END PAPER

כשלספרים יש נוכחות כה גדולה בחייהם של מעצב גרפי ואמן קולאג', אפשר להריח שיצא משהו מעניין משיתוף הפעולה ביניהם. יצאנו לשוחח עם אביב ליכטר, מעצב גרפי ומרצה במחלקה לתקשורת חזותית ב-HIT, על התערוכה שאצר יחד עם שי זילברמן, END PAPER.

בר סהר, עיצוב תקשורת חזותית

End paper או Vorsatz (בגרמנית), הוא בעצם הדף הפנימי של הכריכת הספר, סוג של ביטנה. תפקידו הטכני לחזק את חיבורי הכריכה והדפים התפורים. אבל לפורזץ תפקידים נוספים, תפקידו המסורתי עוד מתקופת הרנסנס היה להוסיף מידע שימושי על תוכן הספר, לדוגמה, בספרים על מקומות או מסעות הפורזץ היה מעוטר במפת המקום.

פורזצים. צילום: בר סהר

פורזצים. צילום: בר סהר

עוד לפני הפטרנים והצבעים האחידים הפורזץ נעשו בטכניקה הנקראת Marbling (שיוש, בעברית), זוהי טכניקה עתיקה ומסורתית שהמוקדים שלה היו בטורקיה, יפן ואיטליה. למתכון המורכב ליצירת ציורי מים אלו יש שיטות רבות. אחת השיטות ניסו ליכטר וזילברמן לשחזר, והכינו פורזצים משלהם בשיטת Marbling אותם תוכלו לראות בתערוכה עצמה. אבל סביר להניח שלא תזהו אילו הן יצירות האמנים ואילו מקורות מהאוסף – פשוט, אי אפשר להבדיל. כששאלתי את ליכטר מדוע הם לא מציינים אילו מהיצירות שלהם, ענה שרוב המעצבים בתחום היו אנונימים ובנוסף זה בכלל לא רלוונטי, זה הכל גוף אחד, רגע אחד.

את התערוכה ליכטר וזילברמן יצרו מתוך אהבה משותפת לספרים ודפוס, כל אחד מנקודת מבטו. ליכטר משתמש בפורזץ בספרים וזילברמן משתמש בהם כחומרי גלם לעבודותיו כאמן קולאז', שהאוסף הגדול של ספרים ודברי דפוס שבבעלותו, היווה את נקודת מוצא ליצירת התערוכה הזו.

הדפס משי של פטרנים על גבי דפים מספר. צילום: בר סהר

הדפס משי של פטרנים על גבי דפים מספר. צילום: בר סהר

מה שמשך אותם יותר מכל, לדבריהם, היה התפקיד העיצובי של הפורזץ כיצירת הפסקה: הרגע שמופיע לפני שמתחילים לקרוא את הספר, הרגע שבו מתנתקים מהעולם שבחוץ, שהוא אולי הרגע המשני ביותר בקריאת הספר אבל גם המעניין ביותר. זהו רגע שלא קיבל יחס כמו הכריכה. גם לכריכה תפקיד טכני ועיצובי, אבל היא, כידוע, קיבלה יחס הרבה יותר משמעותי. כך שהתערוכה הזו מתמקדת בלקחת את הרגע הזה, לעצור בו ולמתוח אותו.

עבודת תלת מימד בהשראת האוסף. צילום: בר סהר

עבודת תלת מימד בהשראת האוסף. צילום: בר סהר

התערוכה מציגה חלקים נבחרים מהאוסף ויצירות אשר נעשו בעקבותיו. היצירה הבולטת מכולן בתערוכה היא ספר הפרוס כולו בחלל, שמרגיש כאילו באמת עצרו את הרגע הזה של הפורזץ, של הדף הראשון. ביצירה הזו הרגע הראשון הפך להיות הרגע המרכזי והיחיד בספר. על הקיר, עיגולים בתלת מימד הם בעצם תהליך של פירוק הפטרן, בחירת אלמנט ועבודה עליו. בכמה מעבודות, שמושכות מאד את העין, מופיעים פרצופים עם פטרנים אותם יצרו ליכטר וזילברמן בטכניקת הדפסת משי על דפי ספרים קיימים מתוך האוסף.

פורזץ, אמר לנו ליכטר, "זה כמו פרס שפותחים ומקבלים, הרי לא בכל ספר יש פורזץ או שלא באמת נותנים לו חשיבות". את המשפט הזה ניתן להרגיש ברגע שנכנסים לתערוכה, את המקום והכבוד שעשו האוצרים והיוצרים לנקודה הקטנה הזאת בספר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *