ערכת הדרך: עיצוב עכשווי של חפצי טקס יהודיים

תערוכה חדשה במוזיאון ישראל מציגה פרשנות עיצובית עכשווית לתשמישי קדושה יהודיים שנועדו לשמש את המתפללים במסעותיהם, מעין "ערכות לדרך". התוצאה מגוונת ומרהיבה: הערכות נטענות בזיכרונות האישיים של היוצרים, מתבוננות לעומק בטקס היהודי, ומבטאות מגמות עכשוויות בעיצוב העולמי: שימוש בחומרים מתכלים ואימוץ טכניקות וחומרים חדשניים.

לי גואטה, תקשורת חזותית

אספר לכם סיפור אישי. סבא שלי היה אדם מאמין, וכמו כל אדם מאמין, היה הולך לבית הכנסת. בבוקר היה מתפלל "תפילת שַחֲרִית", בצהריים "תפילת מִנְחָה", ובערב "תפילת עַרְבִית". הדת לא המשיכה איתי הלאה, אבל אהבתו של סבי אליה דווקא כן. הוא ידע להראות לי את היופי שבכל דבר.

חפצי הטקס שמשמשים ביהדות שיקפו תמיד את התרבות ואת הערכים של החברה בתוכה נוצרו. מאז המאה ה-16, נפוצו ערכות מיוחדות ובתוכן חפצים זעירים, הנארזים בקלות וניתן להשתמש בהם לצורכי טקס ופולחן. יהודים מסביב לעולם שימרו את ניחוח הבית באמצעות מארזים מהודרים להבדלה או לחנוכה בכל מקרה בו נאלצו לציין את המועד הרחק מביתם, לעיתים בסביבה עוינת וזרה.

לכבוד תערוכה חדשה בנושא, המוצגת במוזיאון ישראל, מעצבים נבחרים מהארץ ומהעולם עיצבו ערכות נשיאה לחפצים המיועדים לטקס ממחזור החיים היהודי, "ערכה לדרך". המתח בין חפץ שימושי לבין כזה שנועד לנוי או לאספנות איננו חדש, ונוכחותו בתערוכה מעידה על המפנה שחל במעבר מהעיצוב המודרניסטי- על פיו צורת החפץ נובעת מייעודו- לעיצוב עכשווי אמנותי, המתאפיין בדגש על היוצר ועולמו. אף שהערכות עוצבו לשימוש אדם אחר בטקס דתי, חלקן טעונות בזיכרונות האישיים של היוצרים, ומצהירות על השקפת עולמם; אחרות  מתבוננות לעומק בטקס היהודי, מדגישות בו משמעויות רוחניות-דתיות או מוסיפות לו פרשנות, לעיתים ברובד סמוי; ויש המבטאות מגמות עכשוויות בעיצוב העולמי: שימוש בחומרים מתכלים ואימוץ טכניקות וחומרים חדשניים.

בין האמנים שעבודותיהם מוצגות בתערוכה: אסתר קנובל, חנן דה לנגה, גלי כנעני, ורד קמינסקי, יעקב קאופמן, מיה מוצ'בסקי פרנס, נטי שמיע עפר, איריס טוטנאור, שרי סרולוביץ', ניצן כהן, אסא אשוח, סטודיו לעיצוב יורי סוזוקי (אנגליה), סטודיו מישר-טרקסלר (אוסטריה), הארי קוסקינן (פינלנד), מרקו פררי (איטליה), קונסטנטין בוים (ארה"ב), וסבסטיאן ברנייה (אנגליה).

סבסטיאן ברנייה, ערכת שבת. צילום: אלי פוזנר

סבסטיאן ברנייה, ערכת שבת. צילום: אלי פוזנר

סבסטיאן ברנייה / "שבת דיגיטלית", ערכת שבת
הקופסה: ניילון בהדפסת תלת-ממד ומגנטי נאודימיום; הגביע והפמוטים: זכוכית בורוסיליקט; הכיסוי לחלה: הדפסה דיגיטלית על כותנה.
סבסטיאן ברנייה, מעצב תעשייתי הפועל בלונדון, ידוע בגישתו החיונית והאנושית לעיצוב המוסיפה קריצה של מקוריות לחפצי יומיום. בערכה לשבת בעיצובו של ברנייה טכניקות ייצור עכשוויות שלובות במסורת ורוחניות: הגביע והפמוטים נראים ככלי מעבדה וטמונים בקופסה שהודפסה מניילון במדפסת תלת-ממד. הצורה והחומר שונים מהעיצוב המסורתי; ברנייה נתן את דעתו על היחסים בין הכלים ועל מספר הפסים המקיפים את הקופסה וראה בהם פשר כפול – מצד אחד המשמעות הנומרולוגית- מיסטית שיש למספרים ביהדות, ומצד אחר מקומם המרכזי בעידן שלנו, הדיגיטלי, המושתת על ספרות.

 

קונסטנטין בוים, ערכת כלי עבודה לשבת. צילום: אלי פוזנר

קונסטנטין בוים, ערכת כלי עבודה לשבת. צילום: אלי פוזנר

קונסטנטין בוים / "ערכת כלי עבודה לשבת"
התיבה: עץ ופליז; הגביע, הפמוטים והמגש: פליז; הכיסוי לחלה: הדפסה דיגיטלית על כותנה.
קונסטנטין בוים, מעצב תעשייתי העומד בראש המחלקה לעיצוב תעשייתי במכון "פראט" בניו יורק, נוקט בגישה ביקורתית ניסיונית במגוון מוצרים וסביבות. הנרות, הפמוטים והגביע לשבת הפכו אצל בוים לכלי עבודה, ולא רק בקריצה הומוריסטית. בוים סבור שתפקידו של המעצב הוא לעורר את המשתמש בחפצים לחשוב על הטקס ועל השימוש השגור בכלים באופן חדש ורענן. החפצים בערכה של בוים נוצקו מפליז; המעצב שימר את החומר המקורי שממנו נהגו להכין תשמישי קדושה ומצווה, ובתוך כך יצר היפוך במשמעות הטקסים הנערכים ביום המנוחה, שבו הצטווינו "לשבות מכל מלאכה".

 

ניצן כהן, ערכת מערוכים לאפיית מצות. צילום: אלי פוזנר

ניצן כהן, ערכת מערוכים לאפיית מצות. צילום: אלי פוזנר

ניצן כהן / "ערכת מערוכים לאפיית מצות"
המערוכים ומשטח העבודה: קוריאן; הקופסה: פוליאתילן מוקצף ופרספקס.
ניצן כהן הוא מעצב תעשייתי שנולד בישראל, פועל בגרמניה ובאיטליה, ומשלב מחקר, הוראה ועבודת עיצוב מעשית. בקיבוץ הזורע, בו גדל כהן, אפיית המצות לקראת חג הפסח הייתה פעילות חווייתית במיוחד. בהשראת האווירה האביבית והשמחה שליוותה את הפעולה, הוא יצר ערכה משפחתית לאפיית מצות. החומרים הצבעוניים נועדו להטעים את המשתמשים מאותו זיכרון מאושר, ואילו צורת החפצים מושפעת מכלים לאפיית מצות מקוצ'ין, השמורים באוסף מוזיאון ישראל.

 

סטודיו מישר-טרקסלר, ערכה לאפיית מצות. צילום: אלי פוזנר

סטודיו מישר-טרקסלר, ערכה לאפיית מצות. צילום: אלי פוזנר

סטודיו מישר-טרקסלר / "ערכה לאפיית מצות"
הכלים: פלסטיק, זכוכית ומתכת; הסינר/המארז: כותנה וטבעות מתכת.
קטרינה מישר ותומס טרקסלר הם זוג מעצבים וינאים, בעלי סטודיו לעיצוב הפועל באוסטריה, ומשלבים בעבודתם מלאכת יד עם טכנולוגיה תוך דגש על מחשבה מושגית. הכלים בערכה לאפיית מצות של מישר וטרקסלר נראים ככלי מעבדה עכשוויים, עשויים מזכוכית ופלסטיק. הם כוללים שעון חול למדידת הזמן המדויק להכנת מצות, ומשורה ועליה סימון המידות של רכיבי הבצק. חותם מיוחד מטביע במצה את דמותם של בני ישראל הבורחים מארץ מצרים ומוסיף על הפונקציה המוצהרת של הערכה גם מטרה דידקטית – "והגדת לבנך".

 

נטי שמיע עפר, נטלה לסעודת שבת בטבע. צילום: אלי פוזנר

נטי שמיע עפר, נטלה לסעודת שבת בטבע. צילום: אלי פוזנר

נטי שמיע עפר / "נטלה לסעודת שבת בטבע"
פליז, משי, בקבוק פלסטיק חד פעמי, ענפים וצמחים שנקטפו באוקטובר בשפלה הפנימית: יבלית מצויה, אורן ירושלים, בזיליקום סגול, עוקץ העקרב ונשרן הדוחן.
נטי שמיע עפר היא אמנית רב תחומית, מעצבת תעשייתית ומרצה במחלקה לעיצוב תעשייתי באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל. עבודותיה עוסקות בקשר שבין הגוף למרחב ולאובייקטים הסובבים אותו, וביחסים שנוצרים בתוך כך בין יציבות לתנועה ובין המרחב הפרטי לציבורי. המסע הוא רכיב מרכזי בערכה של שמיע עפר והוא בא לידי ביטוי בשילוב בין החפצים שהיא יוצרת לבין הטבע. הערכה שלה מותאמת למחנאות ולנטילת ידיים בשטח; היא נישאת על גוף המטייל כתכשיט שימומש במלואו בשילוב ענפים ופרחים. הענפים משמשים ידיות לנטלה והפרחים והצמחים נשזרים במפית לכיסוי החלה. אופי החפצים משתנה ומתייחד על-פי עונת המסע, האזור ובחירת המטייל.

 

שרי סרולוביץ', ערכת שבת. צילום: אלי פוזנר

שרי סרולוביץ', ערכת שבת. צילום: אלי פוזנר

שרי סרולוביץ' / "עובר כחוט השני", ערכת שבת
הגביע, הפמוטים וקופסת הבשמים: כסף גזור, רקוע, מנוקב ורקום; הכיסוי לחלה/המארז: כותנה רקומה.
שרי סרולוביץ' היא צורפת ומעצבת ישראלית. עבודתה נעשית ביד ומשלבת טכנולוגיה מודרנית עם טכניקות צורפות מסורתיות. הערכה לשבת של סרולוביץ' נוצרה בהשראת מפית שרקמה אימהּ. יש בה כל הדרוש לקידוש ולהבדלה, אולם סרולוביץ' חקרה באמצעותה דווקא נשיות ומלאכת-יד עמלנית של נשים. על המפית, המכילה את פריטי הערכה, רקומות כל פעולותיה של האישה, כפי שהן מתוארות במזמור "אשת חיל" המושר בערב שבת. הפמוטים, הגביע וקופסת הבשמים עשויים חלקי כסף בשימוש משני ולא בכדי – הם הולמים את העיסוק של סרולוביץ' במורשת האישית-המשפחתית ובזיכרון.

 

איריס טוטנאור, ערכת שבת. צילום: אלי פוזנר

איריס טוטנאור, ערכת שבת. צילום: אלי פוזנר

איריס טוטנאור / "ערכה לשבת"
כסף לחוץ, מכופף, רקוע ומוברש; המארז: כסף, אריג אורגנזה משי וצירי פליז מצופים כסף.
איריס טוטנאור היא אמנית צורפות הפועלת בישראל, ובעבודתה משלבת עיצוב עכשווי בעבודת יד להבעת מושגים וערכים יהודיים מסורתיים. העבודה הסגורה של טוטנאור מעלה על הדעת צרור נוודים, אך היא רואה בה גם "כמוסת זמן מיסטית" המשמרת את הרוח המיוחדת של אווירת השבת. התחתית המעוגלת נועדה לעורר תחושת ריחוף מעבר לזמן הרגיל ולהדגיש את ייחודיות השבת. תריסר הטבעות המקיפות את בסיס הצרור, ומהוות חלק מן המגש והכיסוי לחלות, הן רמז לשולחן לחם הפנים שעמד בבית-המקדש.

ההלכה מציבה אך מעט מגבלות על עיצוב תשמישי קדושה ומצווה, וחפצים שתכליתם ניידות מזמינים עיצוב פשוט בחומרים עמידים ונוחים לטלטול. והנה בערכות המוצגות כאן ניכר דווקא הצורך להדר במצווה ולשוות לחפצים קדושה, פאר ותחכום גם במחיר נוחות השימוש בהם.

״ערכת הדרך״
אוצרת התערוכה: שרון וייזר פרגוסון
מוזיאון ישראל
דרך רופין, ירושלים
פתיחה: 28.3.2018
נעילה: 5.10.2018
שעות פתיחה: א', ב', ד', ה', ש' 10:00-17:00, ג' 16:00-21:00, ו' 10:00-14:00

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *