צבע טרי 2018

יריד האמנות 'צבע טרי', המתקיים זו שנתו העשירית, הוא מאירועי האמנות הגדולים והמשפיעים בישראל. רבים מתייחסים אל היריד כאל "תערוכת אמנות", מה שנכון רק חלקית: מוצגות בו יצירות אמנות שלא היו מביישות את טובות הגלריות והמוזיאונים בארץ, אך אופיו המסחרי של היריד מורגש היטב. אורית בהרל רום הלכה למשש את הדופק העכשווי של סצנת האמנות הצעירה בארץ.

אורית בהרל רום, תקשורת חזותית

יריד האמנות 'צבע טרי', המתקיים זו שנתו העשירית, הוא מאירועי האמנות הגדולים והמשפיעים בישראל. לפי המארגנים, לא פחות מ-30,000 אנשים מבקרים בו כל שנה. רבים מתייחסים אל היריד כאל “תערוכת אמנות”, מה שנכון רק חלקית. אמנם מוצגות בו יצירות אמנות שלא היו מביישות את טובות הגלריות והמוזיאונים בארץ, אך אופיו המסחרי של היריד מורגש היטב – בעבודת האוצרות, במבנה החלל, בסוג ומגוון העבודות שנבחרו ובקהל. היריד ההומה יוצר תחושה של פסטיבל יותר מאשר חלל גלריה מעונב.

מבקרים ביריד האומנות צבע טרי

מבקרים ביריד האומנות צבע טרי

היריד האחרון התקיים בסוף אפריל בגני התערוכה בתל אביב, והתפרש על פני שלושה ביתנים שונים, בתוכם פרויקטי העיצוב, האמנות, הווידאו, מתחמי יצירה למשפחות ולקהל הרחב, וכן חממת האמנים, שהיא פרויקט הדגל של צבע טרי. בכל שנה נבחרים 50 אמנים בתחילת דרכם לחממת האמנים. הם נבחרים על-ידי ועדת הקבלה של היריד, המורכבת מאוצרים, מבקרי אומנות ואספנים מהארץ ומהעולם.

גם בלי החממה, רוב המציגים בביתנים הם מעצבים ואמנים צעירים ופורצי דרך, והוא מהווה עבורם פלטפורמה מצוינת ונותן להם הזדמנות לפרוץ לשוק האמנות המורכב של ישראל.

הקהל מתעניין באריחים סביבתיים של עדיטל אלה

הקהל מתעניין באריחים סביבתיים של עדיטל אלה

מתחם העיצוב של היריד מורכב מתצוגות שונות של מעצבים, כשכל מעצב/ת מקבל/ת חלל תצוגה משלו/ה. התוצאה היא חלל וגדול ואקלקטי, כשדוכן עיצוב מנורות יושב ליד עיצוב טקסטיל, עיצוב קרמיקה ליד מעצבת תיקים, ובין לבין כרזות שעיצבו סטודנטים מבצלאל מפארות את הקירות. בתוך העומס הוויזואלי הכללי, ניצבים איים של שקט בדמות חללי התצוגה שכל אחד מהמעצבים והמעצבות יצרו לעצמם. שם פגשנו את המעצבים והמעצבות שזכו להשתתף ביריד השנה. חלקם מעצבים ותיקים, חלקם בוגרים טריים של בתי הספר לעיצוב. כולם מברכים על ההזדמנות להציג את עבודותיהם לקהל כה נרחב של אנשים.

כלאיים, טל בטיט

כלאיים, טל בטיט

“צבע טרי הוא פלטפורמה נהדרת. היריד נותן במה להמון מעצבים ומאפשר להחשף לכמות מטורפת של אנשים. קיבלתי הצעות מגלריות, אדריכלים ואנשים שונים, ואני בטוח שהדבר יניב הרבה שיתופי פעולה מעניינים”, אומר טל בטיט, בוגר המכון הטכנולוגי חולון במחלקה לעיצוב תעשייתי. ”אני מציג פה פיתוח של פרויקט הגמר שלי – למעשה שתי קולקציות המשך”. את הפרויקט “כלאיים” הציג בטיט בתערוכת הבוגרים של המכון הטכנולוגי בשנת 2016. בטיט מציג כלי קרמיקה שמורכבים משני חלקים מנוגדים. הניגוד מופיע בכמה רמות- ברמת הטקסטורה (חלק מבריק בעל טקסטורה משתנה מול חלק מט), ברמה הצבעונית, בניגוד בין צורות הומוריסטיות לבין צורות “רציניות” ובעיקר בחומריות- בין הטרה-קוטה ואיכותה הטבעית לבין החימר הלבן שיודע לקבל צבעוניות וגלזורות מסוגים שונים. כל חלק מסמל אלמנטים אחרים: לטרה-קוטה יש עבר המפואר כחומר גלם שהיה בשימוש בתקופות קדומות, ואילו החימר הלבן יוצר צורות חדשניות שתוכננו בתלת-מימד ומודלים ממוחשבים. קוטר החיבור של האלמנטים הוא זהה, כך שמתאפשרת מודולאריות בין הפריטים השונים. “מהיום בו הסתיימה תערוכת הבוגרים אומרים לי שהפריטים שלי מאוד יפים אך נורא גדולים, “אין לי מקום לשים את זה בבית”. החלטתי שאני מייצר קולקציה נוספת של הפריטים, קולקציה קטנה. התכנון לקח כמעט חודשיים, וכלל תכנון במחשב והדפסות תלת-מימד, עד שנוצרו היציקות הראשונות. זה רגע שמרגיש כמו לידה של מלא מלא ילדים קטנים.”

 טל בטיט- החיבור זהה בקוטרו, לכן מתאפשרת מודולאריות בין החפצים השונים

טל בטיט- החיבור זהה בקוטרו, לכן מתאפשרת מודולאריות בין החפצים השונים

על צבע-טרי מספר בטיט: “זה משהו שתמיד רציתי. אני ובן זוגי הלכנו ליריד צבע-טרי בשנה שעברה, והוא אמר לי- שנה הבאה אנחנו פה. אמרתי לו שאין מצב, מה אני אציג? והוא חזר ואמר- שנה הבאה אנחנו פה. תודות לדרבון מצדו שלחתי מועמדות, והתקבלתי. לפני כחודש זכיתי בפרס מוזיאון העיצוב בחולון. נפגשתי עם האוצרת של המוזיאון מיה דבש ועם הצוות ואנחנו מתכננים שיתוף פעולה שהולך להיות מאוד מסקרן. לבוגרים הטריים ולאלו שהולכים לסיים בקרוב אני רוצה לומר- תעשו מה שטוב לכם. אם תרצו ללכת לעבוד במשרד עיצוב, לכו, ואם בוער לכם ליצור לבד משהו משלכם, דבר שמצריך המון אומץ- לכו תעשו את זה. הלכנו ללמוד מקצוע לא שגרתי, שמגיע מהבטן. הלכנו ללמוד עיצוב כדי לעשות דבר שאנחנו אוהבים ולקום כל בוקר עם חיוך”.

קריאטרה, של עדיטל אלה

קריאטרה, של עדיטל אלה

כמה צעדים הלאה נמצא הפרויקט של עדיטל אלה, מעצבת מוצר ומרצה במכון הטכנולוגי חולון. הפרויקט מצג אריחי חיפוי קיר שמיועדים לשימוש פנים, עשויים מחומרים טבעיים. אלה, בוגרת תואר שני לקיימות, מתעסקת בשנים האחרונות בחשיבה סביבתית ועיצוב לקיימות: “הפרוייקט הספציפי הזה התחיל בשנת 2000 בהודו. הייתי בוגרת צעירה של המחלקה לעיצוב תעשייתי, וחיפשתי דרכים לייצר מוצרים באמת סביבתיים. באחד הימים נתקלתי בכוס תה הודית. החימר מיובש בשמש ולא נשרף בתנור. הם שותים את התה, זורקים את הכוס לאדמה וזה חוזר להיות אדמה. אמרתי לעצמי שיבוא יום ואני אבנה תעשייה שמממשת את היופי הזה, אבל מאפשרת לאנשים להשתמש במוצרים לאורך זמן. עברו אי אילו שנים, התחלתי לעשות מחקר, ולמעשה מה שאני מציגה היום ביריד אלו תוצרים של מחקר ופיתוח של כמעט חמש שנים של עבודה עם חומרים מרוכבים 100% טבעיים: סיבים מהצומח, אבקות אבן, חולות וחרסיות. הרבה מהסיבים הם תוצרי לוואי של תעשיות חקלאיות, והאדמות הן תוצרי לוואי של מחצבים. הם נכבשים ביחד בכבישה קרה כדי לתת למוצר חוזק מבני ולספק את כל התכונות המבניות הנדרשות- האטימה של החומר, הבידוד התרמי שלו, הבידוד האקוסטי. המטרה הייתה לפתח חומר גלם ירוק וסביבתי, לצד בטון וקרמיקה, וזו רק ההתחלה. אני מופתעת לטובה מהיריד, יש  קהל נהדר, בתוכם הרבה אנשי מקצוע. מאוד מתעניינים, סקרנים ורציניים. כיף גדול”.

חלל תצוגה מרשים ,STUDIO DAVKA

חלל תצוגה מרשים ,STUDIO DAVKA

למרות הצפיפות, קשה לפספס את התצוגה של סטודיו “DAVKA”. גילי אילן ונדב ראוכוורגר, זוג נשוי ובוגרי המחלקה לעיצוב קרמי בבצלאל, הקימו את הסטודיו בשנה שעברה. עשרות כלי הקרמיקה שמונחים אחד על השני בסדר מופתי יוצרים ללא ספק את אחת התצוגות המרשימות בחלל. ראוכוורגר מספר: “שנינו בוגרי בצלאל, גילי סיימה ב-2015 ואני ב-2016. אני לקחתי חלק בתכנית “סטודיו ראשון” בבית בנימיני, סיימנו שנה בתל אביב ועברנו לחיפה. שם פתחנו את הסטודיו, ופה אנחנו מציגים את הקולקציה הראשונה שלנו. העבודה נעשתה בשילוב של טכניקות- אובניים ויציקות. גם היציקות עוברות באובניים. אנחנו חותכים, מחברים, משנים. היריד הזה הוא קפיצת מדרגה עבורנו. זו אפשרות להציג את הדברים שלנו ולקבל חשיפה מאוד גדולה להרבה אנשים, לקבל הרבה פרגון מהקהל שמגיע לכאן. הרמה מאוד גבוהה, גם של המעצבים האחרים וזה מרגיש טוב”.

מבט מקרוב על הכלים של הסטודיו החיפאי - Studio Davka

מבט מקרוב על הכלים של הסטודיו החיפאי – Studio Davka

חלל התצוגה של מאור אהרן בולט גם הוא בביתן העיצוב. הניגוד בין החלל השקט לבין הצבעוניות החומרית, והרצון לבדוק ממה עשויים האגרטלים והשרפרפים מושך את העין ואת היד. אהרן עומד ליד קוביות קטנות שמשמשות כדי להדגים את החומר: “מותר לגעת בקוביות”, הוא אומר, “רק אסור לאכול. אני אומר כי כבר היו מקרים. זה באמת נראה מעורר תיאבון”.

מותר לגעת אבל לא לאכול - החומרים בעמדה של מאור אהרון

מותר לגעת אבל לא לאכול – החומרים בעמדה של מאור אהרון

אהרן הוא בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי חולון, בשנת 2015. גם הוא, כמו טל בטיט, מציג את ההמשך של פרויקט הגמר שלו, 'Matter of Motion', במסגרתו פיתח טכנולוגיה ליציקה של אובייקטים תלת מימדיים. “את פרויקט הגמר סיימתי עם שרפרפים, והיום אני מציג אגרטלים, אובייקטי תאורה וכל מיני שולחנות. הטכנולוגיה היא כזאת שבה אני יוצק חומר, שגם אותו פיתחתי, לתוך תבניות שמסתובבות, והתנועה הצנטריפוגאלית יוצרת את התלת- מימדיות שבחומר. זה פרויקט מחקרי שכל הזמן ממשיך ומתפתח. זו פעם ראשונה שלי ביריד, והוא יריד מהמם. יש פה אנשים נהדרים והתגובות נפלאות”. לבוגרים של השנה הוא בעיקר ממליץ לעשות פרויקט גמר שהם אוהבים “תאהבו את הפרויקט, תפתחו אותו, תגדלו איתו. תציגו אותו כשתרגישו מוכנים. לי זה לקח שלוש שנים. בלי לחץ”.

מאור אהרן matter of motion

מאור אהרן matter of motion

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *