מוזיאון הפליטות

רניי מזור

מנחה: איתן ברטל

מוזיאון הפליטות משמש כמנגנון נייד של הסברה, כחלק ממהלך אקטיבסטי, שנועד להגביר את המודעות לנושא הפליטים בישראל ובעולם. 

הפרויקט צמח מתוך מחקר בשדה המחאה ומבקש להמציא כלים חדשים לשינוי תודעת ציבור. במקביל, לחזק פרקטיקה אקטביסטית שבה המעצב לא מחמש צד מסוים בתוך הקונפליקט, אלה מתעלה מעל המצב הנתון ומנכיח מבט חדש על הבעיה. 

מוסד המוזיאון מסמל בדרך-כלל יציבות, ארגון וקבלה של רעיונות בתוך תרבות הגמונית. רניי משתמש באופן ביקורתי בפרקטיקה המוזאלית, במטרה להכניס נושא המצוי בשולי החברה לתוך הקונסנזוס ולאפשר שיח אודותיו. המוזאון מופקע מידי הממסד והופך לכלי למחאה ארעי. 

סיפור הפליטות הנפרש במוזיאון, ממחיש בעוצמה מציאות קונקרטית, אולם עושה זאת באופן סוריאליסטי המערער הנחות מוקדמות. העבודות המזמינות את הצופה להתבונן במציאות המורכבת דרך זוית הראיה האישית של האומן. הן שואבות את מקורותיהן מסיפורים אמיתיים אולם מאפשרות לעצמן להתרומם מעל לתוכן הדוקומנטרי, ובכך מעוררות מודעות לסיטואציית החיים הסוריאליסטית של הפליטים.

העברת מידע באמצעות דיורמות (מודלים תיאטרליים ממוזערים), הנפוצה כיום במוזיאוני טבע ואנתרופולוגיה, נכנסה לשימוש נרחב בתקופת הקולוניאליזם, במטרה להפגיש את הציבור עם מראות וגילויים ממקומות רחוקים בעולם. במוזיאון הנייד לפליטות, משמשת הדיורמה ככלי פתייני המהתל בצופה. היא מושכת אותו להציץ אל עולמות רחוקים לכאורה, אולם למעשה מעמתת אותו עם בעיה חברתית אקטואלית ומקומית. 

מסע ההיפלטות

הדיורמה היא מפה מנטלית, המייצגת תחושות סובייקטיביות לצד נתונים ואירועים אובייקטיביים. המפה משחקת עם מיקומים ומרחקים פיזיים, מחברת רגשית בין אירועים המתרחשים בשני קצוות שונים של העולם ופורשת את סיפור המסע המסוכן של קומץ פליטים בדרכם לישראל, על רקע יבשת אפריקה המצויה במשבר.

לשכוח את "חולות"

הדיורמה מקימה לתחייה סצנה מיתולוגית מתוך חלום של פליט המבקש למחוק מזכרונו את תקופת השהייה בחולות: המתקן שוקע בחול המקיף אותו מכל עבר, בעוד טורנדו משתולל של גדרות מעלה אותו השמיימה.

מחווה לנוראלדין מוסא, מחפש מקלט מדארפור, שחקן בתיאטרון חולות, צלם, חבר.

מחסן ילדים

הדיורמה מציגה העתק של חדרון המשמש גן לילדי הפליטים, אשר נתלש מקיומו הממשי בדרום תל- אביב והונח בתוך פנטזיה ילדותית של שדה חמניות זורח.

מחווה ליעל גבירץ ופועלה. (עמותת "אליפלט", למען ילדי פליטים)

בתור לשומקום

הדיורמה מציגה את ההמתנה האינסופית של מבקשי המקלט בתור למשרד הפנים. מדיניות של ניתוק והקפאה המייצרת מצב של חוסר ודאות תמידי באשר למעמדם האזרחי של הפליטים ולעתידם בישראל.

רקיחת סטריאוטיפ

הדיורמה מציגה תהליך של היווצרות סטריאוטיפ חדש על-ידי מספר הסיפורים. התבשיל המבעבע מעלה תמונות של פחדים קולקטיבים, אירועים מתקופות שונות בהיסטוריה ודימויים ארכיטיפיים. הדיורמה רוקחת מחזה קשה וקסום על הציבור השבוי בידי סיפורים בלתי מבוססים, דעות קדומות והסתה מכוונת.