עדות מקומית

שתי תערוכות חשובות מוצגות במקביל: "עדות מקומית" ו-"World Press Photo". בשתי התערוכות משתתפים עשרות צלמים מהארץ ומהעולם המציגים תמונות נבחרות מהשנה החולפת בנושאי מלחמה ושלום, מדיניות וחברה, ספורט, תרבות ואומנות, טבע וסביבה ודיוקנאות. התערוכה מוצגת עד 28 בינואר. רוצו לבקר!

דנה דושקין, עיצוב תקשורת חזותית

התערוכה לצילומי עיתונות "עדות מקומית” היא תערוכה קבועה המוצגת מידי שנה במוזיאון ארץ ישראל שבתל אביב. התערוכה הראשונה הוצגה בשנת 2003, ומאז ועד היום מציגה צילומים מרהיבים של תיעוד מישראל ומהרשות הפלסטינית. הצילומים נבחרו על ידי חבר שופטים מתוך אלפי צילומים.

עדות מקומית. צילום: דנה דושקין

במקביל ל”עדות מקומית” מוצגים צילומים מתוך התערוכה "World Press Photo". בשתי התערוכות משתתפים עשרות צלמים מהארץ ומהעולם המציגים רצף אירועים בתמונות נבחרות מהשנה החולפת בנושאי מלחמה ושלום, מדיניות וחברה, ספורט, תרבות ואומנות, טבע וסביבה, דיוקנאות ועוד.

פרופסור מיכה קירשנר, אוצר התערוכה, בציטוט מתוך קטלוג התערוכה: "איזו חשיבות יש לצילום התיעודי, העיתונאי והמגזיני? מהי משמעותו של צילום מדווח או נוקט עמדה? ומה חשיבותן של עמדה ומחויבות חברתית? (…) התערוכה עדות מקומית היא במה איתנה שעליה מפגינים צלמי העיתונות הישראלים עוצמה, מחויבות, אחריות הדדית ומקצועית למהדרין. לא פעם תוך סיכון עצמי. חשיבותה המובהקת בכינוסם של אמני הצילום, המייצרים סדרות ומקטעים בועטים של מציאות מקומית, שלעתים מעוררים מחלוקת, וגם התרוממות רוח ומייצגים את רוח המקום. איש בדרכו ואיש באמנותו וביושרו המוסרי".

צילום: רונן זבולון, רויטרס

התמונה הפותחת את התערוכה היא תמונתו של רונן זבולון, צלם רויטרס, אשר נבחרה לתמונה השנה. בתמונה מוצג בעלה של דפנה מאיר ז”ל כשהוא מוקף בילדיו ומשפחתו בלוויה של אם המשפחה, שנרצחה בידי מחבל פלסטיני שחדר להתנחלות עתניאל ודקר אותה למוות. התמונה מרגשת במיוחד בגלל שמדובר ברגע מכריע המצליח להעביר תחושה של אינטימיות, קרבה ועצב אמתי, ולא ניתן להרגיש בנוכחות או הפרעת המצלמה.

סדרת השנה. צילום: טלי מאייר

בפרס סדרת השנה זכתה הסדרה של הצלמת טלי מאייר. מאייר תיעדה פלסטינים שנפגעו מכדור ספוג שחור, שלא פעם גרם להם לאבד את מאור עיניהם. את הסדרה יצרה עבור האגודה לזכויות האזרח. את הסדרה צילמה מאייר כשנה וחצי לאחר שנפצעה בעצמה בפניה מכדור ספוג שחור, בזמן שתיעדה הפגנת מחאה בשכונת שועפאט במזרחי בירושלים. מצד אחד, הסדרה מוצגת בדרך מאוד רציונלית ואובייקטיבית, אין פרטים מיותרים בתמונה והם מוצגים כעובדה יבשה. מצד שני, הצילומים מכילים כאב ותחושות אבדן גדולים. הניגוד הזה מעביר תחושה שנפגעי המלחמה מתרבים כמפעל בסרט נע. והמסר הוא – זהו מחיר המלחמה.

צילום: יונתן זינדל פלאש 90

בתערוכה תמונות רבות שמשקפות יותר מכל את המציאות הקשה והחצויה בישראל.

בתמונתו של יונתן זינדל, אשר נבחרה לבחירת האוצר בתחום חדשות, מוצג לוחם אש ליד אוטובוס שרוף, דקות ספורות לאחר שמטען חבלה התפוצץ בתוכו, בשכונת תלפיות בירושלים באפריל 2016. תמונה שמייצגת תפיסת רגע ומעבירה את הסיטואציה בצורה מצמררת.

צילום: איליה יפימוביץ, גטי אימג'ס

באותה קטגוריה זכתה במקום השלישי תמונתו של איליה יפימוביץ, גטי אימג’ס.

הצילום מתעד עימותים בין כוחות הביטחון הישראלים לצעירים פלסטינים, המנסים לפרוץ את המחסום המפריד בין אוניברסיטת אל-קודס לבין ירושלים. גם כאן מדובר בצילום התופס את הרגע המכריע, השנייה הבלתי ניתנת לעצירה של רגע שבירת החומה על-ידי אדם אחד בודד שלא מסוגל לשאת יותר את המציאות בה הוא חי.

צילום: אורן זיו, אקסטיבסטילס

לצד תמונות אלו מוצג צילומו של אורן זיו, מקבוצת אקטיבסטילס, שזכה במקום השני בתחום חברה וקהילה. בצילום נשים בדואיות צועדות כדי לחסום בגופן דחפורים של קרן קיימת לישראל, במטרה לנטוע יער על אדמות הכפר הלא מוכר אל-עראקיב שבנגב. מאז 2010 הרסו הרשויות את הכפר 104 פעמים ובכל פעם הקימו התושבים את בתיהם מחדש. לאחר שבוע של הפגנות, שמהלכו חסמו התושבים את הדחפורים ונעצרו יותר מעשרה תושבים, החליטה קרן קיימת לישראל להקפיא את העבודות.

צילום: דבי מורג

צילום נוסף שלא ניתן להישאר אדישים אליו הוא הצילום של דבי מורג, שזכה במקום השלישי בקטגוריה דת ואמונה. בצילום שלוש ילדות דתיות המשתתפות בטקס הכפרות בערב יום הכיפורים תשע”ו בבני ברק. במבט ראשון מבחינים בבנות מתוקות הלבושות בלבוש תואם. אך במבט שני מבינים שמשהו בצילום לא רגיל. הבנות מחזיקות בחוזקה תרנגול. היינו מצפים שהילדות הקטנות יגעלו, יבהלו מהתרנגול שבדרכו לשחיטה. אך הן צוחקות ומרוצות, עד שמפסיקות להיראות תמימות.

צילום: וורן ריצ'רדסון

בצמוד לתערוכה "עדות מקומית" מוצגים צילומים נבחרים מתערוכת "World Press Photo". תמונה השנה הנבחרת היא תמונתו המרגשת של וורן ריצ’רדסון. בתמונה תינוק המועבר דרך פרצה בגדר תיל ונמסר לידי פליט סורי, שהצליח לחצות את הגבול מסרביה להונגריה. הונגריה הקשיחה את עמדתה כלפי פליטים המנסים להיכנס למדינה, והחלה בבניית גדר הפרדה בגובה ארבע מטרים לאורך כל גבולה עם סרביה, כדי למנוע את חציית הגבול שלא בדרכים רשמיות. פליטים רבים ניסו למצוא דרכים לחצות את הגבות לפני השלמת בניית הגדר. קבוצה זו של פליטים בילתה ארבע שעות בהסתתרות במטבע תפוזים בלילה, כשהיא מתחמקת ממשטרת הגבולות, ומנסה למצוא דרך לחצות. לא ניתן להסתכל על התמונה ולהישאר אדישים. היא מקרבת אותנו לסיטואציה, לתחושות הפחד הזדעזעות על העברת התינוק דרך גדר התיל.

קטלוג התערוכה עם צילומו של קובי וולף. צילום: דנה דושקין

התערוכה היא הזדמנות פז לצפות ברגעים המרגשים והמזעזעים בישראל וברשות הפלסטינית, ומעניקה במה לאותם צלמים להציג את זווית הראייה, הדעה שלהם, ולמחות ללא מילים. במה אותם הם מנצלים, על אף שלעיתים מדובר בסיכון עצמי. יתכן שבגלל זה התוצאות משאירות את הצופה ללא מילים. בתערוכה מוצגות תמונות נדירות ומרגשות של תפיסת הרגע. תמונות שמעלות בפני הצופה שאלות על המציאות היומיומית ועל המחיר של לחיות בישראל. התערוכה מומלצת לכל מעצב, אמן או ישראלי.

עדות מקומית
מוזיאון ארץ-ישראל, תל-אביב

שעות פתיחה:
ראשון – סגור
שני ורביעי 10:00 – 16:00
שלישי, חמישי ושבת 10:00 – 22:00
שישי 10:00 – 14:00

ביום שלישי 24.1.2017, בשעה 18:00 יתקיים שיח גלריה וסיור בתערוכה עם האוצר, מיכה קירשנר
מדי שבת בשעות 12:00, 13:30 מתקיים סיור מודרך בתערוכה

התערוכה תוצג עד ה- 28 בינואר 2017

תגיות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *