עיצוב בעולם קיצוני

בשנת 2010 נפתח מוזיאון העיצוב חולון עם התערוכה "מצב הדברים – עיצוב והמאה ה-21". היום, כמעט עשור אחרי, המוזיאון מציג את תערוכת "אקסטרים" שמבקשת לבחון את השינויים שהתרחשו בשנים שחלפו. למה "אקסטרים"? שיטוט בתערוכה מבהיר מייד: המאה ה-21 היא בסימן קיצוניות.

אביטל רוזנברג ושילת קיקיון, תקשורת חזותית

תערוכת "אקסטרים" שנפתחה בחודש שעבר במוזיאון העיצוב חולון עוסקת בעיצוב ובקשר שלו לזמנים בהם אנו חיים. התערוכה, שנאצרה על ידי אריק צ'ן, מיה דבש ואזינטה פלנטנגה, מחולקת ל-4 נושאים: קיטוב, הקצנת יתר, הנורמלי החדש וסחרור מואץ. העבודות המוצגות בתערוכה מבקשות, דרך חשיבה עיצובית, לפתח יכולות שיפוט אנושיות ולהעלות מודעות לערכים ונקודות מבט שונות בחברה.

החלק הראשון של התערוכה – הקיטוב – עוסק בצורת מחשבה נפוצה שעובדת על פי הגדרות קיצוניות ומוחלטות כמו "גברים או נשים", "שחור או לבן" ו"טוב או רע". נטייה זו מרחיבה פערים פוליטיים, חברתיים וכלכליים ומובילה את העולם לכיוונים בעייתים של שנאת נשים, לאומנות, וקושי מתגבר ביכולת להביע אמפתיה לזולת. במיוחד תפסו את העין העבודות שעוסקות במצבן של נשים בחברה המודרנית, שמתיימרת להיות שוויונית ובפועל- איננה. 

הדבר הראשון שרואים כשיורדים לחלל התערוכה בגלריה התחתונה, הוא כיסא ורוד בעל צורה משונה. העבודה נקראת "הגברת הגדולה – אינסטינקט בסיסי", עם קריצה מעניינת לסרט בעל אותו השם, ובו הסצנה המפורסמת של שרון סטון מפשקת את רגליה בפרובוקטיביות. הכסא בתערוכה הוא רק אחד מסדרה של כסאות- שנועדו לנשים בלבד! הנורמות החברתיות לא נותנות לגיטימציה לנשים לשבת בפישוק איברים, לעומת גברים שרגילים לתפוס מקום בחלל הציבורי ("Manspreading"). במקרה הזה, הכיסאות הללו נועדו לנשים במטרה לעודד ישיבה מעצימה ובעלת ביטחון.

חלל הכניסה של תערוכת אקסטרים – "קיטוב". צילום: שילת קיקיון

את המשחק "איפה אפי" רובנו מכירים. בעבודה הבאה יש טוויסט מקורי ונחמד על אותו קונספט: במקום למצוא את אפי צריך "למצוא אותה". את מי, שאלתם? למשל, את האישה היחידה בשוק העבודה המצרי. העבודה מורכבת משלוש כרזות פרסום שהן חלק מקמפיין של ארגון הנשים של האו"ם. הפרסומות מלאות בפרטים איוריים, וכל אחת מציגה תחום תעסוקה שונה: טכנולוגיה, פוליטיקה ומדע. המבקרים מוזמנים לחוות בצורה אינטראקטיבית עד כמה קשה למצוא נשים בתחומים הללו, ולהסיק מכך מסקנות לגבי החשיבות בשילוב נשים בשוק העבודה, במיוחד בתחומים שנחשבים "גבריים". 

IC4Design – למצוא אותה, 2017. צילום: שילת קיקיון

העבודה הבאה היא עבודתו של איתמר בן שושן, "כבושים", שמציעה פתרון עיצובי מתוחכם ביותר העוסק בבעיה קיימת. מעבר כרם שלום מאפשר העברת סחורות מזון בין ישראל, רצועת עזה ומצרים. במצב של ירי טילים, המעבר נסגר וסחורת הירקות עומדת ונרקבת. הפתרון שבן שושן מציע הוא שקית מפלסטיק שעוזרת לשמר את המזון בעזרת טכניקת הכבישה – שימור ע"י מלח ומים. עבודה זו מספקת פתרון עיצובי, ועל הדרך גם מעבירה ביקורת על המצב הקיים. 

איתמר בן שושן – כבושים, 2018. צילום באדיבות מוזיאון העיצוב חולון 

עבודה אחת שבולטת מאוד בחלל היא זו של ניל ננר ואביחי מזרחי: סירת הצלה מגומי בדמות ברבור שחור. את הסירה הזו יצרו ננר ומזרחי בהקשר של סוגיית הפליטים החוצים את הים התיכון. מדינות המערב מעלימות עין ממצבם החמור של הפליטים וממעטות לקחת אחריות. הצבע השחור של הסירה מעלה אסוציאציות של אבל וסכנה, ומזכיר את התמונות הקשות שמציפות את עמודי החדשות בכל פעם שסירה כזו מתהפכת בלב ים. 

ניל ננר ואביחי מזרחי – סירת הצלה, 2019. צילום באדיבות מוזיאון העיצוב חולון 

החלק השני של התערוכה עוסק בהקצנת יתר – עד כמה רחוק נלך? האם זה יהיה חיובי או שלילי? איזור זה מחופה כולו בקירות מתכתיים שמשרים אווירה קרה ומכנית, ומחזקים את התחושה העתידנית שמלווה את התערוכה כולה. בכניסה מוצבים שני כיסאות, הכסא של בוריס מאס, "הדחף להישאר יבשים", ולידו הכסא של וירג'יל אבלו, כסא "אלסקה". שתי העבודות הללו עוסקות בשינויי האקלים ובסכנה של מפלס המים העולה במדינות באירופה. הכסא של אבלו מדמה אובייקטים ששקעו בשטפונות שפקדו את ונציה לאחרונה. הכסא של בוריס מאס – מעצב בסך הכל בן 18-  גבוה בצורה יוצאת דופן. העיצוב נותן תחושה של בהילות: ברגע שהמים עולים, אוספים קוביה ועוד קוביה כדי להצליח להשאר בטוחים ויבשים.

וירג'יל אבלו – כיסא אלסקה, מתוך הקולקציה  "אקווה אלטה", 2019. צילום: שילת קיקיון

עוד סוגיה מעניינת שעולה בתערוכה היא השילוב בין האנושי לטכנולוגי, למשל בעבודתה של לוסי מקריי, "עריסת דחיסה". העריסה של מקריי היא מעין מכונת חיבוקים אוטומטית, שבנויה לענות על הצרכים הרגשיים של בני אדם. אולי בעתיד כל אחד יצטרך מכונה כזו, כדי להרגיש טוב יותר, ככל שנתרחק יותר ויותר ממגע אנושי? באופן אירוני למבקרים אסור לגעת, אך ממקורות פנימיים במערכת נמסר לנו שהעבודה אכן נעימה מאוד למגע…

לוסי מקריי – עריסת דחיסה, 2019. צילום באדיבות מוזיאון העיצוב חולון 

החלק השלישי של התערוכה, שנקרא 'הנורמלי החדש', מתמודד שאלות כמו "מה נחשב כנורמלי"? מה צריך לקבל? מה לא? ומה הוא הנורמלי החדש? האם הסטנדרט החדש יהיה רובוטים שיגדלו את ילדינו? זאת השאלה שעולה מעבודתם של שטפן בוכנר, פיליפ שמידט ויונס וויגט, "לגדל את ילדי הרובוטים". מי מכם שראו את הסרט "I am Mother" ייזכרו בו ברגע שיראו את המכונה שנשענת מעל לעריסה ואוחזת בקבוק לתינוק. המראה מעלה שאלות רבות על חינוך וגידול ילדים. האם בעתיד רובוטים יהפכו להיות חלק מהמשפחה? אילו השלכות יהיו לזה על הקשר האינטימי בין ילד להורה? אם היינו גדלים לצד רובוטים, איך היינו מרגישים כלפיהם וכיצד זה היה משפיע עלינו?

שטפן בוגנר, פיליפ שמידט, יונס וויגט – לגדל את ילידי הרובוטים, 2016. צילום: שילת קיקיון

נמרוד ז'ק אליעזר עוסק בעבודתו בקשר בין אסתטיקה ומוסר. PU022 היא סדרת מכשירים המעוצבים כולם בצורת אקדחים, אך באופן מבלבל העיצוב הוא אלקטרוני, צבעוני, ואף שמח וילדותי. אם בני נוער מתניידים כיום בעזרת אופניים חשמליות ומעשנים סיגריות חשמליות, אז אולי טבעי שגם יהיה להם אקדח חשמלי משלהם?

נמרוד ז'ק אליעזר –  PU022,2019. צילום: שילת קיקיון

למטה במעבדת העיצוב ממתין החלק הרביעי והאחרון של התערוכה – "סחרור מואץ". הכותרת רומזת למצבי קיצון שיוצאים משליטה ומזינים את הסחרור של עצמם. דוגמה אחת היא האינטרנט, שהתחיל בתור פלטפורמה שימושית וידידותית ועם הזמן הפך בית לאתרים מפוקפקים ובעייתיים ביותר. הדאגה הזו רלוונטית לטכנולוגיה בכלל, במיוחד לעיסוק העכשווי בבינה מלאכותית. רבים חוששים מהיום בו מכונות יהפכו לישויות אוטונומיות מסוכנות ויצאו מכלל שליטה. מה שבטוח הוא שהקידמה היא תהליך שאין לדעת מה בסופו, ואי אפשר לדעת מראש את כל ההשלכות. 

במשחק הלוח "ההצלחה של היום היא האסון של מחר" של Oddkin (נטלה למונדזבה ומרטון קבאי), המעצבים מציגים את קרביה של תעשיית הבשר על ידי חשיפת הקשרים שבין אינטרסים כלכליים, מוסר ואקולוגיה. במשחק יש שני שחקנים "קפיטליסטיים"- שר חקלאות ובעל חווה שמקדמים צמיחה כלכלית, ושני שחקנים מהצד החברתי – פעיל למען בעלי חיים ופעיל למען הסביבה, שחותרים לחשוף ניצול חברתי, סביבתי ומוסרי. הדבר המעניין הוא שהמשחק אינו מציע פתרונות, אלא מאפשר לשחקנים להבין את האינטרסים השונים של שני הצדדים ואת הדינמיקות השונות במצב חסר התקווה הזה.

Oddkin – ההצלחה של היום היא האסון של מחר, 2018. צילום: שילת קיקיון

"אקסטרים" היא ללא ספק תערוכה מעניינת ומפתיעה, ומבקרים יכולים לבלות יום שלם בחברת שפע המוצגים שבה. קשה לצאת ממנה ללא שאלות לגבי המצב כיום וגם לגבי מה שיקרה בעתיד. מעניין במיוחד לראות איך עולם העיצוב מגיב לשינויים המתרחשים בעולם ביצירתיות וביקורתיות ובמטרה לעורר דיון.

אקסטרים
אריק צ'ן, מיה דבש ואזינטה פלנטנגה
מוזיאון העיצוב חולון
פנחס אילון 8, חולון

א' | סגור

ב', ד' | 16:00-10:00

ג' | 20:00-10:00

ה' | 18:00-10:00

ו' | 14:00-10:00

שבת | 20:00-10:00

פתיחה: 12 דצמבר 2019

נעילה: 09 מאי, 2020

35 ש"ח לכרטיס רגיל, 30 ש"ח לסטודנט

תגיות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *