סוף עיצוב במחשבה תחילה

מהי חשיבת העיצוב? איך היא באה לידי ביטוי במודלים עסקיים? איך אנשים משנים מציאות על-ידי יצירתיות? בסרט הדוקומנטרי Design & thinking מדברים על החשיבה שמאחורי תהליך העיצוב ועל ההתמודדות עם מציאות המאה ה-21. מיני-סיכום של סרט מומלץ.  

מירב אשריאן ושני הרצברג, עיצוב תעשייתי

“Design thinking is a term that arouse in order to distinguish between what other think of design, which is usually just the surface, to the thinking behind. Thinking of something you do first and then you make.” (Paul Pangaro)

על דרך המחשבה:

מעצבים אינם מעצבים רק את המוצר, אלא גם את החוויה, את השימוש, ואת הפונקציה. כל אלו שזורים יחד בצורת המוצר. כדי לחשוב עיצוב יש להבין היכן הבעיה נעוצה. המעצבת היא כמו רופאה – היא צריכה להבין מאיפה נובע הכאב בגופו של המטופל, שכן לעיתים הכאב מגיע ממקום שהמטופל עצמו לא אבחן.

על פיתוח הרעיונות:

ראשית, אם את רוצה להיות בעלת רעיון טוב – היי בעלת רעיונות רבים. כמות מובילה לאיכות. בסיעור מוחות, לא חשוב אם עולה 'רעיון רע', כל עוד אנו יודעים שהרעיון הרע הזה יוביל אותנו לרעיון טוב יותר ולאחריו לרעיון טוב עוד יותר.

בנוסף, הגדרת הצורך (המכונה בשפה מקצועית "בריף") היא קריטית מפני שהיא מגדירה לנו טווח מדויק של אופציות. היא גורמת לנו להסתכל על התמונה מזווית רחבה יותר, ולבחון פתרונות יצירתיים יותר שלא היו עולים על דעתנו במחשבה ראשונה.

על מהות:

המעצבים פותרים בעיות באמצעות צורות והם אחראים לתת לצורות מסר, תוך כדי התחשבות בהקשר המקומי והתרבותי. במוצרים אלו טמון ערך מוסף.

על התהליך:

מעצבים צריכים להיות אמפטיים כלפי הנושא שהם בודקים ורק לאחר מכן לבוא עם פתרון מעשי שאותו ניתן לבדוק. חשוב לבחון כל אספקט במוצר אותו מתכננים, לבדוק לעומק את סביבת המוצר, להגיע למצב של נוכחות בתוך החוויה ולצרף אנשים מדסציפלינות שונות. אז, כמעצבים, נוכל להסתכל על הבעיה שאותה אנחנו רוצים לפתור בצורה אובייקטיבית שתביא לפתרון.

על שיתוף פעולה:

מעצבים מתמודדים לרוב עם בעיות בתחומים שחורגים מהמומחיות שלהם, כמו דת, פוליטיקה, מדע ועוד. כדי לפתור אותן, צריך לצרף כימאיות, ביולוגיות, עורכות דין וכו'. כדי לקבל צוות אפקטיבי, יש לשלב אנשים שהם מדיסציפלינות מגוונות.

על ההיבט העסקי:

צריך לעשות את הדגמים הראשונים בלי השקעה רבה, בשביל להפסיד כמה שפחות. כשנזהה פוטנציאל בדבר מסוים, נשקיע בו יותר ויותר מאמץ וזמן, בהדרגה. נקודת המרכז היא לנסות ולהיכשל כל הזמן, לעשות דגמים ולספוג את הכשלון, עד שנצליח.

ההבדל בין אשת עסקים למעצבת הוא שאשת העסקים בודקת אפשרות אחת בכל פעם. לאשת העסקים אין זמן להתעסק בניסוי ותהייה. יש לה תקציב לעמוד בו. המעצבת, מאידך, בוחנת כמה אפשרויות במקביל.

על ההיבט המדעי:

זה הגיוני שנחשוב שלכל דבר ישנה נוסחה, שנוכל לצקת אל תוך תבנית רלוונטית שתהיה לנו לשימוש, כדי לבנות תהליך יעיל. אך עיצוב במסגרת נוסחה מאבד את הייתרון של העיצוב, והייתרון הוא חדשנות. התהליך תמיד ארוך, כי שאלת המחקר משתנה לעיתים קרובות. ככל שחוקרים, ניתן לדייק את השאלה. היצירתיות היא נגזרת של תהליך זה.

על אנשים:

Udaya Patnaik מחברת JUMP associates מספר שבמשרדו, עיצוב הפנים לא מסורתי, מפני שהעבודה עצמה איננה מסורתית. יש קיר מודעות המסתובב על ציר ומאפשר "לפתוח דף חדש", כדורי גומי לישיבה כי "אתה לא יכול לקחת את עצמך בכזו רצינות" וכדי ליצור מחשבה יצירתית יותר, וגם חדר בו הספות והשולחן שבמרכזו נמוכים מאד. הקיר משקף את עבודת הצוות: לפעמים, בתהליך פיתוח, הצוות לא יודע מה בדיוק התשובה שהוא מחפש, ולפעמים הוא לא בטוח שנשאלה השאלה הנכונה.

ולסיכום, על איזור הדמדומים:

יש שמדברים על חשיבת העיצוב design thinking כי זה אופנתי ויש כאלו שחולקים עליהם, מכיוון שזה מציג במובלע את המעצבים כאנשים שאולי אינם חושבים, או לא חשבו עד היום. הסרט מראה שעיצוב וחשיבה קשורים אינהרנטית. חשיבה לבדה איננה מניבה עשייה, יש לעשות בשביל לדעת. וכמובן, לשלב את החשיבה עם מנה גדושה של אינטואיציה, ורצון לצאת למסע.


 Design & thinking (2012)
לינק לאתר הסרט
לינק לסרט ביוטיוב

1 Comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *