שורשים וצמיחה: אמנות מסורתית ועכשווית מטורקיה

התערוכה "שורשים וצמיחה: אמנות מסורתית ועכשווית מטורקיה" מוצגת בימים אלו במוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח. בתערוכה מוצגות עבודותיהם של אמנים ואמניות טורקיים עכשוויים לצד מלאכות יד טורקיות עתיקות. התערוכה משקפת את החיבור בין המסורת הטורקית ובין המערביות המודרנית, חיבור המהווה מוקד ער לדיון הציבורי, הפוליטי והתרבותי בטורקיה.

ברטה שפירו, תקשורת חזותית

בתערוכה "שורשים וצמיחה: אמנות מסורתית ועכשווית מטורקיה" המוצגת בימים אלו במוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח, מציגים שבעה אמנים ואמניות טורקים עכשוויים: גוּלֱצִ'ין אַקְסוֹי, פַתִיח אַידוֹדוֹ, נֵזּאקֶאט אֶקִיגֵ'י, מֶמֶד אַרדֶנָר, סֶדּה הֶפְּסֵב, סִיבַּל הוֹרָדָה וסֶבַל שֶׁנָז'. העבודות העכשוויות משולבות עם עבודות מלאכת יד טורקיות עתיקות הכוללות קילים, עבודות רקמה ודפי קליגרפיה. החיבור בין המסורת להווה מאפשר להבחין בעבר שחי בעומק העבודות העכשוויות המוצגות בתערוכה.

התערוכה שמה דגש על מערכת היחסים המורכבת שקיימת בטורקיה בין העבר המסורתי מול תהליך ההתמערבות המודרני. על רקע זה בולטת הבחירה בחלל התערוכה עצמו, מסגד עות'מאני עתיק, שמהווה חלק אינטגרלי ממוצגי התערוכה. הארכיטקטורה העות'מאנית משולבת בצורה הרמונית עם העבודות המוצגות ומעניקה נופך נוסף להבנת התרבות הטורקית.

צילומי הצבה בתערוכה "שורשים וצמיחה", מוזיאון לתרבות האסלאם ועמי מזרח. צילום: מידד סוכובולסקי

בתערוכה מוצגים שמונה קילים עתיקים ונדירים, המייצגים את התרבות המסורתית של טורקיה. קילים הם אריגים שטוחים שנארגו על ידי נשים בשיטת שתי וערב ונצבעו בצבעים אורגניים שהופקו מצמחי הבר של האזור. צבעים אלו אופיינים לאזור הגיאוגרפי בו יוצר האריג. הקילים היו חלק מרכזי מחיי היומיום של טורקיה המסורתית, ושימשו לקישוט, בידוד המגורים, הפרדה בין אגפים, מפות אירוח בסעודות חגיגיות ואף לטקסי תפילה וקבורה. האריגים מעוטרים בסמלים גיאומטריים מופשטים מעולם הארכיטקטורה, הטבע והחי. אלו סמלים העוברים מדור לדור ולהם משמעויות טקסיות ומיסטיות. הקהל מוזמן להתרשם מהמלאכות המסורתיות הללו שנעלמו מהעולם ונשמרות כיום בתחומי המחלקות לאמנות ובמוסדות האקדמיים.

שטיחי קיל טורקיים עתיקים בחלל התערוכה, צילום: רפי דלויה

ביצירתה "ידיים על המותניים", סֶדּה הֶפְּסֵב רקמה חמישים וחמש ווריאציות שונות של דגם אחד האופייני לקילים המסורתיים. את הדגם הנבחר, המסמל "אישה", האמנית רקמה בחוט שחור על בד לבן אך כל פעם בצורה שונה, כדי לרמוז על הייחודיות של כל אישה בפני עצמה. כל סמל רקום ממוסגר בתוך מסגרת משלו. הבחירה של האמנית לשוב אל מלאכת הרקמה קושרת אותה לעולם הנשי הטורקי המסורתי. בתקופה העות'מאנית, כלל הנשים בכל המעמדות נהגו לרקום בביתן ומלאכות אלו נחשבות לאמנותן. לרקמות הללו היה חלק מרכזי בחיי היומיום בטורקיה המסורתית והן שימשו כמתנות נדוניה, צעיפים, מפיות ואף כיסויים לספרי קוראן. חמישים וחמשת חלקי העבודה יוצרים קיר עוצמתי של סמלים נשיים הפורצים מעמקי התרבות הטורקית הנשית אליה מתייחסת האמנית.

סֶדּה הֶפְּסֵב (שוויץ, טורקיה), ידיים על המותניים, רקמה וכותנה, 2016. צילום באדיבות המוזיאון

ביצירתה "חירות, שוויון, אחווה" מתעדת סִיבַּל הוֹרָדָה את פנים אנדרטת החירות: אנדרטה שהוקמה באיסטנבול בשנת 1911 ומהווה סמל בתרבות הטורקית לדמוקרטיה, חילוניות ומודרניות. החזית החיצונית של המבנה מעוצבת כתותח אבן המכוון לשמיים ובבסיסו משולש שווה צלעות. בעוד שהעיצוב החיצוני שואב השראה מהסגנון המודרני-מערבי של המאה ה-19, פנים המבנה מעוצב בסגנון עות'מאני מסורתי. האמנית מבליטה את הניגוד החד בין חוץ ופנים בעבודת וידיאו ארט, בה היא משוטטת בתוך המבנה במסלול סיבובי. בשילוב עם פס הקול האימתני שמלווה את הסרטון, היצירה מעוררת בצופים סחרחורת ובלבול. כך בוחרת האמנית לתאר את התחושות הנלוות למעבר בין העבר לעידן המודרני שחוותה התרבות הטורקית ולרמוז לכך שהמעבר לא צלח.

סִיבַּל הוֹרָדָה (טורקיה) צילום מתוך וידאו ארט חירות, שוויון, אחווה, 2017. צילום באדיבות המוזיאון

מוצג נוסף הוא הדיפטיך של גוּלֱצִ'ין אַקְסוֹי הכולל עבודת צילום, סרטון, ושתי יריעות ארוגות. בעבודתה, גוּלֱצִ'ין בוחנת את מעמד האישה בעולם החדש של טורקיה המודרנית שלאחר ייסוד הרפובליקה. האמנית מגיבה על התופעה החדשה בתרבות הטורקית שמזוקקת בביטוי "אשת הרפובליקה": אידיאל האישה הטורקית המודרנית. זו אישה מלומדת, העומדת בזכות עצמה ולוקחת חלק בכוח העבודה. בעבודתה "אבי-אבלה" (Aabi-Abla) אורגת האמנית את המילים הטורקיות לאח גדול-Aabi ואחות גדולה-Abla, ערך המרכזי של המשפחה בחברה המסורתית. היא בוחרת לעשות זאת בטכניקה של אריגה המאזכרת את התפקיד המסורתי של הנשים באריגת שטיחים ואריגים לשימוש עצמי ולמסחר. כך היא מעוררת שאלה לגבי הפן המשפחתי בעבר המסורתי ומקומה של האישה המסורתית שהתרבות המודרנית זנחה.

גוּלֱצִ'ין אַקְסוֹי (טורקיה), אבי-אבלה, 2017, אריגת שתי וערב, צמר. בהשאלת האמנית. צילום: ברטה שפירו

הביקור בתערוכה מאפשר לקהל להבין את השפעת השינויים הקיצוניים שחוותה התרבות הטורקית בגלגולה המודרני. מדובר בתהליך של מיזוג בין מזרח ומערב ומהפך מתרבות מוסלמית מסורתית תחת שלטון הסולטאן, למדינת לאום רפובליקנית בעלת ערכים מערביים מודרניים. התערוכה מומלצת לכל מי שאוהב/ת ללמוד על תרבויות העולם, על תהליכים היסטוריים וכמובן, לכל חובבי האמנות שבקהל.

הצילומים בכתבה באדיבות המוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח.

אוצרות: טוצ'ה ארל, שרון לאור-סירק.

מוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח

העצמאות 60, העיר העתיקה, באר שבע

ב', ג', ה'- 10:00-16:00

ד'- 12:00-19:00
ו', ש'- 10:00-14:00

פתיחה: 20.02.2019
נעילה: 01.02.2020

עלות כניסה: 25 ש"ח  

ליצירת קשר: ברטה שפירו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *