כפר עולים רעיוני, המיצר תיקון תרבותי לתקופת המעברות, דרך הסיפור של משפחתי מהבית בעיראק. הפרויקט מתקיים לצידו של "מחנה המעפילים עתלית", תוך מתן כבוד לאנשים וסיפורם שלא זכו לשיח מספק.

מחנה המעפילים שימש כמחנה מעצר של הצבא הבריטי בימי המנדט. עם הקמת המדינה, לצד חיפוש פתרונות דיור זמניים לשיכון העולים, המחנה הוסב להיות מעברה וקלט עולים רבים, בעיקר ממדינות ערב. אולם כיום, המחנה ההרוס עבר שחזור חלקי, ומשמש כמוזיאון המספר את סיפור ההעפלה בכובעו הראשון – מלפני הקמת המדינה, כאשר התקופה בה שימש כמעברה לא נזכרת כלל אף על פי שהייתה משמעותית הן מבחינת משך קיומה, והן מבחינת חשיבותה בתולדות קיומה של מדינת ישראל.
מעבר לתנאים המחפירים בהן נמצאו המעברות, הפחד של החברה מלבנטיניזציה הוביל אותה לתפיסה מהותית בהתייחסות לעולים החדשים; מחיקת התרבות איתה הגיעו, ומעבר אל תוך הליך ישראליזציה מהיר. המעבר המהיר, מהבית מלא התרבות, אל מחיקת תרבות ודרישה להסתרה של זהות, לא קיבל התייחסות ראויה, לא בעת ההיא, ולא היום בהסתכלות לאחור.

השלב הראשון בפרוייקט היה לשבור את הגריד הצבאי שמאפיין את מחנה המעפילים. זאת באמצעות מפות מבגדאד, עיר הולדתם של סביי וסבותיי, אשר מאופיינת בסמטאות ובנייה צריפאית. מפה אחת שימשה אותי לשבירת צריפי העץ הארוכים וחלוקתם, ומפה שניה חפרה באדמה ויצרה מפלסיות. באמצעות השלמה של חומר חדש – ישן, נוצר אותו כפר שאתם צופים בו כעת, כפר מעבר, הכמהה לבית ההוא, בעיראק.