הקרטוגרפיה של הבלתי נראה

המפה הייתה מאז ומתמיד מדיום של שני תחומים נבדלים: המדע והאמנות. היא מייצגת שטחים, אם בדיוק מתמטי ואם כגילום של תפיסה אסתטית. מצד אחד היא הפשטה של המציאות על בסיס קטגוריות מסוימות, ומצד שני היא מבטאת יחסי כוח ורעיונות אוטופיים ואידיאולוגיים. כיום, בעידן ה-Big Data והתפוצצות המידע, הופכת פעולת המיפוי לכורח השעה, ואנו ממפים כל היבט של חיינו.
המיפוי כפרדיגמה מדעית ותרבותית של העידן העכשווי עומד בבסיס התערוכה הנוכחית. הוא מרחיב את הידע שלנו על העולם, מבנה קואורדינטות המאפשרות אופני התמצאות ופעולה שונים ומפלס נתיבים חדשים בתוכו. המיפוי משנה את האופנים שבהם אנו קולטים את העולם, ובמקביל מרחיב את הידע של העולם עלינו – באופן המעלה שאלות אתיות הקשורות ליחס בין הפרטי לציבורי ובין אדם לחברו.

התערוכה “הקרטוגרפיה של הבלתי נראה” בוחנת פרקטיקות שונות של מיפוי, חלקן מסורתיות וחלקן מתבססות על האפשרויות שמעמידות הטכנולוגיות החדשות לאיסוף, ארגון ותצוגה של הידע המרחבי. היא מציעה קריאה פוליטית במיפוי, אם באמצעות חשיפת מנגנונים של הסתרה וגילוי ואם כהזמנה לפעול במרחב הממופה על מנת לחולל בו שינוי. בהקשרים אלה מבקשת התערוכה לבחון את דחיקתם של מרכזי הכוח והשליטה על מאגרי הידע ממדינות הלאום אל חברות הענק הפועלות בתחום המיפוי. היא מציפה את פוטנציאל השחרור הטמון לכאורה בתהליכי הדמוקרטיזציה וההגדרה העצמית של פרקטיקות המיפוי השיתופיות, המייצרות נקודות מבט שמחוץ למערכת. כמו כן היא עוסקת במשמעויות הנגזרות מן האפשרויות של מיפויים בקנה מידה שלא התאפשרו בעבר.
חלל הגלריה מעוצב כמפה תלת-ממדית, כמטא-מפה המייצרת מפות בתוך מפות; היא ממרחבת מפות דו-ממדיות לכלל חלל פיסי תלת ממדי. המקרא הצבעוני והתגיות המופיעים במרחב הגלריה ועל רצפתה מייצרים קואורדינטות על בסיס של מושגי מפתח, ומאפשרים התמצאות בתוך מרחב עמוס ורווי אינפורמציה. ה-QR-codes המודפסים מתחת לכל אחת מן המפות מארגנים מחדש את חלל הגלריה ומסמיכים את הטקסטים המופיעים על קירותיה למפות המפוזרות בחללה – וכך הם מייצרים מציאות רבודה וממופה.