שעונים

במוזיאון האסלאם בירושלים, בין חללי התצוגה העמוסים באוצרות אמנות של התרבות המוסלמית, מסתתר אוסף אחד קצת שונה. מדובר באוסף השעונים המפואר של סר דיוויד ליאונל סלומונס, אביה של מייסדת המוזיאון. לא פחות מ-300 שעוני פאר מטורפים לחלוטין מחכים לכם שם, כולל השעון הכי יקר בעולם שיוצר בהזמנה אישית למלכה מארי אנטואנט!

מיה שראל, עיצוב תעשייתי

בשכונת רחביה שבירושלים, מול בית הנשיא, יושב המוזיאון לאמנות האסלאם. במשך שנים הייתי חולפת על פני המבנה מבלי להקדיש לו תשומת לב מיוחדת. לאחרונה הזדמן לי לבקר בו בפעם הראשונה, ומיד הצטערתי שלא עשיתי זאת קודם. בין שלל המוצגים הארכיאולוגיים לבין האמנות העכשווית המרתקת, המוזיאון מציג את אמנות האיסלאם על כל גווניה ותקופותיה. בין חללי התצוגה השונים, מסתתר לו אוסף קצת משונה שכלל אינו עוסק באמנות אסלאמית. מדובר באוסף השעונים המפואר של סר דיוויד ליאונל סלומונס, אביה של מייסדת המוזיאון, גב' ורה ברייס סלומונס. האב היה מדען חובב והתעניין במכניקה ובטכנולוגיה של מדידת זמן. הוא איתר ואסף שעונים מכאניים במשך כשלושים שנה: כל אחד ואחד מהם יחיד במינו.

האוסף כולל שעונים מכל הסוגים, החל משעוני כיס ומדף פשוטים ועד לשעונים שכל פרט בהם הוא יצירת אמנות בפני עצמה. בחדרון התצוגה הקטן והקסום תמצאו שעוני מגע לעיוורים, שעונים שנמתחים בעצמם וחפצי נוי בעלי מנגנונים זעירים. האוסף כה גדול, שחלל התצוגה לא מסוגל להכיל את כל שלוש מאות השעונים שמרכיבים אותו.

שעון מדף עשוי מתכת מוזהבת, אמייל ושיש - פריז 1730 בקירוב

שעון מדף עשוי מתכת מוזהבת, אמייל ושיש – פריז 1730 בקירוב

במבט ראשון, פונקציית מדידת הזמן נראית שולית ברבים מהשעונים שבקדמת התצוגה. לא מדובר בכלים מכאניים בלבד, אלא בסמלי סטטוס מהודרים, עשויים מתכות ואבנים יקרות. ניכר ממראם שהשימוש העיקרי שלהם לא היה מדידת זמן, אלא "שואו": אלו היו אביזרים אסתטיים ששימשו את בעליהם באירועים מיוחדים. השעונים הללו הם מעין גרסה ישנה של גאדג'טים, וכללו בין היתר גם מנגנוני נגינה שהופעלו בשעות עגולות.

שעון מניפה עם מנגנון מוזיקלי- שווייץ, 1820 בקירוב

שעון מניפה עם מנגנון מוזיקלי- שווייץ, 1820 בקירוב

אחרי שעוברים את אזור חפצי הנוי והצעצוע, ניתן לראות שעונים צנועים יותר למראה אך משוכללים לא פחות מחבריהם המעוטרים. רבים מהם מכילים יותר מלוח אחד למדידת זמן. מדובר בשעונים בני למעלה ממאתיים שנה שיודעים להראות את החודש, היום בשנה, את הטמפרטורה ועוד, וכל זאת במעטפת של שעון כיס לשימוש יומיומי. הדוגמאות הבולטות הן השעונים שייצר אברהם לואי ברגה השווייצרי, שנחשב לאחד מגדולי השענים אי פעם. עד היום חברת ברגה מייצרת שעוני יד מכאניים בעבודת יד, כאשר הזולים שביניהם נמכרים בכ-10,000 יורו.

שעון אסטרונומי המציג את מצב הכוכבים ומיקומם ביחס לכדור הארץ או השמש

שעון אסטרונומי המציג את מצב הכוכבים ומיקומם ביחס לכדור הארץ או השמש

השעונים הללו הם הדוגמאות השלמות ביותר של אמנות השעונים המכאניים, ושיא השכלול הטכנולוגי לתקופתם. במתיחה אחת הם מסוגלים להגיע לדיוק של 10 שניות לשעה, בתקופה בה שעונים אחרים דייקו- במקרה הטוב- ברמה של דקה או שתיים. גולת הכותרת של שעוני ברגה, ולמעשה של האוסף כולו, הוא שעון שהוזמן במיוחד לכבוד המלכה מארי אנטואנט.

שעון מארי אנטואנט- אברהם לואי ברגה

שעון מארי אנטואנט- אברהם לואי ברגה

שעון "מארי אנטואנט" הוזמן במטרה להיות השעון המשוכלל ביותר בעולם, ללא מגבלת זמן או עלות. ברגה השקיע כ-35 שנים בתכנון וייצור השעון, וסיים להרכיבו רק לקראת מותו ב-1823, שנים רבות לאחר הוצאתה להורג של מארי אנטואנט. השעון מיועד לענידה כתכשיט ומורכב מלא פחות מ-823 חלקים עשויים מזהב, בדולח, פלטינה וספיר; חומרים יוקרתיים שנבחרו במיוחד ליצירת מראה מהודר. מעבר לערך היוקרתי והויזואלי, לאבני הספיר יש תכונה מיוחדת שהופכת אותן למתאימות במיוחד לשעון העשוי ממתכות יקרות: שעונים מכאניים מייצרים חשמל סטטי ומתכות מוליכות חשמל, אך השימוש באבני ספיר מנטרל את ההשפעה של החשמל הסטטי. מתיחה אחת של השעון מפעילה שמונה לוחות שונים הכוללים בין היתר גם מד חום ומנגנון מוזיקלי שמפעיל צלילים שונים ברבעי שעה ושעות עגולות. השעון אף מציג כמה זמן נותר עד הפעם הבאה שיש למתוח אותו.

שעון סימפתיק- ברגה- שעון כרכרה בעל מגנון הטענה לשעון כיס ייחודי

שעון סימפתיק- ברגה- שעון כרכרה בעל מגנון הטענה לשעון כיס ייחודי

שעון ברגה נוסף המוצג באוסף הוא שעון ה"סימפתיק", תגלית טכנולוגית מרהיבה. זהו שעון כרכרה שנוסף לו מנגנון מיוחד בחלקו העליון. על מנגנון זה ניתן להניח את שעון הכיס המיועד, והוא מותח אותו מאליו ומכוון את שעון הכיס ל-24 השעות הבאות. מנגנון זה הוא למעשה המטען הראשון בהיסטוריה, והוא רק אחד מלמעלה מ-20 פטנטים שמחזיקה חברת ברגה, כחלק משכלול טכנולוגיית מדידת הזמן.

שעון מגע לעיוור- ברגה

שעון מגע לעיוור- ברגה

אם תוכנו הייחודי של האוסף לא מספיק מרתק, יש גם סיפור רקע מלהיב בתולדותיו. בשנת 1983 ארעה פריצה למוזיאון האסלאם וכ-101 שעונים נגנבו מהאוסף, בשווי מצטבר של כ-200 מיליון שקלים. תקרית זו מוגדרת עד היום כגנבה הגדולה ביותר בהיסטוריה של ירושלים. במשך שנים רבות ניסו לאתר את השעונים הגנובים: המוסד והאינטרפול אף התגייסו לעזרת המשטרה בחקירה, אך ללא הועיל. לפתע, בשנת 2006, עורכת דין מתל אביב יצרה קשר עם המוזיאון בטענה שהיא מייצגת אלמנה שבעלה הוריש לה אוסף שעונים, במטרה לקבל הערכת שווי ולמכור אותו למוזיאון. אחד מעובדי המוזיאון זיהה מביניהם את אחד משעוני ברגה, וכך התגלה כי למעשה מדובר בשעונים הגנובים.

שעוני כיס- ברגה

שעוני כיס- ברגה

האלמנה הייתה נשואה לנעמן דילר, הידוע בכינויו "הקיבוצניק הפורץ", שנפטר ארבע שנים קודם לכן. במשך שנתיים לאחר גילוי זהותו של הגנב, המוזיאון איתר את השעונים הגנובים שהיו מפוזרים בחמישה מיקומים שונים, על פני שלוש יבשות. חלק מהשעונים היו מפורקים לחתיכות ונשמרו באריזות של תרופות ומסטיקים, בנוסף לרישומים בכתב יד המפרטים כל חלק ומנגנון בשעון המקורי. הפירוקים נעשו בניסיון לשנות את השעונים ולמכור אותם מחדש, אך התעסקות זו גרמה לחלקם נזק בלתי מבוטל. חרף כל נסיונותיו, הצליח דילר למכור שני שעונים בלבד. בשנת 2009, כ-23 שנים לאחר הגניבה, נפתח האוסף מחדש לציבור לאחר שהוחזרו אליו 92 מתוך 101 השעונים הגנובים.

תגיות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *