תקופת הקורונה הדגישה בפנינו את הצורך בחישוב מסלול מחדש, זוהי תקופה שהציגה לנו באופן מובהק שקצב שינויי הצרכים שלנו עולה על קצב הבניה. מה שנכון לנו היום אינו מעיד על המחר: פעם משרדים, היום עובדים מהבית וזוהי רק דוגמא אחת מיני רבות שמציגות שימושי מבנים שונים שהולכים ונעלמים, בעוד שהצורך של המרחב הביתי שלנו לענות על מספר תרחישים רק הולך וגדל. לכן, יש לקיים יחסים סימביוטיים בין הצרכים הנעלמים לאלו המתחדשים.

כולנו נתקלים בחיי היומיום בסיטואציות אשר דורשות שינויים מרחביים כגון: אירוח, עבודה, ילדים, אירועים חד-פעמיים וכד'… בעידן זה אנו רודפים אחר מענה מידי לכל צורך. אז למה לא שיפוץ אתם בטח שואלים? הרי ששיפוץ הינו דבר יקר ומסובך, הוא נועד לפרקי זמן ארוכים יחסית, יוצר מפגע סביבתי וכן שהריסת מבנים פוגעת בתרבות. תתארו לכם שהיו בונים כל מבנה בצורה כזו שמאפשרת שינויים תמידיים בדרגת חופש גבוהה יחסית וכך גם מתאפשרת אדפטיביות מבנית שמשרתת שימושים עתידיים.
בשל הצפיפות ההולכת וגדלה, מרחב המגורים הולך וקטן.

כאן נכנס הפרויקט שלי, לגור בקטן ולהרגיש בגדול. הוא בא להציג בפניכם פתרון מגורים גמישים לשינויים, בהתאם לצורך והתקופה, לפרקי זמן קצרים וארוכים. הפרויקט מתעסק בסוגי חדרים שונים, המתקפלים למזוודות שנפתחות ונסגרות בהתאם לצורך. כך בחלל אחד, לא גדול במיוחד ניתן להכיל פונקציות רבות. מזוודות אלו הן ניידות שכן גם החדרים הרטובים. סידור מרחב המגורים הינו גמיש, שניתן לשינוי יומיומי ומסוגל להתאים את עצמו לכל סיטואציה.

את החדרים המתקפלים מייצרים לפי הזמנה, ניתן להחליף ולחדש בכל רגע נתון. על מנת לקיים גמישות זו, יש צורך בחלל נטול קירות פנימיים, שכן על צורך זה עונים רבים ממגדלי המשרדים. בסוג בניינים זה העמודים ממוקמים במעטפת ואינם מפוזרים בחלל, דבר שנחוץ כדי לאפשר תנועה של אלמנטים גדולים במרחב. מכאן, עבור הפרויקט בחרתי בבניין אלקטרה סיטי, הממוקם ברחוב הרכבת 58 בסמוך לכביש אילון ומחלף לה-גרדיה.