קונפליקט מובנה: ורד גנשרוא ותערוכת הקרברוסים

ראיון עם ורד גנשרוא, אמנית ומרצה לאנימציה ב-HIT, על אוצרות, יצירה, לימודים וקצת מיתולוגיה יוונית. אם תקראו מספיק מהר אולי תספיקו גם לבקר בתערוכת ה"קרברוסים" שאצרה במועדון הבוקסה בתל-אביב.

איתי ברן, תקשורת חזותית

ורד גנשרוא, אמנית ומרצה לאנימציה ב-HIT, אוצרת בימים אלו תערוכת קרברוסים אפלולית בחלל הלא-קונבנציונלי של מועדון הבוקסה בשדרות רוטשילד. נפגשנו לשיחה על כוס קפה, בה סיפרה לי על תהליך האוצרות ועל הקונפליקטים שמעצבים נתקלים בהם במהלך עבודתם ולימודיהם.

ספרי לי קצת על עצמך.
יש לי סטודיו לאיור ואנימציה באבו-גוש, אותו אני חולקת עם עוד שתי קרמיקאיות. זה שילוב מעניין, מאחר ואני מאוד דיגיטלית כרגע והן מאוד בחומר. כמו כן, אני מלמדת במכון הטכנולוגי חולון ובמוסררה. בעברי לימדתי אנימציה בבצלאל במשך 11 שנים: הדגש שלי היה המפגש של סטודנטים לעיצוב גרפי עם מדיום האנימציה. הקמתי וריכזתי את המחלקה לאנימציה במוסררה, שם נלמדים גם כלים בסיסיים בעיצוב.

את מלמדת במחלקה לתקשורת חזותית, אך התחלת מרקע מעט שונה.
למדתי עיצוב תעשייתי בבצלאל. זו הייתה חוויה מדהימה של עומק, תלת-מימד וחומרים, שמשפיעה על העשייה שלי עד היום. בזמנו התלבטתי אם ללמוד תקשורת חזותית, אבל הרגשתי שאני רוצה לחוות עבודה עם חומר. אני חושבת שזה גם היה נכון לאנימציה, כי אנימציה עוסקת המון בחומריות. את מדיום האנימציה גיליתי תוך כדי הלימודים לתואר הראשון. בהמשך למדתי אנימציה בקנדה.

שינוי המסלול שאת מתארת נשמע לא פשוט.
אני רואה הרבה אנשים צעירים שממוקדים בדבר אחד ואז בלימודים הם נחשפים לעולמות נוספים. בתקווה, הם מוצאים את עצמם במקום שהלב שלהם צריך להיות. זה לא משהו שמגיע מיד, לוקח זמן להבין את זה. העולם היום הרבה יותר מורכב, ואנשים חשופים להרבה יותר אופציות מגיל צעיר. זה מבלבל. התהליך האישי תלוי בנטיית הלב. במקרה שלי גיליתי במהלך לימודי העיצוב שאני רוצה שחפצים ועיצוב יתחילו לזוז: למשל, בשנה ג' עיצבתי מסחטת מיץ ותהיתי איך היא תראה אם הייתי יכולה להפיח בה חיים ותנועה. כשמגלים שיש משיכה לתחום אחר, אני מציעה ללמוד את הנושא לעומק. בתחומי היצירה כדאי להיות שם עד הסוף.

מה הוביל אותך לאצור תערוכת קרברוסים?
אוצרות היא לא העיסוק המרכזי שלי, אך היא תהליך מאוד יצירתי ומעשיר. כשמעניין אותי נושא מסויים, אני פונה לאנשים שרוצים להציג, ואני לומדת על הנושא, בין היתר דרכם. התערוכה הנוכחית עוסקת בדמות הקרברוס (Cerberus) שזו מפלצת תלת-ראשית, בדרך כלל בדמות כלב, סוג של שד מן התהום במיתולוגיה היוונית. עבורי זוהי דמות מרתקת. היא רומזת שגם לנו, בני-האדם, יש כמה "ראשים": יש לנו כמה דעות, כמה כיווני מחשבה, כמה כישורים. אנחנו טיפוסים מורכבים. נתתי לתערוכה את תת-הכותרת  "דמות עם קונפליקט מובנה". זה מאוד עזר ליוצרים שפניתי אליהם, הם פענחו את המפלצת לא רק כמפלצת. כל אחד פתר זאת אחרת, ונחשפתי לפרשנויות מאוד יצירתיות.

הקרברוס של יבין בן רשף. באדיבותה של ורד גנשרוא.

הקרברוס של יבין בן רשף. באדיבותה של ורד גנשרוא.

מדוע בחרת להקים את התערוכה במועדון הבוקסה ולא בחלל תצוגה לבן ונקי?
פענוח הדמויות נעשה מעניין יותר תחת השפעת אלכוהול, לא? הבחירה במועדון הבוקסה מתאימה לאפלוליות ולמורכבות של הנושא. הקרברוס שומר על פתח השאול, ומשהו במבנה של הכניסה למועדון, דרך ירידה במדרגות שמובילות לחלל החשוך והלא-ידוע הזה, מתאים לסיפור. הצופים מבלים לצד הדימויים, לא רק מתבוננים בהם בכובד ראש. את/ה נמצא/ת עם חברים, שותה בבר, ולפתע מבחין/ה בקרברוס שצופה בך. אולי זה נכנס לשיחה שלכם? מתקיים רגע של חיים לצד ובתוך הגלריה.

אחרי ששותים, זה נעשה אפילו מעניין יותר. מתוך חלל הבוקסה. צילום: איתי ברן

אחרי ששותים, זה נעשה אפילו מעניין יותר. מתוך חלל הבוקסה. צילום: איתי ברן

מה מעניין אותך בדמויות מיתולוגיות?
העניין שלי הוא יותר בדמויות ראשוניות, והמיתולוגיות מכילות ראשוניות נרטיבית. לפני ה"קרברוס", התעניינתי ביצורי מים, כאלו שלא ניתן לראות אותם ללא מיקרוסקופ או כאלו שנכחדו. מסקרן אותי לדעת: איך הכל התחיל? איך נעשיתי רב-תאית כשפעם הייתי חדתאית? ככל שהולכים אחורה, אפשר לעוף קדימה. ככל שארחיב את היריעה שלי לגבי תחילתם של דברים, אולי אוכל להבין את ההמשכיות שלהם מעבר לכאן ועכשיו.

ואמנם את מעצבת יצירות שיש להן התחלה, אמצע וסוף.
כדי לספר סיפור צריך לבנות אותו. צריך התחלה, בריאה. באנימציה יש את אלמנט הבריאה: החוויה הכי מכוננת עבורי הייתה שכשהתחלתי ללמוד אנימציה בקורס צדדי במרתף בבצלאל, ואחרי שעבדתי כל כך קשה והפעלתי את הסרטון לראשונה – פתאום העבודה מתעוררת לחיים, לוקחת אותך למקום חדש וגורמת לך לתהות. זה גם רגע מאוד יפה בהוראת אנימציה: הרגע בו הסטודנטים מגלים שמה שהם מעצבים או יוצרים זה מישהו ולא משהו. ברגע שהתוצר העיצובי מקבל חיים, הוא חלק מסיפור. עכשיו צריך לעצב את הסיפור.

הקרברוס של ורד גנשרוא: "Between the noses". זהו הדימוי שהוביל את ורד לאצור את התערוכה, אבל הוא לא מוצג בה כדי לא לערבב בין האוצרות לעבודה האישית. באדיבות ורד גנשרוא.

הקרברוס של ורד גנשרוא: "Between the noses". זהו הדימוי שהוביל את ורד לאצור את התערוכה, אבל הוא לא מוצג בה כדי לא לערבב בין האוצרות לעבודה האישית. באדיבות ורד גנשרוא.

סיימנו את הקפה וירדנו במדרגות האפלוליות אל הבוקסה. שם הצטרפנו לשיח גלריה עם תומר זית ושירה נוק, שתי מאיירות שמציגות בתערוכה. נוק מספרת על הקרברוס שלה:
אני מלאת קונפליקטים. כמאיירת, אני צריכה לקבל החלטות ויזואליות וקונספטואליות ללא הרף, אבל יש לי כמה "ראשים" שמבלבלים אותי. הקרברוס שאיירתי דווקא עודד אותי להשתחרר מהמחשבות ולעבוד דרך הבטן. מי אמר שהקרברוס חייב להתכתב עם האיקונוגרפיה המוכרת של כלב רצחני מזיל-ריר בעל שלושה ראשים? מי הוא קרברוס בשבילי? מה עושה אותו קרברוס? מהר מאוד הבנתי שהוא לא חייב להיות עם כמה ראשים. החלטתי לאייר קרברוס בדמות של סקייטר, פנקיסט אורבני צעיר בן ימינו. האיור מעורר תהיות: האם זוהי להקת כלבים פנקיסטיים? או שמא מדובר בישות אחת?

הקרברוס של שירה נוק. באדיבותה של ורד גנשרוא.

הקרברוס של שירה נוק. באדיבותה של ורד גנשרוא.

תומר זית מספרת על הקרברוס שלה:
חווית ההורות מתגלה לי כספורט-אקסטרים של הנפש. היא מטלטלת אותי בין שמחה וגאווה לחשש וחרדה. היא מעוררת את כל השדים שלי ממרבצם. לפעמים כשזה קורה, אני הולכת למחשב ומציירת ציפורים, נותנת למצוקה להתגלם במקור, ציפורניים ונוצות. הפעם זה מה שיצא. הרעיון לאיור נוצר כשחבר חזר מטיול לוינה, שם ביקר במוזיאון שלדים מעוותים. על כריכת הקטלוג של התערוכה התנוסס שלד אנושי ננסי ומעוות. ההעמדה הצינית של השלד יחד עם חיוך הגולגולת שלו יצרו דימוי שלא יכולתי להוציא מהראש. התחלתי לחשוב על קרברוס כעל עיוות. מפלצת שיש בה מום גנטי, מנוון, א-סימטרי. הראשים בגדלים השונים התחברו לי לקולות שיש בראש, שגם הם אינם סימטריים, ופתחו את השער לעבודה.

הקרברוס של תומר זית. באדיבותה של תומר זית.

הקרברוס של תומר זית. באדיבותה של תומר זית.

עבודה נוספת שבלטה בתערוכה היא עבודתו של יבין בן רשף. האיור הוא אסופה של כלבים וצללים שמתמזגים לכדי חיה ענקית, בקומפוזיציה זורמת. אם מתעמקים באיור אפשר לגלות חיות נוספות, שנבלעו לתוך סבך הכלבים. כשמתבוננים בקרברוסים שבתערוכה, מאחורי כל הכובד שבמונח "קונפליקט פנימי" יש נקודת אור חיובית: אפשר להתיידד עם הקרברוס שבתוכנו. מותר ללטף אותו ואפילו לאמץ אותו כחיית מחמד. צריך רק לתת אמון בדרך בה אנו הולכים. לכו וציירו את הקרברוס שלכם, הוא יהיה פחות מאיים אחרי שתתחמו אותו במסגרת.

קרברוס: דמות עם קונפליקט מובנה
אוצרת: ורד גנשרוא
הבוקסה (BUXA) – בר גלריה

שדרות רוטשילד 31 תל־אביב
א'-ש' 21:00 עד אחרון הלקוחות
פתיחה: 18.11.2017
נעילה: 20.12.2017

הכניסה חופשית.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *