"פרבדה" – זויה צ׳רקסקי

כמעט שלושה עשורים חלפו מאז העליה הגדולה מברית המועצות, אבל עבור צ׳רקסקי, ציירת ופסלת, טראומת הקליטה וההתאקלמות נותרה בעינה. בתערוכת היחיד הראשונה שלה המוצגת בימים אלו במוזיאון ישראל בירושלים, צ׳רקסקי מציעה ביקורת חברתית נוקבת בסגנונה הנועז, הישיר והנוגע ללב.

ספיר בן צבי, תקשורת חזותית
עוזי כהן, תקשורת חזותית

כמעט שלושה עשורים חלפו מאז העליה הגדולה מברית המועצות, אבל עבור זויה צ׳רקסקי, ציירת ופסלת, טראומת הקליטה וההתאקלמות נותרה בעינה. במרכז עבודתה היא מרבה לעסוק באשלית ההבטחה הקומוניסטית לעולם אידיאלי והתקווה הציונית לחיים טובים בארץ. בתערוכת היחיד הראשונה שלה, צ׳רקסקי לא חוסכת מהצופה את הביקורת הנוקבת על הסטריאוטיפים, הבדלי התרבויות והמצבים האבסורדיים שהם מייצרים. שמה של התערוכה, "פרבדה" היא פרפרזה על שמו של העיתון הרשמי של המפלגה קומוניסטית שפרשו ׳אמת׳. ההתייחסות לאותה ׳אמת׳ מוצגת באופן אירוני: לא קיימת אמת אחת, אלא מציאות לא קלה ומלאת ניגודים.

חלל התערוכה. בתמונה ניתן לראות את העבודות: "יפו ד'" (2012), "לחם" (2015), "תאכל חרא ותמות" (2016). צילום: ספיר בן צבי

חלל התערוכה. בתמונה ניתן לראות את העבודות: "יפו ד'" (2012), "לחם" (2015), "תאכל חרא ותמות" (2016). צילום: ספיר בן צבי

זויה צ׳רקסקי, ילידת אוקראינה, שעלתה לישראל בשנת 1991 בהיותה בת 14, עוסקת מזה שנים באמנות ביקורתית. היא משתייכת ל״קבוצת הברביזון החדש״, קבוצה של אמניות ילידות ברית המועצות שמציעות פרשנות חדשה למציאות הקליטה של עולי חבר העמים. ציוריה של צ׳רקסקי מתאפיינים בצבעוניות עזה, מלאת הומור וסרקאזם. הדמויות מצוירות באופן מוקצן וסטריאוטיפי, ותיאור הסיטואציות מעורר רגשות עזים בקרב הצופים.

"עברית מזדיינת" (2012) קשיי הקליטה משתקפים דרך משפחה של עולים העמלים על למידת השפה הזרה. הסב לעומתם נותר מאחור וקורא עיתון ברוסית. צילום: ספיר בן צבי

"עברית מזדיינת" (2012) קשיי הקליטה משתקפים דרך משפחה של עולים העמלים על למידת השפה הזרה. הסב לעומתם נותר מאחור וקורא עיתון ברוסית. צילום: ספיר בן צבי

בכניסה לתערוכה מקבלת את פנינו העבודה ׳קורבנות חדשים׳. הציור מציג את סצנת הירידה של משפחת צ׳רקסקי מהמטוס בבואם לארץ, כשדיילת אל-על מקבלת את פניהם. למרות סממני הקיץ הישראלים (הדקלים ושרווליה הקצרים של הדיילת), המשפחה לבושה בלבוש חורפי וכבד – זאת בשל המגבלות על משקל המטען שאותו יכלו לשאת עמם ארצה. שמה של היצירה ניתן לה מתוך ציטוט של סבתה, שנאלצה לעלות לארץ למורת רוחה: בכל פעם שראתה מטוס נוחת היא הייתה נוהגת למלמל ״קורבנות חדשים״.

חלל הכניסה לתערוכה. בתמונה ניתן לראות את העבודות: "קורבנות חדשים" (2016), "אנחנו אוכלים בשר חזיר מתוצרת רוסיה" (2013). צילום: אלי פוזנר

חלל הכניסה לתערוכה. בתמונה ניתן לראות את העבודות: "קורבנות חדשים" (2016), "אנחנו אוכלים בשר חזיר מתוצרת רוסיה" (2013). צילום: אלי פוזנר

כמה מהציורים מציגים את החיים בברית המועצות טרם העליה לארץ. דוגמה לכך הוא הציור ׳פוטש׳ (ניסיון ההפיכה הקומוניסטי), המתאר סיטואציה יום-יומית טיפוסית – נכדה וסבתה בארוחת צהריים. בדומה לשאר יצירותיה, גם כאן המסר מועבר בפרטים הקטנים. למשל, הופעת הבלט ׳אגם הברבורים׳, ששודרה בטלוויזיה שוב ושוב במהלך ניסיון הפיכה גורלי שהתרחש בשנת 1991, כך שהציבור לא ידע מה מתרחש. הציור מייצר עניין בניגודיות בין לבוש הסבתא לבין לבושה של הילדה. הילדה לובשת תלבושת בית-ספר מסורתית, בזמן שהסבתא לבושה בחולצת טי-שירט צבעונית עם הדפס Gucci.

"פוטש" (2012). הסיפור מועבר בפרטים הקטנים. צילום: ספיר בן צבי

"פוטש" (2012). הסיפור מועבר בפרטים הקטנים. צילום: ספיר בן צבי

יצירה בולטת הממוקמת במרכז הגלריה, נקראת ׳1991 באוקראינה; יום שישי בשיכון׳. היצירה היא למעשה דיפטיכון המורכב משני ציורים, האחד מתאר שלל סיטואציות מהחיים באוקראינה והשני מתאר את מציאות החיים בשכונת שיכון טיפוסית. בחלק המתאר את אוקראינה, ניתן להבחין בגניבת חומרי בניה, אדם המוכה בברוטליות, הטרדה מינית ואף אונס. בצד השני של הדיפטיכון, מתוארת המציאות המקבילה בשיכון ישראלי. גם כאן, מתקבלת תמונה עגומה של פשע, עוני ומצב ביטחוני מסוכן. השאלה שמבקשת צ׳רקסקי להעלות היא, האם החיים בישראל עדיפים על החיים באוקראינה?

פרט מן הצד האוקראיני בדיפטיכון: "1991 באוקרינה; יום שישי בשיכון" (2015). צילום: ספיר בן צבי

פרט מן הצד האוקראיני בדיפטיכון: "1991 באוקרינה; יום שישי בשיכון" (2015). צילום: ספיר בן צבי

זויה צ׳רקסקי לא מפחדת להציג סטריאוטיפים באופן בוטה. בציור ׳איציק׳, למשל, היא מציגה באופן פרובוקטיבי את התפיסות של המזרחים כלפי הרוסים ולהפך. הסצנה המתוארת היא הטרדה מינית של עובדת ממוצא רוסי על-ידי בעל חנות פלאפל בעל חזות מזרחית מובהקת, עד כדי מוגזמת. שתי הדמויות מאופיינות בסממנים לכאורה טיפוסיים, כך המזרחי בעל הגורמט ושיער החזה, ומולו מוכרת החנות הרוסיה, הבלונדינית שופעת החזה. הציור מעלה לדיון את התפיסות הסטריאוטיפיות השונות בחברה הישראלית ויוצר דיון ער.

"איציק" (2012). צ'רקסקי לא חוששת להעלות לדיון נושאים הקשורים בסטריאוטיפים וסיטואציות רגישות. צילום: ספיר בן צבי

"איציק" (2012). צ'רקסקי לא חוששת להעלות לדיון נושאים הקשורים בסטריאוטיפים וסיטואציות רגישות. צילום: ספיר בן צבי

התחושה ההומוריסטית שצ׳רקסקי בכל זאת מעניקה לבאי התערוכה נוצרת בעיקר הודות לפרטים הקטנים והמוכרים מההווי הישראלי של שנות התשעים – כמו שכונות השיכון, פרטי הלבוש והמצוקות החברתיות. הבוטות והישירות המאפיינות את עבודותיה מעוררות תחושות של אי-נוחות עד זעזוע, אבל במקביל גם תחושת הזדהות עמוקה. על אף שחלפו כמעט שלושה עשורים מאז העליה הגדולה בתולדות ישראל, המראה אותה מציבה צ׳רקסקי בפני הצופים נותרה רלוונטית והיא ממשיכה לייצר אימפקט רב גם בימינו.

תערוכה: פרבדה – זויה צ׳רקסקי
אוצרת התערוכה: אמיתי מנדלסון
ביתן פלבסקי
מוזיאון ישראל, ירושלים
פתיחה: 10.1.18
שעות פתיחה:
ימים א, ב, ד, ה: 10:00 – 17:00
יום ג : 16:00 – 21:00
יום ו וערבי חג: 10:00 – 14:00
שבת: 10:00 – 17:00
מחיר: עלות כניסה למוזיאון

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *