להשאיר את הנעליים מאחור

בין טירוף ההגשות של סמסטר א’ לעייפות של סמסטר ב’, קיבלנו מייל מהמרצה עודד עזר, בו נכתב ששמעון זנדהאוז, הלוא הוא ג’וגול, בחר בנו, שבעה סטודנטים, לעצב כרזות בנושא פליטוּת לקראת תחרות ותערוכה בינלאומית באיסטנבול.

דנה דושקין, תקש"ח ב'

המטרה: לעצב כרזות בנושא פליטים לקראת תחרות ותערוכה בינלאומית.
המקום: אוניברסיטת מימר סינן באיסטנבול.
הזמן: שלושה שבועות.
המשתתפים: דנה דושקין, נוי כהן גל, רעות דביר, רותם פינס פז, דנה מרקוביץ, קסם הראל ואדם אסרף.
מרוגשים, יצאנו לדרך.

נפגשנו פעם בשבוע לסדנה בהנחיית עודד עזר. בפגישה הראשונה קיבלנו הרצאה מעניינת על מהי פליטוּת מפי הדקאן פרופ' דנה אריאלי. לפגישה השנייה הגענו עם הרבה סקיצות ותהיות. עודד הסביר לנו שאנחנו עובדים קצת מורכב וטכני מדי, ושצריך לעבוד יותר מהבטן, כי בכל זאת הנושא הוא פליטים והרצון שלנו הוא לעלות מודעות ולעורר אמפתיה.

הוא שיתף אותנו בסיפורי הסמלילים (לוגואים) שעיצב, אלו שיוצאים ממש במקרה מכתם קפה על שולחן וממסטיק שנדבק לנעל. התמלאנו השראה. בפגישה השלישית הגענו עם פוסטרים סופיים ובאופן קצת אירוני ביצענו סינונים. בחרנו את הפוסטרים החזקים והמרגשים ומלאים בתקווה, שלחנו את הקבצים הכבדים לאיסטנבול.

אחרי מספר שבועות קיבלנו תשובה משמחת. מתוך 440 כרזות של משתתפים מכל העולם נבחרו להופיע בתערוכה 80 כרזות, מהן חמש שלנו! הלחץ הפך להתרגשות, שמחה וגאווה לייצג את המחלקה לעיצוב, את H.I.T ואת ישראל. כולנו נבחרנו להציג באתר התערוכה ורעות דביר זכתה בפרס חביבת השופטים, הפרס השני בחשיבותו בתחרות!

התערוכה ״Crossing Frontiers״ התקיימה בחודשים אפריל-מאי, במסגרת שבוע העיצוב הגרפי באיסטנבול GRAFIST 20. התערוכה הוצגה בחלל התערוכות שבאוניברסיטה לאמנויות יפות מימר־סינאן (Mimar Sinan Fine Arts University), אחת החשובות בטורקיה.

כמובן שרצינו רצון לטוס ולראות את הפוסטרים, כי הערכנו שבשנה-שנתיים הקרובות בטח לא נציג בעוד תערוכה בינלאומית… אבל לצערנו, המצב הביטחוני בטורקיה לא אפשר זאת. הסתפקנו בלראות את ספר התערוכה ואת התמונות שקיבלנו מאוצר התערוכה, בה רואים את הפוסטרים שלנו, שרק לפני שנייה היו קבצי פוטושופ, מודפסים בגודל גיליון ומוצגים מול מאות צופים מכל העולם בפתיחת התערוכה ובמהלכה. התערוכה, כמו כל החוויה עבורנו, הייתה אופטימית, מלאה באמפתיה ועוררה בנו המון תחושות הזדהות, הערכה ותהייה איך מרגיש פליט.

רעות דביר - נעליים על החוף

רעות דביר – נעליים על החוף

הנעליים על שפת הים מעלות בנו שאלות לגבי גורל האנשים שהשאירו אותן שם ומעוררות בנו אסוציאציות להקשרים היסטוריים ותרבותיים אחרים.

דנה דושקין- שטיח welcome

דנה דושקין- שטיח welcome

הכרזה מציגה את השאיפה ליחס האידאלי שעל המדינות להעניק לפליטים – יחס שווה, מקבל ותומך, שאמור להגשים להם את החלום לבית שאיבדו במולדתם שלהם.

נוי כהן גל - אליס בארץ הפלאות

נוי כהן גל – אליס בארץ הפלאות

כהן גל מחקה את כל המילים מהספר עליסה בארץ הפלאות, פרט לאלה שילד פליט היה קולט. החיים הסוראליסטיים של עליסה הופכים לחיים מאוד מציאותיים וכואבים לילד שעזב את ביתו.

רותם פינס פז - wish list

רותם פינס פז – wish list

מנקודת ראייתו של הפליט אפילו המשאלה הבסיסית ביותר, בית, מעורערת. הכרזה מציגה שאיפה אנושית זו כדבר בלתי מושג מתוך רשימה של דברים אנושיים בסיסיים שמומשו.

רותם פינס פז - refugees crossing

רותם פינס פז – refugees crossing

התמרור מאיים וממחיש את חששות המקומיים מפני הפליטים ומצד שני הוא מתרה בנו להגן עליהם כשם שאנו מגנים על ילדים שחוצים את הכביש.

דנה מ מרקוביץ - סמיילים

דנה מ מרקוביץ – סמיילים

הפוסטר מרפרר ל"don’t worry be happy", ומייצג את היחס שנותנים לפליטים – "עושים להם טובה" שמכניסים אותם למדינות ואז מצפים מהם להיות שמחים.

אדם אסרף - באסלה

אדם אסרף – באסלה

פליטים בוחרים בדרך הנוראית והמסוכנת של מסע בים, בספינה רעועה, כדי להגיע למקום טוב יותר. אין להם אפשרות להשתמש בוויזה בתור מסמך רשמי למעבר ולכן הם הופכים את הנייר לספינת נייר והיא כלי המעבר שלהם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *