עיצוב גלריה ויטרינה החדשה: ראיון עם אודי קרמסקי

ישבתי לשיחה עם אודי קרמסקי, אדריכל במקצועו ומרצה במחלקה לעיצוב פנים, בנוגע לעיצוב המחודש של גלריה ויטרינה בתכנונו.

רונה קרטנר, עיצוב פנים

מה הסיבה שהחליטו לשפץ? האם פנו אלייך בבקשה לתכנון או שהרעיון הוא שלך?

היוזמה לשיפוץ היא של דקאן הפקולטה, דנה אריאלי. מהיום שדנה באה הגלריה קיבלה חיים מחודשים. דנה דחפה אותה להיות גלריה שהיא חלק מפול של גלריות עירוניות, למרות שזו גלריה עירונית שפתוחה בשעות האקדמיות של המכון ואי אפשר להיכנס לפה בלילה.

התכנים הרבים יצרו דחף לשפץ כי פתאום רואים שהחלל קצת קטן, ולא מספיק גמיש, ושהוא לא עונה על כל מיני צרכים ולפעמים אפילו נראה קצת מג׳וייף… אז דנה פנתה אליי עם בקשה לתכנן את החלל, אולי כי הצגתי שם לא מזמן תערוכה.

לגלריה יש שני חלקים, ומי שזוכר את העיצוב הקודם, יודע שבינם יש חלל קטן כלוא. מדוע השארת אותו, במקום לפתוח אותו ולהפוך את הגלריה לחלל אחד גדול?

בכיתה שנמצאת בין שני חללי הגלריות יש קיר נושא, ואי אפשר לפרק אותו. פנינו לקונסטרוקטור של הבניין ושאלנו מה אפשר לפרק, והוא נתן לנו תכניות שהקרבה בינם לבין המציאות לא הייתה מי יודע מה גדולה, זאת אומרת, גילינו שעמודים שהיו בתכנון לא היו קיימים באמת. אולי יכולנו לפרק את הקיר, אבל חשבתי על הגלריה כמערכת שלמה שכוללת את הלובי, כך שאתה הופך את הלובי לחלק מהמערכת ואתה לא מנותק ממנו.

נשארו ארבעה גופי תאורה שעומדים בכניסה לגלריה מתערוכת הבוגרים האחרונה. האם הם הושארו בכוונה וקשורים לעיצוב הגלריה?

גופי התאורה לא קשורים אליי. מעולם לא שאלתי את עצמי אם נשארים או הולכים. התייחסתי אליהם כאילו הם שם – חלק מדבר שקיים. ככה גם התייחסתי בעיצוב עצמו לאלמנטים של הבניין, שאי אפשר לפרק אותם – גלאי עשן, מנורות, התקרה האקוסטית הקיימת של הלובי – נשארו כמו שהם וחיים גם בלובי וגם בגלריה.

יש משהו בתכנון של הגלריה שבמובן מסוים מייצר מעיין מבנה ששייך ללובי אבל הוא גם עצמאי – הוא משוחח בשתי צורות שיחה שונות. מצד אחד הוא ישות נפרדת, מבנה עצמאי בתוך מבנה קיים, שומר על עצמאות חומרית וקונסטרוקטיבית. מצד שני לא מסתיר את המקום הקיים או מכסה אותו במקומות שהוא לא צריך – לפעמים הוא מכסה אותו בשביל לעשות משהו, אבל הוא לא מכסה אותו בשביל לכסות, הוא לא מסתיר ולא עוטף, הוא קצת מחבק, מלטף. נותן לו להיות וכל אחד הולך לדרכו, אבל גם ביחד.

הקיום הזה של הביחד הוא של תן וקח. אני לוקח את התקרה שלך שהייתה קיימת והיא תמשיך להיות קיימת, עם גופי התאורה, ועם גלאי העשן וכל שאר החיות המוזרות שיש בתקרות. אבל כל חזית הגלריה היא חדשה, והיא לא על המתווה של החזית הקודמת – היא לא ממשיכה בדיוק את הקיר הקיים, והתקרה שלה היא לא התקרה הקיימת, והמישור של החזית הוא לא אותו מישור, אבל הוא גם לא מאוד שתלטן.

מאיפה ההשראה, הרעיון לעיצוב?

הרעיון הכללי הוא לבוא עם איזושהי חומריות מוכרת – בטון, פלדה, זכוכית, ולתת לה מין פירוט מיוחד, מוקפד, בקנה מידה מאוד אינטימי עם החומר – מה שלא קורה בחלל הגדול עם אותם חומרים, והוא בעצם מתקיים ומדבר בשפה אחרת. בגלל שהוא לא גונב הרבה מקום, הוא יוצר משהו חדש ואחר שחי עם מה שקיים.

מה היה חשוב לך, מבחינה פרוגרמית, שיהיה בגלריה?

הפרוגרמה של הגלריה הייתה כל הזמן בשיתוף עם דנה, ומה שהיה הכי חשוב מבחינת התפקוד זה שהמקום יוכל לשמש כשלושה חללים נפרדים לגמרי. לא רואים את זה היום, אבל הגלריה הגדולה יכולה להתחלק לשתי גלריות – יש באמצע מסילת תקרה למחיצות גבס שסובבות ציר של 90 ו180 מעלות, והן צבועות לבן ככה שיהיה אפשר להשתמש בהן גם כקיר לתצוגה. המצב הזה מאפשר חלל יותר גמיש – תערוכות גדולות וקטנות, כמו גם שלכל גלריה מערכות משלה – מיזוג נפרד, חשמל, תקשורות, דלתות.

 

גלריה ויטרינה

בניין 6, קומה 1
פתוח בימים א'-ה' 10:00-17:00

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *