עכשיו קוראים
"להזהיב את החבצלת": כפתורים וקישוטים אחרים

"להזהיב את החבצלת": כפתורים וקישוטים אחרים

[column]

בחודשים האחרונים הוצגה התערוכה "להזהיב את החבצלת" בחללי העיצוב והאדריכלות באגף החדש של מוזיאון תל אביב לאמנות. סטודיו דה לנגה היה אמון על עיצוב התערוכה, שכללה אוסף כפתורים מאוספים פרטיים וכפתורים נדירים, לצד פריטי לבוש מאוסף בית הספר לאופנה ועיצוב שנקר. קיבלנו הצצה אל מאחורי הקלעים.

טל דה לנגה, עיצוב פנים

[/column] [column]

"Stuff, things that have material lives, is not a secondary addition to the architectural situation, or merely an instrument of personalization or functional fulfillment; rather it is what gives rise to architecture in the first place. The interior is produced not by walls or other boundaries but by the order, array, and number of objects within, which coalesce into a perceptible environment, not despite their generally varied and unpredictable presence, but by virtue their objecthood independent of the envelope that contains them". [Sylvia Lavin, Architecture In Extremis Log 22, June 2011]

התערוכה הציגה אוסף כפתורים ואביזרי לבוש מכל העולם של אספן פרטי כשלכל אובייקט באוסף סיפור אישי, אנושי וייחודי. האתגר הגדול בתערוכה מסוג זה היה לשמר את עושר, הריבוי והאובססיה של האספנות גם בעת העברת האוסף מסביבתו ה"טבעית" ומבית האספן אל חללו הלבן ונטרלי של המוזיאון. זוהי פעולת הזרה המרחיקה את האובייקט ומגדירה אותו מחדש כאובייקט מוזיאלי.

[caption id="attachment_8053" align="aligncenter" width="750"] תקריב לאוסף כפתורים[/caption]

בטקסט הפותח את התערוכה כתב האוצר ד"ר דורון לוריא: "…האיסוף הוא חוויה, חוויה ממכרת. האספן הוא בבחינת "צייד", הנמצא כל העת במרדף בלתי-פוסק אחר מושאי תשוקתו. האספן מונע על-ידי התשוקה להיות הבעלים של משהו, ולא להסתפק בהנאה שבראייתו במוזיאון הציבורי, או אצל אחרים (…) עצם הפיכתו של הכפתור המיניאטורי, הליליפוטי, ל"גיבור" התערוכה – היא מעשה חתרני-משהו, שנועד להעניק לו תשומת-לב שונה מן הרגיל…". במרכז עיצוב התערוכה עמד הרצון לשמר את מגע ידו של האספן ואת רוח האוסף ולהעביר את המבקר חוויה חושית וחושנית של התבוננות וחקירה באופן בלתי אמצעי.

[caption id="attachment_8042" align="aligncenter" width="750"] חלל הכניסה המכיל בגדים מאוסף מכללת ״שנקר״ להנדסה, עיצוב ואמנות[/caption]

חלל הכניסה לתערוכה הכיל פריטי לבוש מאוסף מכללת "שנקר" להנדסה, עיצוב ואמנות בהעמדה חופשית, תוך עיטורן באובייקטים מהאוסף ליצירת חוויה של כניסה לנשף. בהיקף אותו חלל מוצבות ויטרינות תצוגה לכפתורים וקישוטים ייחודים אשר נבחרו על ידי האספן, להם הוסיף האספן טקסט ספרותי, תנכי או אישי. הטקסטים מהווים שכבה נוספת של חוויה וידע ומקורם מהתנ"ך, מהמיתולוגיה, מהמסורת היהודית ומפרוזה כגון "מובי דיק" של מלוויל, "ממעמקים" של אוסקר ווילד ו"ההוביט" של טולקין.

[caption id="attachment_8048" align="aligncenter" width="750"] כפתור סוס זהב[/caption]

"לאספן יש דחף או נטייה 'לעשות סדר בעולם כאוטי'. עבודת האיסוף שלו דורשת יצר אגירה, ידע רב, וכן יכולת מיון וקטלוג. האספן בעצם בורא "עולם משלו", מיקרוקוסמוס – והוא בבחינת "אלוהים קטן". כך בדיוק נוצרו במאות ה-16 וה-17 "חדרי פלאות", שסיסמתם היתה: "להדהים ולשעשע". חדרים קסומים אלה דווקא התאפיינו בחוסר דיסציפלינה בתצוגתם…". (ד"ר דורון לוריא, מתוך טקסט התערוכה)

[caption id="attachment_8045" align="aligncenter" width="750"] חלל התצוגה ויטרינות עגולות בגבהים שונים[/caption]

החלל השני והמרכזי מציג את האוסף בוויטרינות, סוג של שולחנות תצוגה עגולים ושטוחים, אשר מייצרים תחושה של עדשות מים צפות כמו בציורים של מונה. הוויטרינות העגולות פזורות בחלל באופן חופשי והינן בגבהים ובקטרים משתנים, החל מקוטר 125 ס"מ ועד קוטר 300 ס"מ. בכל ויטרינה "צייר" האספן סידור ייחודי של הכפתורים לפי סיפור, חומר, צבע או תקופה.

[caption id="attachment_8038" align="aligncenter" width="750"] אוסף קופסאות וכפתורים[/caption]

אופן הצפייה באוסף מדגיש את הא-פורמליות והחתרנות של הנושא, כאשר סביב השולחנות מוצבים שרפרפים נמוכים, המזמינים את הצופה לשבת ולהתבונן מקרוב בפריטים. השרפרפים מאפשרים ישיבה נינוחה והתבוננות ממושכת בכפתורים ופריטי הלבוש הקטנים בכל שולחן תוך יכולת למקד את במבט ב"ציור", בסיפור, בסידור, בצבע ובחומר של כל פריט ופריט.

[caption id="attachment_8050" align="aligncenter" width="750"] כפתור צפרדע אדומה[/caption]

על הקיר מוקרנים מבחר כפתורים בעלי ערך לאספן, המתחלפים בקצב איטי. ההקרנה מאפשרת לראות בהגדלה את הפרטים הייחודים והעושר הצורני והחומרי של האוסף.

[caption id="attachment_8041" align="aligncenter" width="750"] ויטרינות עגולות המכילות אוספים[/caption]

שם התערוכה "להזהיב את החבצלת" לקוח ממושג שייקספירי במקורו, אשר בבסיסו עומדת התהייה "מדוע לקחת משהו שנברא בצורה כה יפה ומושלמת (כמו פרח החבצלת, לדוגמה) ולצפות אותו באופן מלאכותי בזהב? האם פעולה שכזו בהכרח 'תשפר' את הפרח? במילים אחרות: לעיתים אנו נתקלים ב'עיצוב-יתר' או ב'סגנון-יתר'". (ד"ר דורון לוריא, מתוך טקסט התערוכה). השם מתכתב עם נושא התערוכה בדרך לא ישירה וחובר למוסיקת הרקע הבוקעת מטרנזיסטור חבוי, ליצירת חוויה חושית וחושנית, הכוללת אובייקט, אימג', טקסט וסאונד.

סטודיו דה לנגה בו שותפים פרופ' חנן דה לנגה ואדריכלית טל דה לנגה, הוקם ב- 1986.

הסטודיו הינו יחיד מסוגו בתחומי הפעילות הטראנס-דיסציפלינריים. אנו מנהלים דיאלוג מתמיד עם מומחים מתחומים שונים מתוך אמונה שמעורבות תכנונית בתחומי העיצוב השונים הינה הכרחית בעולם בו החשיבה חורגת מתחומי המסגרת הצרה של תחום מסוים והיצירה נושקת לכל מסגרות העיצוב והאמנות.

הסטודיו מתמחה בפרויקטים מוזיאליים ותרבותיים: תערוכות הקבע במוזיאון ישראל, תערוכת קבע, אוסף השעונים, מוזיאון האסלאם, הביתן היהודי באושוויץ, פולין, ותערוכות קבע ומתחלפות במוזיאון ת"א, יד ושם, מוזיאון המדע ועוד. לסטודיו תרומה מתמשכת בתכנון והפקה של פרויקטים בעלי חשיבות חינוכית וסביבתית: תכנון גן מדע סולארי בניצנה, גן המדע במכון ויצמן למדע, רחובות, מרכז מבקרים "אורות רבין" ועוד. הסטודיו אחראי לתכנון פרויקטים ארכיטקטוניים מורכבים אשר זכו לפרסום בעיתונות מקצועית בארץ ובעולם.

אדריכלית טל רואי דה לנגה, מרצה במחלקה לעיצוב פנים, המכון הטכנולוגי חולון HIT.

בוגרת המחלקה לאדריכלות ובינוי ערים 'אקדמיה לאמנות ועיצוב – בצלאל, ירושלים',

בוגרת לימודי מלגה במחלקה לאדריכלות, המכון הטכנולוגי, קיוטו, יפן (KIT). בעלת תואר שני 'מטרופוליס', ברצלונה, ספרד- תכנית בינלאומית לאדריכלות ותרבות אורבנית המכוונת לתחומי האמנות, האדריכלות ומדעי הרוח, משותפת למרכז לתרבות עכשווית (CCCB) ולאוניברסיטה פומפיאו פברה (UPF).

כל התמונות צולמו על-ידי יורם אשהיים

"להזהיב את החבצלת": כפתורים וקישוטים אחרים

אגנס ובני שטיינמץ אגף לאדריכלות ועיצוב גלריות, הרטה ופול אמיר בִּניָן

נעילה: 10/6/17

עיצוב תערוכה: סטודיו דה לנגה

אוצר: ד"ר דורון לוריא

צילום התערוכה: יורם אשהיים

 

[/column]
התגובות לכתבה

הוסיפו תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם.