סרטי מדע בדיוני שכל מעצב חייב להכיר: Her

לפעמים זה מרגיש שאנחנו חיים בסרט מדע בדיוני: מגפה קטלנית, כלכלות מתרסקות, ומציאות חדשה שבה האדם מתנתק מהעולם החיצון וחי בבידוד. ברוח התקופה, איתי שץ ממליץ על סרטי המדע הבדיוני שכל מעצב חייב להכיר (בלי ספוילרים!). השני בסדרה: Her.

איתי שץ, עיצוב פנים

2014:Her

אם תשאלו את הקולנוען ספייק ג'ונס, בעתיד הלא כל-כך רחוק קו הרקיע של לוס אנג'לס יהיה עמוס במגדלים בני 100 קומות, האוויר יהיה נקי לגמרי, התנועה ברכבים לא תתקיים, פארקים ירוקים יוקמו על הגגות, גשרים מרחפים עצומים יחברו בין הבניינים ושלטי החוצות יוחלפו באמנות וידאו ארט אבסטרקטית. בסרטו Her משנת 2014, ג'ונס מציע נקודת מבט ייחודית על סיפור אהבה המתרחש בלוס אנג'לס העתידית, אשר בוחן את הטבע המתפתח של המרחב העירוני ואת היתרונות והחסרונות של אינטימיות בעידן המודרני.

לוס אנג'לס העתידנית

ברבים מסרטי המדע הבדיוני של העשור האחרון אפשר להבחין בציניות מסוימת שחדרה לשורשיהם. עתיד המין האנושי לרוב מתואר כאפוקליפטי, דיסטופי ולעיתים טוטליטרי. בימים אלו קשה למצוא סרט מד״ב בעל נטיות אופטימיות. על רקע זה, חזונו האופטימי והבוהק של ג'ונס מתרגם לסרט יחיד במינו, מעין ניסוי כלים מרתק בעיצוב של העיר העתידנית האופטימלית.

תחנת הרכבת התחתית

אחד האנשים שסייעו להפוך את החזון העתידני והזוהר למציאות קולנועית, הוא מעצב ההפקה הראשי ק.ק בארט. בארט עבד עם ג׳ונס על ארבעה מסרטיו המוקדמים, וגם עם הבימאית סופיה קופולה על הסט של סרטה המוערך Lost in Translation- עוד דוגמא נהדרת לסרט המתייחס לעיצוב ואדריכלות כמעט כמו לדמויות הראשיות בו.

כדי לשמר את אותה תחושת עומס של המרחב העירוני של טוקיו בסרט Lost in Translation, בארט וצוות ההפקה עיצבו מחדש את קו הרקיע של לוס אנג'לס ובאמצעות גרפיקה ממוחשבת הוסיפו לו מאפיינים של מחוזות מסוימים בשנגחאי. למעשה, לוס אנגלס שאנו רואים בסרט Her היא סוג של הכלאה דיגיטלית בין העיר עצמה, כפי שהיא נראית כיום, לבין הבניינים הסופר מודרניים, הגשרים המעופפים והגגות הירוקים של שנגחאי.

מרחב ירוק על גג בניין

הקולאז׳ האדריכלי המרתק שג׳ונס יצר מעניק לעיר הבדיונית זהות חדשה, כזו שמתאימה יותר לעתיד הורוד אותו הוא מדמיין. החזון של בארט וג'ונס לגבי עתידה של לוס אנג'לס מלא בקימורים ודרכים צדדיות, תאורה טבעית מושלמת הבוהקת מבין הבניינים, אסתטיקה אדריכלית מודרנית ונקייה ופלטת צבעים מדויקת ואחידה.

גשר מרחף המקשר בין בניינים

בחזונו של ג׳ונס, הטכנולוגיה כבר לא צריכה ״להוכיח״ לנו שהיא מתקדמת על-ידי עיצוב מהפכני ומתחכם. הטלפונים הניידים נראים יותר כמו כרטיסי ביקור או קייס לסיגריות משנות ה-20, המחשבים נראים יותר כמו מסגרות תמונה מעץ שבתוכן מתקיים המרחב הדיגיטלי, ושלטי החוצות הצעקניים שאנו רגילים אליהם מחיי היום יום, כעת משתלבים במרחב הציבורי בצורה נפלאה, בשל היותם לגמרי נקיים מטקסטים או לוגואים צעקניים.

שלט חוצות סובייקטיבי

במקום לנסות לנבא כיצד תראה הקדמה והטכנולוגיה בעתיד, המעצבים שעבדו על הסרט שואבים השראה מן העבר בכדי לבנות הווה עתידני מציאותי לגמרי. במקום סקאלת הצבעים העתידנית הקודרת והמוכרת של הז'אנר ב-Her תמצאו סקאלה רחבה של צבעים פסטלים בהירים, שמעניקים לעיר ולחללי הפנים תחושת אנושיות וחום.

פלטת הצבעים בסרט היא לא הדרך היחידה שבה ג׳ונס ובארט ״מלגלגים״ על קלישאות ישנות של הז'אנר. במקום מסכי הולוגרמה תלת מימדיים, מכוניות מעופפות וטכנולוגיה עתידנית זרה ומנוכרת, אנו חווים עיצוב עתידני שעושה שימוש בחומרים מוכרים כמו עץ, בד, נייר וזכוכית, בכדי ליצור סביבה עתידנית אשר מרגישה לחלוטין אפשרית וריאליסטית.

דירתו של תאודור

לסיכום, המחוות האדריכליות והעיצוביות של ג'ונס ובארט הופכות את Her לתרגיל מחשבה מרתק, העוסק בדרכים בהן אנו מתמודדים עם שינוי גדול – אישי, תרבותי, טכנולוגי, עיצובי. מלבד היותו סרט מעולה וסיפור אהבה מקורי ומרגש, מדובר בחוויה ויזואלית עוצרת נשימה.

לוס אנג'לס העתידית בשקיעה

כל התמונות הן צילומי מסך מתוך הסרט.
Her
שנת יציאה: 2013
במאי: ספייק ג׳ונס
מעצב תפאורה: ק.ק בארט
מעצב תלבושות: קייסי סטרום
מעצב איפור: סטיב ארטמונט

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *