מה זה מוזיאון?

איך נראה אחד המוזיאונים המובילים בעולם האמנות כיום? כיצד עיצוב החלל עשוי להשפיע על חווית האמנות שמתרחשת בתוכו? והאם למוזיאונים יש תפקיד רחב יותר ממה שנדמה במבט ראשון? ספר חדש בספרייה מספק הצצה לתהליך תכנון ועיצוב האגף החדש של מוזיאון האמנות המודרנית בסן פרנסיסקו, הSFMOMA.

מורן זיסהולץ, עיצוב פנים

ישנם סוגים רבים של מוזיאונים, החל מהסגנון הקלאסי שמציג אוספים עתיקים ומציאות ארכאולוגיות ועד לחללים חדשניים של מיצגים וירטואליים ואינטראקציה ויזואלית. הקונספט המוזיאוני משתכלל ומתפתח בניסיון לעמוד בקצב של העולם המודרני ולהישאר רלוונטי. כיום קל מאוד לצרוך אומנות ולקבל השראה בלחיצה פשוטה על הפינטרסט או כל אפליקציה דומה, ומוזיאונים ברחבי העולם משקיעים מאמץ ניכר בכדי שאנשים ימשיכו להגיע ולהתעניין ולא יסתפקו בחוויה שמסך הפלאפון מספק.

ספר חדש בספרייה, What Is a Museum Now, מתמודד עם שאלת מהותו של המוזיאון כיום דרך תיעוד הפרוייקט של Snøhetta, משרד אדריכלות נחשב שנבחר לעצב את ההרחבה החדשה לאחד המוזיאונים החשובים בעולם כיום, הSFMOMA (מוזיאון האומנות המודרנית בסן פרנסיסקו). הפרוייקט המשותף מבטא מחשבה חדשנית על אינטראקציה של בני אדם עם סביבתם הפיזית ויחסם לחלל המוזיאוני.

הSFMOMA יוסד בשנת 1935 בידי גרייס ל. מק'קין מורלי (Morely), וידוע בתערוכות החשובות שהציג ובגישתו החדשנית-תמיד. כך למשל, הSFMOMA היה בין מוסדות האומנות הראשונים שנתן לצילום לגיטימציה כמדיום אומנותי. ההקדמה לספר מרחיבה על ההיסטוריה הצבעונית ועל אופיה התוסס של העיר עצמה. סן פרנסיסקו היא עיר שמשנה את פניה וצבעיה ללא הרף ומספקת השראה מתחדשת בכל תקופה; "עיר שבה אתה נמצא בתזוזה מתמדת, מעלה ומטה, ולו כדי למצוא נופים חדשים שמופיעים ונעלמים". (מתוך ההקדמה, רבקה סולניט). תפקידו של המוזיאון לתת מענה לאמנים המציעים דרכים חדשות לבטא את המציאות של היום, את העבר ואולי גם את העתיד. זהו מקום המכנס חומר ומחשבה, ברמת דיוק מדהימה של כל מוצג המוצב בחלל.

 

קורות קונסטרוקציה של המבנה במהלך הקמתו

בשנת 2010 המוזיאון חגג 75 שנים להיווסדו, ולרגל החגיגות הכריז על הקמת הרחבה חדשה במטרה להגדיל את כמות המבקרים ונפח הפעילות של המוסד. משרד האדריכלות הניו-יורקי-נורווגי Snøhetta נבחר למשימה, והספר מתעד את תהליך העבודה המשותף בינו ובין המוזיאון. התוצאה היא בניין מרהיב בעל צורה אמורפית, שנותן תחושה של תנועה ועומד בקונטרסט לבניינים המרובעים ודוממים בקרבם הוא שוכן. לחלק מחזיתות המוזיאון אין חלונות כלל וחלקן דווקא משופעות בחלונות ומרפסות המשמשות כנקודות מצפה וחיבור בין הפנים והחוץ.

העיצוב האדריכלי של Snøhetta הוא תוצר של מחקר מעמיק המוצג בספר, לצד התמונות והשרטוטים עצמם. האדריכלים חקרו את הסביבה המיידית של המוזיאון, את העיר והשכונה המסויימת בה הוא ממוקם, ובילו פרקי זמן ממושכים במתחם במטרה ללמוד  את התנהלותם של מבקרים ועוברי אורח. שיקולים נוספים שנכנסו לתהליך העיצוב כללו את צרכי היצירות עצמן: אם מדובר בטמפרטורה מסויימת, תאורה, אבטחה ובקרת איכות הסביבה. כל אספקט נבדק בצורה מעמיקה ומהווה נדבך בשאלה המרכזית הקשורה למשמעות שיש למוזיאון כיום.

 

הדמייה תלת-מימדית של תכנית הצמחייה באזור הרחבת המוזיאון אשר מלווה את המבקרים שנכנסים מהמדרגות הראשיות.

ניתן לראות בתמונות כיצד כל שלב כולל החלטות בנייה ועיצוב המכוונות להתאים את המוזיאון לעיר ולסביבה המיידית שלו. אחרי שנים רבות בהן הסמטאות המקיפות את המוזיאון הוזנחו, בתכנון העכשווי הן נלקחות בחשבון כחלק מחווית המוזיאון עצמה, והאיזור ההיקפי של המוזיאון כולו עובר שיפוץ וחידוש יחד עם החלל המרכזי.

אחד ממחברי הספר, אנדרו רוסט, מתייחס לאופן בו המוזיאון מהווה פונקציה חברתית חשובה המקרבת בין אנשים באמצעות החוויה המוזיאלית. הוא מצטט מדבריו של טום מוריירטי, אמן שפעל בשנות השבעים, שטען כי גם שתיית בירה עם חברים היא בגדר מעשה אמנות בשל היותה אירוע המחבר בין אנשים וגורם להם להרהר ולחוות גילויים חדשים. זהו ליבה של חווית האומנות, ומה שהמוזיאון מבקש ליצור אצל מבקריו.

 

תכנית דיאגרמה קונספטואלית – כניסה ציבורית

אז מהו בעצם מוזיאון? מקום שהולכים אליו כדי להתנתק ולהתחבר, לבהות ולמשש, להקשיב ולהתבטא. איך שלא מסתכלים על זה, עולם האומנות הולך יד ביד עם החלל המשונה הזה שנקרא מוזיאון, חלל שמאפשר חוויה ייחודית בה הצופה נחשפ/ת ליצירות שמעוררות מחשבות ופעולות כאלו ואחרות. פעם היו אלו חדרי הפלאות בבתיהם של העשירים, בהם הוצגו אוספי אוצרות מרחבי העולם. היום הקוביות הלבנות של מוזיאונים וגלריות ממלאים את הפונקציה הזו. הספר מציג את הפן הפילוסופי של שאלות אלו, על מהות המוזיאון והקשר שלו לעולם ולסביבתו המיידית, לצד סקירה היסטורית מעניינת של תערוכות, גלריות ומוזיאונים מסוגים שונים. הזווית האדריכלית גם היא מודגשת מאוד בספר ומוסיפה עניין עיצובי קונקרטי.

קהל היעד של הספר מגוון למדי, ויש בו משהו לכל אחד: טקסטים, פרשנות תאורטית, תמונות מתאר, שרטוטים וצילומי האתר במהלך בנייתו. האנגלית קולחת וקלה לקריאה, והעיצוב של הספר עצמו מוצלח גם כן. הפונט שנבחר נעים לעין, הדפים הלבנים המבריקים עם נגיעות של גוון כחול מידי פעם משלימים את המסר העיצובי של ניקיון ומודרניות שמאפיין גם את המוזיאון עצמו. כריכת הספר נעשתה בהשראת המעטפת החיצונית של ההרחבה עצמה, המזכירה מעין בד שנמתח לרוחב המבנה ועובדת מצוין עם משחקי אור וצל.

 

סקיצות, מודלים, ומוק-אפים ראשוניים ששוכללו במשך חודשים רבים כחלק מתהליך העיצוב של מעטפת הבניין

הספר מסתיים במשפט שלדעתי מבטא בתמציתיות את מהות הדבר הזה שנקרא מוזיאון:

"בסוף היום, אחרי שהקהל עזב והאורות מעומעמים, המוזיאון ממשיך לחיות. רצפותיו מוכנות ליום המחרת, אוצרותיו עובדות אל תוך הלילה, מסדרות רעיונות לעתיד, משרדי ההנהלה מתכוננים לאתגר הבא הקרוב, ואנשי הביטחון יתמקמו ללילה ארוך של התבוננות באומנות באופן שונה ממה שרוב האנשים יחוו אי פעם".

 

What is a Museum Now?: Snøhetta and the San Francisco Museum of Modern Art
Snøhetta (Firm); Solnit, Rebecca author; Davidson, Justin author; Russeth, Andre author; Snøhetta (Firm)
Zurich: Lars Muller Publishers
בספריית המכון הטכנולוגי חולון
2017
727.7 SNO

כריכת הספר – בהשראת הקיר החיצוני של המוזיאון בסן פרנסיסקו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *