפח!׳

רגע לפני שזה קורה   מתחילה חרדת השינוי

לעשות צעד קטן קטן כל כך אחד

לוותר על הרגל קטן אחד

על חולשה אחת

דיון חוזר אחד עם עצמך

אני מתרומם

 

מתוך ספרו החדש של אופיר משרקי "יומני היקר", בהוצאת "ספרי עיתון 77", 2017
ההשקה לספר תתקיים ביום שני 28/11/17 באוזנבר, קינג ג'ורג' 48, ת"א. לפרטים נוספים לחצו כאן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *