עכשיו קוראים
עיצוב אות, עיצוב תרבות – יהודה חופשי ומחקרו על צבי נרקיס

עיצוב אות, עיצוב תרבות – יהודה חופשי ומחקרו על צבי נרקיס

[column]

כתב-עת גרמני מפרסם מאמר באנגלית שעוסק באות העברית. מבלבל? איתי ברן תפס את יהודה חופשי, מחבר המאמר ומרצה במכון, לשיחה צפופה. בין שפה לשפה, בין גופן לגופן, מסופר סיפורו של צבי נרקיס, מוותיקי וגדולי המעצבים הטיפוגרפיים שידעה השפה העברית.

איתי ברן, תקשורת חזותית

[/column] [column]

זהו סוף שיעור טיפוגרפיה באוניברסיטת Folkwang שבאסן, גרמניה. המרצה, פרופסור ראלף דה-יונג, ניגש אלי ואל תומר יצחק, סטודנטים מבקרים מהמחלקה לתקשורת חזותית ב-HIT. הוא מגיש לנו חבילה של דפי A3, ומבקש מאיתנו בנימוס לתת לו הערות על קטע מתוך ספר בעיצובו. מבט זריז בדפים מגלה לנו, להפתעתנו, שם עברי מוכר שכתוב באותיות לטיניות: Yehuda Hofshi. עולם קטן! הספר המדובר הוא הספר השנתי של הוצאת גוטנברג לשנת 2017, בעריכת פרופסור שטפן פוסל, ראש המוסד לחקר הספר של אוניברסיטת יוהאנס גוטנברג, מיינץ. הוצאת גוטנברג היא הוצאה מרכזית של כתבי עת אקדמיים, העוסקים בתולדות הספר, עיצוב האות והדפוס. כל כרך מאגד בתוכו מאמרים במגוון שפות: גרמנית, אנגלית, צרפתית ואיטלקית. בכרך של שנת 2017 נכלל מאמרו של יהודה חופשי, מרצה לטיפוגרפיה ב-HIT, העוסק במעצב הגופנים צבי נרקיס. משחזרתי ארצה נפגשתי עם חופשי במטרה לגלות עוד על המאמר המסקרן שפרסם.

[caption id="attachment_9040" align="aligncenter" width="750"]כריכת הספר. צילום: איתי ברן. כריכת הספר. צילום: איתי ברן.[/caption]

מאמר משותף לך ולפרופסור יעקב גונצ‘רובסקי התפרסם בספר השנתי ע"ש גוטנברג. איך זה קרה?
את הוצאת גוטנברג אני מכיר הרבה שנים. יש שם מאמרים מאוד מעניינים שקשורים לתחום שלנו, אך לצערי רובם בגרמנית. היוזמה לפנות אל הוצאת גוטנברג ולפרסם מאמר מקיף על עבודתו של נרקיס, מקורה בהצעתו של פרופסור יעקב גונצ'רובסקי, איש אקדמיה מגרמניה. פרופסור גונצ‘רובסקי החל את כתיבת טיוטת המאמר החדש יחד עם נרקיס בשנת 2006, אולם הכתיבה נפסקה בשלבים מוקדמים של פיתוח הרעיון למאמר. מהיכרותי את התחום, להוציא את הפרסומים של הוצאת גוטנברג, אין ספרות אקדמית מקצועית שרואה אור על בסיס שנתי. פניתי אליהם, הם התלהבו מהרעיון ומכאן הכל התחיל.

המאמר מדגיש את השוני בין הטיפוגרפיה העברית לטיפוגרפיה הלטינית. מדוע יש התעניינות כה גדולה בטיפוגרפיה העברית?
הספרים של הוצאת גוטנברג מקבצים מאמרים אשר עוסקים במגוון רחב של מערכות כתב, ולא רק באותיות הלטיניות. אני נוטה להאמין שמי שקורא את הספרים האלה הם אנשים שרובם באים מתחום האקדמיה, ורובם ככולם לא מתמקדים רק בהיבט הפרקטי, כלומר הכרת גופנים חדשים וכיצד יש להשתמש בהם, אלא רואים בטיפוגרפיה ביטוי חזותי מובהק להתפתחותן התרבותית של חברות ברחבי העולם. גם אני שותף להשקפה זו. האנשים שמתעניינים במאמרים המתפרסמים בגוטנברג חוקרים התפתחות של תרבויות, יחסים בין תרבויות וקשרים בין תרבות להיסטוריה, לטכנולוגיה, לאמונה.

השפה העברית היא שפה מרתקת, הודות להיסטוריה הייחודית שלה ולתפקיד התרבותי המשמעותי שלה, הרבה מעבר לגבולות ישראל והעם היהודי. אנשים רבים שאינם דוברי השפה העברית רואים בה דבר-מה מיסטי, שפת התנ"ך, שפה עתיקה שלא השתנתה ושעוד אפשר לקרוא אותה. יש פה סיפור מעניין. המאמר מדגיש את ההבדלים בין העברית ללטינית בעיקר בגלל שהוא נכתב לאנשים שלא יודעים עברית. לנו זה נראה מובן מאליו, אולם יש אנשים שבשבילם זה מורכב – ממתי השפה הזו קיימת? איך כותבים אותה? מדוע היא נכתבת ונראית כך? ועוד ועוד. בנוסף לעברית, סיפורו של צבי נרקיס אף הוא מעניין. גם בהיסטוריה של הטיפוגרפיה הלטינית, נדיר שאישיות אחת פעלה כה רבות בעיתוי כל-כך משמעותי של תחיית שפה, תקומה של עם, הגדרה לאומית והיווצרות של מדינה. צירוף נסיבות דומה לא התרחש בעת המודרנית.

המאמר מציג את תהליך העבודה של צבי נרקיס, והחתירה המתמדת שלו לקריאוּת אופטימלית. הקריאות הייתה השליחות שלו. כולנו מכירים את הניסיון הכושל בשנות השמונים, להחליף את גופן פרנק ריהל לגופן נרקיס לינוטייפ בעיתון מעריב. ומה קורה היום? האם אנחנו ממשיכים את השליחות של נרקיס?
זו אחת משאלות המחקר שאני עוסק בהן בימים אלו. לפי נרקיס, השליחות שלקח על עצמו התפרשה על פני כמה מישורים. במישור הלאומי: תחיית השפה והאות, התייחסות למסורת ולדת (למרות שלא היה דתי בעצמו) ומיסוד התרבות החזותית בישראל. במישור היישומי, נרקיס שם לו למטרה לעצב אותיות ספר לטקסט רץ שיהיו קריאות ברמה המיטבית. אמנם רמת הקריאות בגופנים כהדסה, שוקן, הצבי ודוד הייתה טובה מאד, אולם בתחילת שנות פעילותו של נרקיס עדיין היה מיעוט קיצוני של גופני ספר ראויים בעברית. נרקיס ידע לתרגם את הידע הקיים בסוגיית הקריאות באות הלטינית, ולהמיר אותו בצורה חכמה לאות העברית.

לאורך הקריירה שלו כולה, נרקיס חקר ושכלל שיטת עיצוב גופנים שיהיו בו זמנית קריאים ועבריים, עם דגש מיוחד על הפן האורגונומי: ייצור חווית קריאה בה לא שמים לב לגופן עצמו, אלא לתוכן הנקרא. "נרקיס תם" ו-"נרקיס חדש" הם גופנים לא מוערכים דיים. אנחנו רואים אותם בכל מקום, ודווקא בגלל זה מעצבים רבים לא מחשיבים אותם כטובים במיוחד. אולם, צריך להבין שהשימוש הנפוץ בהם נובע מרמת קריאותם הגבוהה. ניתן להשתמש בהם מגודל 4 ועד לשלט בניין. עבור נרקיס, סוג כזה של עיצוב הוא בעל ערך משמעותי יותר מאשר עיצוב אותיות לראווה.

 

[caption id="attachment_9036" align="aligncenter" width="750"]האות למד: השוואה בין נרקיס לינוטייפ לגופני ספר ידועים אחרים. באדיבות יהודה חופשי. האות למד: השוואה בין נרקיס לינוטייפ לגופני ספר ידועים אחרים. באדיבות יהודה חופשי.[/caption]

שיתוף הפעולה בין צבי נרקיס לפרופסור יעקב גונצ'רובסקי נסב סביב הצורך לחבר בין הפן החזותי לפן הפונקציונלי. עבודתם המשותפת הובילה ליצירת אלגוריתם שמאפשר עיצוב דו-לשוני מורכב, ומציע פתרון ליחסים שבין האות לניקוד ולטעמי מקרא. הודות למציאת הפתרונות הטכנולוגיים, שכיום נתפסים כבסיסיים וחיוניים בתחום, נרקיס וגונצ'רובסקי הצליחו ליצור קריאות משופרת, בעיקר בספרי תנ"ך. במקרה של תנ"ך מדובר בעיצוב מורכב במיוחד, שכפוף לכללים ואיסורים, וכולל היררכיות רבות בתוך כל עמוד. תנ"ך "כתר ירושלים" הוא הפרויקט האחרון והמרשים ביותר בקריירה של נרקיס.

 

[caption id="attachment_9037" align="aligncenter" width="643"]האותיות טית, סמך ושין בגופן נרקיס לינוטייפ, וחלקן התחתון. באדיבות יהודה חופשי. האותיות טית, סמך ושין בגופן נרקיס לינוטייפ, וחלקן התחתון. באדיבות יהודה חופשי.[/caption]

במאמרך, חילקת את האותיות העבריות לקבוצות על פי תכונות צורניות משותפות. אך כשקוראים את הפירוט אודות קבוצה מסוימת, חוזרת הסתייגות שדווקא מדגישה את השוני בין האותיות שכלולות בה. כיצד אתה מתמודד עם המורכבות הזו ומנגיש אותה, הן במאמר והן במהלך שיעורי הטיפוגרפיה שאתה מעביר?
על פניו יש כאן סתירה מסוימת. נרקיס, כמו גם מעצבים נוספים, זיהו את הדמיון הצורני בין אותיות מסוימות. קבוצות אלו דורשות התייחסות מיוחדת בעת עיצובן, אחרת עלול להיווצר דמיון רב מדי בין האותיות, דבר שיגרום לירידה ברמת הקריאות. האות העברית מאופיינת במבנה הריבועי שלה ונוטה להפגין פחות גיוון מבני בהשוואה לאות הלטינית. שיטת העיצוב של נרקיס מתבססת על מודעות למשותף שבין האותיות (לדוגמא האותיות: ו', י', ז', ן') במטרה למצוא את הכלים העיצוביים שיבדלו אותן משמעותית זו מזו ועדיין ישמרו על מראה אחיד כחלק מסדרה. ב-"נרקיס לינוטייפ" למשל, יש הבדל משמעותי בין האותיות ו' ו-ז', אבל אפשר לראות שזו אותה יד, אותו היגיון עיצובי. זהו האתגר הגדול ביותר למי שמעצב אות ספר, כיוון שזה הבסיס לקריאות טובה.

המעצב צריך להוביל את העין לאורך הטקסט ללא מאמץ, ומצד שני, לשמור על כללי היסוד של הגופן, שבעצם ״רוצה״ האחדה. בזמן הלימודים, בפרט בלימודי התואר הראשון, נדיר שמתמודדים עם הסוגיות הללו בקורסי טיפוגרפיה, אלא כן מציפים אותן במיוחד. בשנה א' התלמידים מתנסים ביצירת אות חדשה שלא קיימת בא"ב העברי, והשלב המקדים לכך הוא חלוקת אותיות הא"ב לקבוצות דומות על בסיס צורני. רק לאחר שמבינים את הדנ"א של אחת הקבוצות, אפשר להבין טוב יותר כיצד להוסיף לקבוצה זו סימן חדש, שישתלב באופן אחיד ויתבסס על על ההיגיון העיצובי השולט באותה קבוצה.

[caption id="attachment_9039" align="aligncenter" width="750"]כפולה מתוך המאמר: חלוקת האותיות העבריות לקבוצות. צילום: איתי ברן. כפולה מתוך המאמר: חלוקת האותיות העבריות לקבוצות. צילום: איתי ברן.[/caption]

צבי נרקיס עסק בקליגרפיה כבר מגיל צעיר. בתקופתו, היה דגש רב על קליגרפיה בלימודי עיצוב גרפי. כיום, בסוף שנת 2017, סטודנטים לעיצוב חשופים להמון גירויים אחרים. כשאנחנו כן מתמקדים בטיפוגרפיה, אנחנו מוצאים את עצמנו בעיקר מול המחשב והמדפסת, ולא עם קולמוס ביד. האם אנחנו הולכים לאיבוד לשיטתו של צבי נרקיס? האם אנחנו נמצאים בנתיב חדש?
אני לא חושב שזה שחור או לבן. בתקופה שבה נרקיס למד, וגם בהמשך חייו המקצועיים, הטכניקה הידנית הייתה מאוד חשובה ונפוצה. מעצבים נאלצו פעמים רבות לייצר אותיות בעצמם ובאופן ידני. כך למשל כשצבי נרקיס עיצב בולים, הוא היה צריך גם לצייר את הפרח, גם לכתוב את המילה "ישראל" בצורה מתאימה, וגם להחליט באיזה גופן לכתוב "10 אגורות". כיום, הודות למגוון הרחב של גופנים זמינים, מעצבים אינם נאלצים ליצור אותיות בטכניקה קליגפית, אלא אם כן הם בוחרים בכך מרצונם ולטובת הקונספט העיצובי. ובכל זאת, לדעתי עדיין חיוני להתנסות בטכניקות ידניות במהלך הלימודים, ולא רק בשנה א'. ההתנסות הידנית של סטודנטים בקליגרפיה מספקת להם ידע שלא יכול להיווצר בשום דרך אחרת. אין זה ידע שכלתני. אתה יכול לקרוא המון מאמרים, אבל רק כשאתה כותב בעזרת היד, היא מספרת לך משהו שקודם לא ידעת.

קשה להתעלם מהקשר המהותי שמתקיים בין כתיבה קליגרפית לצורת האות. מעצבי גופנים הפועלים כיום ואינם מצויים בפרקטיקה קליגרפית, עלולים לחוש בחסרונו של הידע הזה בתהליך העיצוב. גופנים עבריים רבים סובלים מכך שלא היה שלב קליגרפי בתהליך הפיתוח שלהם. החשיבות של הקליגרפיה לא נובעת מהצד הרומנטי שבפרקטיקה הזו, אלא מסוג הידע המהותי שטמון בה. הטיפוגרף הנרי פרידלנדר כתב פעם שאין כזה דבר לעצב גופן חדש, אלא שאנחנו תמיד מוסיפים עוד חולייה באבולוציה של הכתב. זו אמירה נכונה בעיני. זה לא יש מאין, אלא תמיד תגובה, התבוננות ואמירה ביחס למה שקיים. לכן אני לא חושב שהקליגרפיה הולכת להיעלם, כפי שרבים מנבאים גם לגבי הדפוס. אני חושב שזו אמירה פשטנית, במובן מסוים. שינויים רבים מתרחשים בזמננו, וזו עוד פאזה, לא עידן חדש. זה עניין של מינונים, כל אחד צריך לחשוב מה התמהיל הרצוי לכל שפה ובכל תרבות. ההתרשמות שלי מהסטודנטים שמשתתפים בסדנאות היא שהם שמחים להשתמש בידיים, להתנסות ולהבין שיטת עבודה ישנה יותר, דווקא לאור העובדה שהעכבר והמקלדת נוטלים חלק גדול בחיינו, לא רק בתהליך העיצוב. דווקא בגלל זה, ההתנסות בקליגרפיה הופכת למרעננת וחוויתית.

 

[caption id="attachment_9052" align="aligncenter" width="750"]התנועה הגלית היוותה מוטיב חוזר בגופן נרקיס לינוטייפ (למעלה), ובהמשך גם בגופן נרקיסים (למטה). באדיבות יהודה חופשי. התנועה הגלית היוותה מוטיב חוזר בגופן נרקיס לינוטייפ (למעלה), ובהמשך גם בגופן נרקיסים (למטה). באדיבות יהודה חופשי.[/caption]

בגלל הצורך להנגיש את המידע במאמר לאנשים שלא דוברים עברית, התוצאה מאוד ידידותית לסטודנטים שרק מתחילים ללמוד טיפוגרפיה.
זאת הייתה הכוונה. המאמר נועד להציג את האות העברית למי שלא דובר את השפה, ועל כן הוא מאוד מפורט וברור. מעבר לכך, המטרה הייתה לפנות לקהל רחב יותר מהגילדה המצומצמת של יודעי-דבר, כך שגם אנשים שפחות מכירים ייחשפו לנושא ואולי ירצו לחקור ולקרוא עוד. בעיני מדובר בנכס ששייך לכולם ואסור שיוותר לא-נגיש, כי אז לא עשינו דבר. גם במהלך הלימודים אני משתדל להלהיב כמה שיותר ולהביא כמה שיותר חומרים מעבר לפרקטיקת העיצוב נטו. הלימודים באקדמיה שונים מלימודים של בית ספר מקצועי, והם אולי ההזדמנות היחידה בחייו של מעצב להרחיב ולשאול: מה אנחנו עושים? מה התפקיד שלנו? היכן אנו חיים? מדוע דברים נראים כפי שהם? אחרי תקופת הלימודים זה קורה פחות.

[caption id="attachment_9062" align="aligncenter" width="750"]שורה עליונה: הרגל השמאלית של האות אלף עוצבה בצורה דומה לרגל של האות זין והאות שין. שורה תחתונה: הזרוע של האות אלף עוצבה כך שתראה דומה לקו האלכסוני העליון של האותיות וו ועין, על מנת ליצור אחידות טובה יותר באותיות השונות. באדיבות יהודה חופשי. שורה עליונה: הרגל השמאלית של האות אלף עוצבה בצורה דומה לרגל של האות זין והאות שין. שורה תחתונה: הזרוע של האות אלף עוצבה כך שתראה דומה לקו האלכסוני העליון של האותיות וו ועין, על מנת ליצור אחידות טובה יותר באותיות השונות. באדיבות יהודה חופשי.[/caption]

האם אתה מרגיש שמה שביקשתם להעביר במאמר צולח את המעבר לאנגלית? או שמשהו הולך לאיבוד בתרגום?
לדעתי זה עובר. בהחלט ייתכן שמישהו ששפת האם שלו היא אנגלית היה כותב מאמר מעט שונה, אבל בסופו של דבר ספרי השנה של הוצאת גוטנברג כוללים מאמרים רבים שכותביהם אינם דוברים אנגלית או גרמנית מלידה. אני חושב שזה אחד הדברים היפים ביותר במהדורות הללו, האופן בו הן מלקטות אנשים מרחבי העולם ונותנים במה לשפות ייחודיות שהן חלק מכלל התקשורת האנושית.

מה דעתך על עיצוב הספר?
היו בחירות מסוימות שפחות הסכמתי איתן, למשל השימוש בגופן אריאל או בעיות של צפיפות בלייאאוט, אבל הבנתי שבאיזשהו שלב צריך להרפות. גם הבחירה בגופן הדסה להמחשת חלוקת האותיות לקבוצות היא לא אופטימלית: לטעמי היה צריך להשתמש בנרקיס לינוטייפ, אך נתקלנו בקשיי תקשורת עימם סביב הסוגיה. מבחינתם, מדובר בספר מורכב שלוקח זמן רב לעצב אותו בשל ריבוי הכותבים והדימויים הויזואליים המופיעים בו. בסופו של דבר, צריך ליצור האחדה לצד שמירה על הגיוון והעניין.

[caption id="attachment_9034" align="aligncenter" width="750"]Gutenberg-Jahrbuch 2017. צילום: איתי ברן Gutenberg-Jahrbuch 2017. צילום: איתי ברן[/caption]

זכית לבלות שעות רבות עם צבי נרקיס, ולתעד את עבודתו לפני מותו ב-2010. איזה זיכרון מיוחד יש לך ממנו?
לצערי הרב פגשתי את נרקיס כשהיה כבר מבוגר מאוד. באופן טבעי קשיי זיכרון הקשו על תהליך העבודה שלנו. פעמים רבות הוא לא יכול היה לספק תשובות לשאלות שהיו מהותיות עבורי, ודווקא דברים שוליים יותר היה זוכר בפירוט. כך או כך, זו הייתה חוויה מאוד ייחודית. בוקר אחד אמרתי לו שאני רוצה לצלם אותו כותב. ירדנו ללובי בדיור המוגן בו גר בשנותיו האחרונות, עם כלי כתיבה, בלוק וצבעים. למרות שהיד שלו קצת רעדה, ברגע שהמכחול נגע בנייר, מייד אפשר היה לזהות את ידו של רב-האמן. זה היה מדהים. ביום הולדתו האחרון קניתי לו עותק של ספר תנ"ך ליסבון; שחזור של ספר תנ"ך מפואר שלא היה כלול בספרייה שלו, למרות שהיו לו המון ספרים. כשהוא פתח את העטיפה אמר בהתרגשות: "הו! תנ"ך ליסבון…"  כאילו פגש ידיד, מכר רחוק שלא ראה זמן רב.

בימים אלו אתה כותב ספר על צבי נרקיס. איך מתקדמת העבודה?
הכתיבה מתקדמת נפלא! במהלך שנת הלימודים האקדמית עומדים לרשותי מעט ימים בשבוע לכתיבתו. זה די מתסכל כי כשכותבים נוצר חוט מחשבה, וברגע שאני כותב, מפסיק וחוזר לכתוב כעבור מספר ימים, צריך להיזכר שוב איפה הייתי ומה הייתה הנקודה בה הפסקתי. בחופשת הקיץ אני נוהג לכתוב ברציפות החל משמונה בבוקר עד שבע בערב. בכל זאת, הפרויקט מתקדם מאוד יפה, ואני מקווה שעד סוף שנת 2018 הכתיבה תגיע לשלבי עריכה. חלק ניכר מהקיץ האחרון הוקדש לכתיבת המאמר להוצאת גוטנברג, מאמץ שקידם רבות את הפרק העוסק בגופני הספר המכוננים שעיצב צבי נרקיס. המאמר הוא למעשה תמציתו של הפרק הזה. אני יכול להגיד בסיפוק שבסוף הקיץ השלמתי את השלב בו קטלגתי, תיעדתי וכתבתי את אלפי המסמכים שיש בארכיון. עכשיו אני בשלב המחקר החזותי. אני עובד עם החומרים המקוריים של צבי נרקיס ומתחיל לנתח את תהליך העיצוב עד לתוצר הסופי.

האם תוציא את הספר גם בגרסה אנגלית?
אני מאוד רוצה. כרגע אין לכך תקציב, אך יכול להיות שבהמשך יימצא. לדעתי חשוב מאד שהספר יתורגם לאנגלית כי, כפי שנאמר בתחילת השיחה, העניין באות העברית לא מוגבל רק לדוברי השפה. אני מאמין שהספר עשוי לרתק גם את אלו שאינם מכירים את ההיסטוריה של האות העברית, כיוון שהוא חושף כיצד צורת האות והתפתחותה הולכות בד בבד עם אירועים היסטוריים, תרבותיים, חברתיים ופוליטיים ממאות שנים לאחור ועד להקמת המדינה. יש בספר ניואנסים המעניקים עומק ומשמעות שייתכן ולא היו מוכרים לקוראים אלו עד כה.

[caption id="attachment_9041" align="aligncenter" width="750"]עיצוב האות העברית לספרים על־פי צבי נרקיס. צילום המאמר מתוך הספר, עמ' 224. צילום: איתי ברן. עיצוב האות העברית לספרים על־פי צבי נרקיס. צילום המאמר מתוך הספר, עמ' 224. צילום: איתי ברן.[/caption]

משהו נוסף שתרצה להגיד לקהל הסטודנטים לסיום?
אני ממליץ לקרוא כמה שיותר מאמרים, גם בספריה וגם באינטרנט. אני חושש שהתהליך הלימודי לא מדגיש מספיק את הקשר בין פרקטיקה מעשית לבין קריאה והרחבת אופקים בתכנים עיוניים. יהיה חבל בעיני אם סטודנטים יבססו את תהליך הלימוד שלהם רק על מה שנאמר בכיתה ולא מעבר, כי לא ניתן לכסות את הכל בארבע שעות שבועיות, וזו גם לא המטרה מלכתחילה. אני מאמין שנכון לכל סטודנט וסטודנטית לסגל לעצמם הרגל של קריאת מאמר העוסק בטיפוגרפיה פעם בשבוע, וכך לאט לאט להרחיב את הידע והעניין בתחום. לפעמים זה מזכיר קצת ארכיאולוגיה; פתאום אפשר להבין ולקשר בין דברים שונים, ופסיפס ענק מתחיל להתגלות.

“On the Design of Hebrew Book Fonts by Zvi Narkiss”
Zvi Narkiss, Jakob Gonczarowski and Yehuda Hofshi

Gutenberg-Jahrbuch 2017: Im Auftrag der Gutenberg-Gesellschaft
Edited by Füssel, Stephan
Academic publication: The Gutenberg Yearbook
Harrassowitz Verlag, Wiesbaden
Published: 21.6.17

 בספרית המכון הטכנולוגי חולון
76.026:655.24(091) GUT

[/column]
התגובות לכתבה

הוסיפו תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם.