סוף טוב


Deprecated: Function create_function() is deprecated in /home/hitacil/public_html/wp-content/plugins/wp-spamshield/wp-spamshield.php on line 2033

במסגרת קורס סטודיו של שנה ד' בלימודי עיצוב תעשייתי, הסטודנטים התבקשו לחקור סיטואציה שרובנו נמנעים מלחשוב עליה: מה הם הקשיים האופייניים הכרוכים בחווית סוף החיים? אילו אביזרים עיצוביים עשויים להקל עליה? באמצעות מחקר מעמיק של סיטואציות סוף חיים וראיונות עם הנוכחים בהן (הנוטה למות, הקרובים והמטפלים), בסופו של הקורס כל סטודנט/ית עיצב/ה מוצר שמטרתו להקל על התמודדות הקשורה במוות.

יונתן אנגלר, עיצוב תעשייתי

נושא המוות בחברה המערבית נמצא בשולי השיח. הטכנולוגיה המתפתחת ותולת החיים העולה מוסיפות לדחוק אותו אל מחוץ למודעות שלנו. המוות נתפס כאירוע בלתי סביר, או לפחות כך היינו רוצים לחשוב. אי הנכונות לעסוק בנושא, לצד קשיים בשטח כגון צפיפות בבתי החולים ושירותים לא מספקים מטעם המדינה עבור הנוטים למות, הופכים את סיטואציות סוף החיים לנושא טאבו שאין לגעת בו. בקורס הסטודיו בשנה ד' במחלקה לעיצוב תעשייתי בפקולטה לעיצוב של המכון הטכנולוגי חולון, בחרו להפוך את היוצרות. הקורס הזמין את משתתפיו לבחון לעומק את חוויית סוף החיים על מרכיביה השונים, במטרה לשפר את חוויית החיים של הנוטים למות.

במהלך הקורס, שהונחה על ידי גלינה ארבלי ונעם קולמן, דנו הסטודנטים בגישות שונות בנוגע לחוויית סוף החיים, בחנו את הגורמים המרכיבים את הסיטואציה וזיהו נקודות להתערבות בהן יוכלו להציע אפשרויות וליישם את הכלים שבידיהם בתור מעצבים. במסגרת התהליך נפגשו הסטודנטים עם אנשי מקצוע מתחומי הרפואה הקונבנציונלית, הטיפול הפליאטיבי והליווי הרוחני כדי לבחון את הנושא מכל צדדיו. לאחר המחקר, כל סטודנט/ית התמקד/ה בסביבה מסוימת (בית חולים, הוספיס בית), בדמות ספציפית (החולה/קרובי המשפחה/הצוות המטפל) ובקשיים שהיא חווה בהקשר זה.

מיה שראל, מתאם מגע. צילום: מיה שראל

במסגרת הטיפול הביתי בהוספיס, הוזכר רבות המחסור במגע בין הנוטה למות לבין קרוביו/ה אשר נתקלים בתחושות של פחד ורתיעה, חרף רצונם להקל ולעזור. הנוטה למות, מצידו/ה, מחפש/ת את קרבתם אך לא רוצה להעיק עליהם. במענה לזיהוי זה, עיצבה מיה שראל "מתאם מגע" – מעטפת המיועדת לזוג ידיים, שמטרתה להפיג מעט את הלחץ והחרדה ולעודד מגע בין הנוטה למות לבין משפחתו/ה. המוצר מורכב מגוף חלול ורך למגע עם שני פתחים בצורת שרוול, והוא מכיל שמן לבנדר הידוע בתכונותיו המרגיעות.

איתמר מרמור, שירות להשארת ספר זכרונות. צילום: איתמר מרמור

תחושה קשה נוספת שעימה מתמודדים אנשים הנוטים למות היא תחושת אי הפרודקטיביות: חוסר היכולת ליצור ולתרום לקרוביהם ולחברה. איתמר מרמור בחר לשלב את הרצון להעניק תחושת פרודוקטיביות יחד עם ההכנה לקראת המוות. הוא פיתח רעיון לשירות המאפשר יצירת והשארת ספר זכרונות. מדובר בפלטפורמה המאפשרת לנוטה למות לבחור מזכרות שת/ירצה להשאיר אחריו/ה – קטעי וידאו, תמונות, מסמכים וחפצים שונים. מטרת הפלטפורמה היא להקל על תהליך איסופן וסידורן. המוצר מורכב משני חלקים: הראשון הוא ספר, שאת תוכנו הדיגיטלי ממלא/ת הנוטה למות דרך אתר ייעודי; השני הוא מגש עץ אשר מציג את המזכרות המוחשיות ומשמש גם כמעמד לספר אשר יישלח לקרובי המשפחה לאחר הפרידה האחרונה.

נטע פריזנט, חפץ "נושם". צילום: נטע פריזנט

נטע פריזנט בחרה להתמקד ב-Caregivers, האנשים הקרובים ומטפלים בנוטה למות, ובדרכי התמודדותם עם החרדה שמביאה עימה הסיטואציה הקשה הזו. כך נולד הרעיון לעצב חפץ "נושם" אשר נותן מענה בעזרת תרגילי נשימה – אחת השיטות הידועות להרגעה ולהתמודדות עם הלחץ. החפץ מכתיב קצב סדיר לנשימה איטית ועמוקה באמצעות צלילי בס הבאים לידי ביטוי בסאונד ובוויברציות. מדובר באובייקט בעל צורה פשוטה ועגלגלה המשרה רוגע ומאפשר מגוון מנחי אחיזה וממשק עם הגוף.

אביעד עוזרי, לוח מגנטי ליצירת סביבה אישית

בסביבת בית החולים עלו קשיים מידיים יותר, ביניהם תחושת אובדן הזהות נוכח העובדה שהמטופלים נעקרו מסביבתם הטבעית ומעיסוקיהם, ופרטיותם נלקחה מהם. בניסיון לתת מענה לנושא זה, אביעד עוזרי עיצב לוח המתחבר לדופן מיטת בית החולים ומסייע ביצירת תחושה של מרחב אישי. הלוח, העשוי יריעת מתכת, מאפשר חיבור של  מספר מוצרים נלווים באמצעות מגנטים. צד אחד משרת את הצוות המטפל לפי צרכיו, והצד השני משרת את בני המשפחה והחולה ומאפשר העצמה של תחושת הפרטיות והשייכות של המשתמשים בו.

שירה מלמד, עיצוב חדש לחלוק בית חולים. צילום: רני לוריא

שירה מלמד בחנה גם היא את נושא אובדן הזהות בסביבת בית החולים. מרגע האשפוז, כל המטופלים נעשים זהים זה לזה בלבושם. הפרויקט של שירה מציע עיצוב חדש לחלוק בית החולים, שהופך אותו לבגד מכבד ופרקטי המאפשר לחולה לייצג ולבדל את עצמו/ה מאחרים.שירה הוסיפה והדגישה בחלוק אלמנטים של ביגוד יומיומי אוניברסלי, כמו: צווארון, כיס, חגורה. היא הוסיפה את האפשרות לכסות את החלק האחורי של הגוף, תוך שימוש בבד הג׳ינס עבור החלוק עצמו ושילובו עם דפוסים מעניינים, חיוניים ובעלי אופי.

אלו רק כמה מתוצרי הקורס, שנועד להעלות לסדר היום את הקשיים הרבים המאפיינים את חוויית סוף החיים ולהקל – ולו במעט – על ההתמודדות עימה.

השתתפו בקורס:

אביעד עוזרי, איתמר מרמור, גבריאל כהן קלס, גיא בן עטר, גל דורי ואזנה, דניס שרמן, הילה אוליאל, חן שרבני, יונתן אנגלר, לוטוס צורף, מיה שראל, נטע פריזנט, סער שוורץ, רון זבצקי, שירה מלמד ותומר שמילוביץ'.

מנחי הקורס: גלינה ארבלי ונעם קולמן

קורס זה התקיים בזכות שיתוף פעולה, ייעוץ, ליווי ותמיכה של הארגונים הבאים: צבר רפואה, מחלקה פנימית ו' בביה"ח בילינסון, מחלקה פנימית גריאטרית א' בביה"ח איכילוב, ארגון "שותפים למסע", ארגון Caregivers Israel וטובה בליי שניאור.

ליצירת קשר: יונתן אנגלר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *