עצבי לי ביתן

קורס הסטודיו 'עיצוב פנים 3- אובייקט חלל' מתקיים בסמסטר ב' של השנה השלישית בתואר לעיצוב פנים, והשנה הוקדש לעיצוב ותכנון ביתנים. כל סטודנט/ית הגריל/ה חפץ, מוצר או מקור השראה אחר מתוך המאגר הכיתתי, והתבסס/ה עליו בתהליך העיצוב. בחרנו שלושה פרויקטים מעוררי השראה ושוחחנו עם היוצרות.

ברטה שפירו, תקשורת חזותית

במהלך קורס הסטודיו 'עיצוב פנים 3- אובייקט חלל', המתקיים בסמסטר ב' של השנה השלישית בתואר לעיצוב פנים, התבקשו הסטודנטים לתכנן ביתן. הביתן (או בשמו הלועזי, הפביליון), הינו מבנה ארכיטקטוני זמני המשמש למטרה ייעודית כמו תערוכה או תצוגה. כל סטודנט/ית הגריל/ה מוצר או מקור השראה מסוים והתבקש/ה לבצע מחקר מעמיק אודותיו. בסופו של הקורס כל סטודנט/ית עיצב/ה ביתן בהשראת המוצר, תוך דגש על עיצוב שנועד להציג, להמחיש חוויתית או לעודד מכירה.

ממגוון התוצרים הנהדרים בחרנו שלוש עבודות, של אנג'ליקה ליבשיץ, דניאלה וובר ומיכל פילץ. השלוש סיפרו על תהליך העבודה שלהן בקורס ושיתפו בקו המחשבה העיצובי שמוביל מן הרעיון המופשט לתוצר הסופי.

הדמיה ידנית- אנג'ליקה ליבשיץ

הקבוצה של אנג'ליקה ליבשיץ, בהנחייתם של קרן יעלה גולן וערן נעים, התמקדה בנושא של עתידנות וחדשנות. אנג'ליקה מספרת: "המוצר שהגרלתי הוא מכונית מעופפת TFX, רכב היברידי שהופך למטוס פרטי ומחולל מהפכה בעולם התחבורה האישית. הרעיון לצורת הביתן נולד מתוך השראה הידרודינמית, והמטרה הייתה לחבר בין המוצר האווירודינמי למיקום הביתן, מעל פני הים. הביתן מדמה חיה ימית המזנקת מתוך המים, אך משתלבת בצורה אורגנית עם פני הקרקע והמזח".

 

סקיצות ידניות קונספטואליות-אנג'ליקה ליבשיץ

אנג'ליקה: "בתהליך עיצוב הביתן שמתי דגש על נושא העתידנות וחווית המשתמש – חוויה חדשה, מיוחדת ואפילו מעט מפחידה. העבודה על הביתן לאורך הסמסטר הייתה מאתגרת ומעניינת, בעיקר כי החלטתי להתמקד בסקיצות, שרטוטים והדמיות ידניות ללא שימוש במחשב".

 

תכניות מפלסים- אנג'ליקה ליבשיץ

אנג'ליקה: "מסלול ההליכה בביתן מתחלק לשני חלקים: המפלס העליון הוא גשר מוארך שמדמה הליכה בתוך שלד של חיה ימית. בסוף הגשר יש נקודת תצפית ממנה אפשר לצפות במכונית ממריאה ונוחתת. המפלס התחתון תוכנן לייצר חוויה שמזכירה המראה וניתוק מהקרקע, באמצעות עלייה בגרם מדרגות רחב בעל תחתית שקופה שמקנה תחושה של ריחוף מעל פני הים. גרם המדרגות מוביל לנקודת תצפית נוספת שמשקיפה לעבר הנמל והים ומאפשר למבקרים לשבת, לנוח ולצפות בנוף".

 

סטוריבורד-אנג'ליקה ליבשיץ

בקבוצה של דניאלה וובר, שהנחו מתן גוטנהייט, אלה שרון זהרה ואילן גריבי, התמקדו בנושא הכללי של סאונד. דניאלה מספרת: "המוצר שאני הגרלתי היה אוזניות 'הולכת עצם' של חברת פנסוניק. הודות לגודלו המצומצם של הביתן שהתבקשנו לתכנן הייתה כאן הזדמנות להעמיק, לתכנן ולעצב את הבנייה, המחברים ואף הריהוט לפרטי פרטים".

 

הדמיה מרחוק פביליון-דניאלה וובר

"אני בחרתי ליצור חלל חוויתי שיציג את האוזניות למשתמשים בצורה שונה ומעניינת יותר מאשר התנסות פיזית רגילה. הביתן נועד לחשוף את הקהל לטכנולוגיה הייחודית של הולכת עצם שמאפשרת האזנה לסאונד מבלי להתנתק מהסביבה, כי האוזניות לא יושבות בתוך האוזן".

 

הדמיה מתוך הפביליון- דניאלה וובר

דניאלה: "הביתן שיצרתי הוא מעין כלי נגינה המורכב מצינורות אלומיניום שפוזרו בחלל ומתפקדים כפעמוני רוח. הצינורות משקפים את התפזרות הסאונד בעצמות בדומה לטכנולוגיה של האוזניות: הסאונד מתפזר בעצמות הלחיים ועובר אל תוך האוזן הפנימית באמצעות ויברציה, בשונה מאוזניות רגילות, בהן הסאונד עובר ישירות לתעלת האוזן".

מבקרי הביתן משתתפים בחווית ההאזנה תוך הסתובבות ביער העמודים, שהופך את החלל עצמו לכלי נגינה עצום ומלא ויברציות. נקודת השיא של החלל היא מעין "קרחת יער" בה המבקר/ת נמצא/ת באזור יותר שקט ומבודד, אך לא מנותק. רק באזור הזה המבקר/ת יכול/ה להתנסות באוזניות עצמן ולחוות את אותה החוויה שחוו/תה בהסתובבות בחלל".

 

הדמיה מקרוב של הפביליון- דניאלה וובר

דניאלה: "מבחינת עיצוב ותכנון, יצרתי חלל מינימליסטי הן בחומריות והן בעיצוב. החלל בנוי משלושה חומרים עיקריים: פלטות במבוק תלת שכבתיות המשמשות רצפה ותקרה לחלל, צינורות אלומיניום מהם עשויים פעמוני הרוח ונגיעות קלות של זכוכית. מתחילת התרגיל עסקתי במושגים של ניתוק וריחוף, וללא ספק האתגר האמיתי היה לתכנן פרטים שיראו 'מרחפים' בחלל. זהו מוטיב חוזר בעיצוב – ברצפה, בתקרה, בסטנד התצוגה של האוזניות ובספסלי הישיבה".

 

חתך ד – קנה מידה 1-25-מיכל פילץ

בקבוצה של מיכל פילץ, שהונחתה על ידי טל דה לנגה וגולן הדרי, נקטו המרצים גישה קצת שונה. בכיתה זו התבקשו הסטודנטים לתכנן ביתן לדייט אינטימי במסעדת בית רומנו שבתל אביב, כשמקור ההשראה היו שמלות כלה של המעצבת גליה להב.

מיכל מתארת את הפרוייקט שלה: "שם הפרויקט שלי הוא: טוקונומא | ברגע של מא, מחלחלת אל הלב משמעות. בתהליך התכנון חקרתי אלמנטים שונים מהתרבות היפנית, הוקסמתי מהם ושאבתי מהם השראה רבה. בתהליך העבודה נחשפתי למושג הטוקונומא: מעין גומחה בקיר, בה מוצגים חפצי אמנות. מדובר באלמנט חשוב בעיצוב הפנים בתרבות היפנית".

 

הדמיית פנים מבט רחב- מיכל פילץ

מיכל: "תהליך המחקר הצורני והקונספטואלי שלי כלל הבחנה בין קו לחריץ, בין יש לאין ואת משמעות ה"מא" המאזן והמדייק. המושג "מא" הוא מושג מרכזי בתרבות היפנית, שמסמל את הריק ההכרחי בין דבר אחד לאחר ואת האיזון בין השניים".

 

צילום מודל בקנה מידה 1-25- מיכל פילץ

מיכל: "אל הביתן, מגיע הזוג בעת משבר. בחרתי להציף נקודת שבר עמוקה במערכת היחסים במטרה להעצים את הרגע אותו רובנו בוחרים להדחיק ולהצניע. ההחלטה להיכנס אל המבנה מלווה בהבנת המצב ובהחלטה לא לוותר על מערכת היחסים. חליצת הנעליים בכניסה מסמלת את השארת המשקעים והכעס מאחור וצעידה עם הפנים קדימה אל שיחת גישור ותיקון השבר".

"מבנה הביתן מורכב מריבוי שכבות והדגשת החריצים שביניהן, המא. חלל הפנים נבנה על ידי גריעה של צורות שונות מתוך הפרוסות, כדי ליצור את האלמנטים המבניים בחלל: מדרגות, מושבים ומשענת. בעיצוב החלל בחרתי להשתמש בחומר גלם פשוט במיוחד, קרטון גלי, כמחווה לפשטות והצניעות היפנית".

 

צילום תקריב מודל בקנה מידה 1-25-מיכל פילץ

 

העושר, המגוון והרמה הגבוהה של הסטודנטיות והסטודנטים במחלקת עיצוב פנים ניכר בבירור בתוצרים הסופיים של הקורס. בהגשה זו אפשר לראות כיצד התהליך מוביל כל הדרך מרעיון מופשט לתוצר מדוייק, ולעיצובים חזקים ומורכבים עד לפרט הקטן ביותר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *