שימור כמנוף לפיתוח: ראיון עם אדר' ליבנה שואף-רונן

מגימנסיה הרצליה ועד שרונה, נושא שימור מבנים וחידושם כמתחמים מסחריים שב ועולה לכותרות. שוחחתי עם אדר' ליבנה שואף-רונן, מרצה במחלקה לעיצוב פנים ויועצת השימור של עיריית רחובות, על תהליכי שימור ושיחזור בארץ.

ידידיה איש שלום, עיצוב פנים

גולת הכותרת המובהקת בתחום היא מתחם שרונה בתל אביב בו שוחזרו 36 מבנים של השכונה הטמפלרית ההיסטורית, אשר מרגע פתיחתו הפך לאתר תיירות, בילוי ומסחר פופולרי ביותר. אך על אף ההתקדמות שחלה בשנים האחרונות, השימור בארץ עודנו בחיתוליו. חוק השימור עדיין מכיל פרצות המאפשרות את הריסתם של מבנים ואתרים בעלי ערך הסטורי, תרבותי ולאומי.

מתחם שרונה. צילום: ידידיה איש שלום

מתחם שרונה. צילום: ידידיה איש שלום

אדר' ליבנה שואף-רונן, מרצה במחלקה לעיצוב פנים ויועצת השימור של עיריית רחובות, החלה את דרכה בשירות צבאי בשדה בוקר בו פעלה להעלאת המודעות לסביבה ולמורשת בקרב חיילים. היא המשיכה את דרכה באותו מקצוע אחרי שהשתחררה, הפעם בחברה להגנת הטבע. מכאן גם הרצון ללמד סטודנטים בתחילת דרכם. נפגשתי איתה לשיחה על מצב השימור בארץ, על פרויקטים בהם היא מעורבת וכן על חשיבות תחום השימור למעצבים הצעירים.

איך היית מתארת את מצב שימור המבנים והאתרים בארץ?

"ראשית, יש להביא בחשבון את היותנו מדינה צעירה. כך שמטבע הדברים, נושא שימור המורשת אף הוא בשלבי התפתחות יחסית התחלתיים. קיים פער ביחס לעולם המערבי, אך אין ספק שהמודעות לנושא גוברת. במבט לאחור, ניתן להצביע על אירוע משמעותי עיקרי כנקודת מפנה בתחום והוא הריסת מבנה הגימנסיה העברית הראשונה- גימנסיה הרצליה, עליה הוחלט ב-1940, (ההחלטה יושמה בפועל רק בסוף שנות החמישים). הריסת המבנה הייחודי בסמליותו, חשיבותו וערכיו האדריכליים לטובת מגדל שלום מאיר הביאה לזעזוע ציבורי ולגלי מחאה אשר הובילו בהמשך להקמת המועצה לשימור אתרים ששילבה בלוגו את חזית המבנה ההיסטורי. המועצה, שהוקמה על ידי אלה אשר חשו את הפצע הפעור שבהריסת מבנה הגימנסיה, שייכת דווקא למשרד החינוך ואני רואה בכך חשיבות רבה ומסר עבורנו, כי עלינו לראות בנושא עניין חינוכי לכל דבר, שימור מבנים ואתרים בעלי ערך הוא חלק מהעברת המורשת לדורות הבאים."

אחד החוקים שנחקקו כדי להגן על מבנים היסטוריים הוא חוק העתיקות. האם הוא עושה את העבודה?

חוק העתיקות התקבל בשנות ה-60, הוא חוק שאכן יש החוששים ממנו, אך קשה לומר שהוא ממש עצר בניה, אלא בדרך כלל הביא לתיעוד או להעתקה של עתיקות. יחד עם זאת, יש לציין כי בתחילת הדרך, מי שעסק בתחום השימור היה ממש מוקצה והרחיק ממנו יזמים ומקבלי החלטות ואילו כיום המצב בהחלט שונה, ולעתים קיים ההפך, מזמינים דווקא אותנו בכדי לאתר פוטנציאל שימור ולמקסם אותו כערך תרבותי-תיירותי ואף עסקי."

מתחם שרונה. צילום: ידידיה איש שלום

מתחם שרונה. צילום: ידידיה איש שלום

נראה שגם בתחום השימור עדיין מאבקים ולחץ ציבורי הם המשפיעים ביותר.

"אכן מאבקים ציבוריים הם עדיין הגורם החזק ביותר המביא לשינויים בפועל ומשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות. פרויקטים רבים שאנו רואים כמודל הראוי שימור, התחילו במאבק ציבורי שממש הציל אותם מהריסה. התפיסה המודרנית נוטה ל"ישן מפני חדש תוציאו" – העדפת החדש המודרני על פני הישן וההיסטורי. שימור נכון בעיני הוא מנוף לפיתוח ולא שימור רק למען השימור. ניקח לדוגמה את תל-אביב, גם מתחם שרונה וגם התחנה יועדו להריסה לטובת מגדלים רבי-קומות ומאבק ציבורי הוא זה שהביא להישג המשמעותי ולהצלת המבנים והפיכתם לשוקקי-חיים. התפיסה הייתה שיש להפוך את האתרים למסחריים בכדי לספק את המימון הגבוה שנדרש לשימורם ולהצדיק את ההשקעה הכלכלית. שני הפרויקטים הם בהחלט קפיצת מדרגה בשימור בארץ, גם אם יש עליהם ביקורת, הם הביאו להעלאת המודעות לתחום גם בקרב אנשים שלא מתעסקים איתו. פתאום הציבור נחשף לערך שהשימור יכול להביא, אסתטית ותרבותית גם יחד. שילוב הישן והחדש מעניק למקום אופי ושחזור הישן משמר את זהותו באופן שאין לו תחליף. יותר ויותר אנו נתקלים בישובים ורשויות שפונות אלינו בכדי לנסות ולאתר בשטחם מבנים ואתרים ייחודיים, בשל ההבנה כמה הדבר יכול לתרום למקום ולייחד אותו."

כיצד מחליטים מה לשמר?

בראשיתו של כל פרויקט שימור ישנו תהליך מחקר ממושך הנקרא "תיק תיעוד", בו מפורטת כל ההיסטוריה הידועה על אותו מבנה או אתר, מי היו בעליו, שימושיו ותיעוד מאנשים שונים, מסמכים וצילומים. התהליך עשוי להמשך כשלושה חודשים בפרויקט לא גדול ועד שנה בפרויקט מורכב יותר, ואותו מחקר הוא זה שישפיע לבסוף על קבלת ההחלטות באשר לעתיד המקום, מה ראוי לשמר ומה לחדש.

הדמיית בית הכנסת הגדול ברחובות לאחר עבודות השימור, נעשתה על ידי רן צרפתי

הדמיית בית הכנסת הגדול ברחובות לאחר עבודות השימור, נעשתה על ידי רן צרפתי

שואף-רונן היא גם יועצת השימור של עיריית רחובות, וכחלק מתפקידה לקחה חלק פעיל בשימורם ובשיפוצם של שניים מהמבנים המעניינים בעיר המתחדשת. אחד מהם הוא בית הכנסת הגדול, שהוקם בתחילת המאה שעברה, ופעיל מאז.

מהם האתגרים המיוחדים בשיפוץ בית הכנסת הגדול של רחובות?

"בית הכנסת הגדול ברחובות נמצא כבר זמן רב בעיצומו של שיפוץ קפדני פנימי וחיצוני לאחר שהוגדר על ידי משרד ראש הממשלה כאתר מורשת בעל חשיבות לאומית ועבר תהליך של מחקר מאוד מעמיק שחשף רבדים נשכחים מעברו. המבנה הוקם בעשור השני של המושבה רחובות, ומאז ועד היום הוא פעיל מדי יום, שבת וחג. בשיפוצו אנו מתמודדים גם עם הרצון לשחזר ולשמר את עברו המפואר, שהוסתר ונפגע עם השנים, וכן להתאימו לתקנים ולמערכות המודרניות, דוגמת חיבור למערכת הביוב העירונית שתחליף את בור הספיגה שעוד משמש את המבנה. אחד האתגרים שאף האריך את משך העבודות הוא רצונה של הקהילה להמשיך להתפלל במקום לאורך כל התקופה.

כמו בפרויקטים רבים, גם בבית הכנסת אנו נאלצים להתאים ולצמצם את תכנית העבודה בשל העדר מימון מספיק. התהליך כולו מלווה בדילמות שונות, דוגמת העובדה שבמחקר חשפנו לא פחות מארבע שכבות של ציורי קיר ייחודיים ומרהיבים והיה עלינו להכריע את איזו שכבה לשחזר. גם כאן באים לידי ביטוי האילוצים התקציביים, בעקבותיהם נאלצנו להסתפק בשחזור ציור בקיר אחד בלבד, ולוותר על שחזור תקרת העץ המקורית. במקרה כזה אנו מעדיפים להשאיר את החלקים האחרים לא מטופלים מאשר להתפשר על איכות הביצוע. גם סיפורים מפתיעים קורים בעבודה הזו מפעם לפעם, וכך קרה כשמצאנו בגג בית הכנסת שרשרת של אציל בריטי שהוסתרה במקום וניתן רק לדמיין באילו נסיבות היא הגיעה לשם…"

בית הבילויים - מצב קיים. צילום: אדר׳ ליבנה שואף רונן

בית הבילויים – מצב קיים. צילום: אדר׳ ליבנה שואף רונן

את ארגון הביל"ויים אנו זוכרים משיעורי היסטוריה כארגון חלוצי שהוקם ב-1882 ועד מהרה החלו חבריו לעלות לארץ וליישבה, כשעיסוקם המרכזי היה חקלאות. אחד המבנים בו הם התגוררו באותה התקופה היה בית אנטון איוב שכונה בהמשך בית הביל"ויים. הבית השוכן לצד שכונת נווה עופר נבנה לאחר 1700 כך שהוא נכנס לחוק העתיקות, אבל הוא הוגדר כבר על-ידי בן גוריון באופן חריג כ"עתיקה". נושא השימור נכנס לתמונה כשאת המבנה רצו להרוס חלקית או רק "להזיז" לטובת סלילת כביש 20 והנחת מסילת רכבת. גם במקרה הזה, הצלת הבית נזקפת לזכות מאבק ציבורי ולכניסתם לתמונה של אדריכל השימור אמנון בר-אור ושל אדריכלית ליבנה שואף-רונן אשר התמודדו עם גופים חזקים כנתיבי ישראל ורכבת ישראל.

ובית הביל"ויים? איך הצלחתם בסוף למנוע את הזזתו?

"בית הביל"ויים הוא דוגמה לתהליך תיעוד מורכב וממושך, החל מעיון בכתבי חברי הבילויים ובתצלומי האוויר המוקדמים ביותר של הארץ, חיפוש אחר יורשי הבעלים שנמצאו בירדן ואף הסכימו להעביר מידע ומסמכים שהיו ברשותם, וכלה בציוריו של נחום גוטמן. המחקר הוכיח את חשיבותו של המבנה כאבן דרך במורשת שלנו ואת ההכרח להשאירו עומד על מקומו ולא כאנדרטה תלויה בין כביש למסילה. הצלחנו להביא לשינוי קטן בתוואי הרכבת כך שלא תפגע במבנה, ושינוי הכביש באותו קטע עובר במנהרה שזכתה לשם 'מנהרת בית הביל"ויים'. יש בכך אמנם חיסרון שמנהרה לא מאפשרת לראות את המבנה, אך אנו מלאים תקווה כי המקום יהפוך בהמשך לפארק ירוק שימשוך אליו את התושבים שיוכלו לבקר במבנה החשוב."

לסיום, ברצוני לשאול מה בעינייך חשיבותו של תחום השימור למעצבים?

"גם אם לעתים לא רואים את הקשר הישיר בין שימור לעיצוב פנים, הקשר הוא ממשי וחשוב ביותר. פעם התפיסה הייתה כי שימור רלוונטי רק לחזיתות המבנים ואין לו שום נגיעה לפנים. המצב הגיע עד אבסורד כשהרסו מבנים שלמים והותירו רק את החזיתות שלהם ולעתים אף חזית אחת בלבד. דוגמה לכך אנו רואים ברחוב יפו בירושלים, בו הרסו בתים לטובת בניית הרכבת הקלה והציבו את החזיתות בלבד במרחק עשרות מטרים ממקומן המקורי. דוגמה נוספת לכך, אף היא בירושלים, היא מלון וולדורף אסטוריה אשר החליף את מלון פאלאס ההיסטורי, תוך הריסת כל המבנה מלבד החזיתות. עלינו להבין כי פנים המבנה חשוב לא פחות וכיום עוד אין בארץ מספיק אנשי מקצוע המתעסקים בתחום ומבינים זאת. זה עוד תחום שמעצבי פנים יכולים להתמחות ולעסוק בו. זה אולי המקום לציין כי ראש מינהל השימור ברשות העתיקות כיום, רענן כסלו, הוא בוגר המחלקה לעיצוב פנים ב-HIT. אך גם סטודנטים שלא מתעניינים דווקא בשימור, יכולים ללמוד מכך איך אפשר לתכנן ולחדש כל מבנה גם ללא הריסת כל קירותיו הפנימיים, וכי ניתן וראוי להשתמש גם בקיים ולשלב בין הישן והחדש."

 

 

1 Comment

  • עדיאל הגיב:

    כתבה מעניינת מאוד.
    נוגעת בנושא חשוב, תוך שאילת השאלות הנכונות והוספת תמונות מוצלחות ומתאימות.
    תודה רבה והרבה הצלחה בהמשך.

    מחכה לשמוע עליך כאחד ממעצבי הפנים המובילים בישראל.
    🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *