תרין וייזר, עיצוב תקשורת חזותית
היי ענת, ספרי לנו על עצמך.
אני ענת גינזבורג, בת 53 מרמת השרון, אמא לבת חיילת ועובדת באוניברסיטת תל-אביב. לצד העבודה אני גם ציירת. הסגנון שלי הוא ריאליסטי בשילוב אורנמנטיקה. אני מציירת בעיקר דמויות נשים, אין לי הסבר ממשי למה. מושך אותי לתעד אותן ברגעים אינטימיים שלהן עם עצמן, ברגע של מנוחה, מהורהרות.
מתי התחלת לצייר?
אני זוכרת את הרגע בו הבנתי שיש בי את היכולת לצייר, הייתי בת 17. התחלתי להעתיק עבודות אמנות פיגורטיביות ונדהמתי לגלות את יכולות הרישום שלי. עד אז לא התעניינתי בכלל בציור, לא ניסיתי, וגם אם כן – לא הצלחתי לצייר מהראש. גם היום כשאני מתיישבת לצייר אני מוכרחה לראות מולי משהו, אם זה צילום או דמות יושבת, אחרת התוצאה תהיה שונה לחלוטין. בהמשך השתתפתי במפגשי רישום מודל עירום נשי באגודת הציירים בתל אביב – ריתקה אותי ההתבוננות בגוף האנושי, דקויות של אור וצל, פרופורציות, קימורים ושרירים. כבר אז עניינו אותי אותם רגעי אינטימיות ורפיון של הגוף, שנותנים לעבודה היבט פסיכולוגי.
באיזו טכניקה את עובדת?
בהתחלה עיפרון רגיל, הכי פשוט. הנחת הצבע הראשונה שלי היא באקריליק, תמיד אני מתחילה עם צבעי גוף באזור הפנים, העיניים. לרוב אני מסיימת עם כל חלקי הגוף החשופים. לאחר מכן אני ממשיכה לעבד את הבד עם עפרונות צבעוניים שזו בעצם השכבה הבאה. עפרונות שאפשר לעבוד עליהם עם מים, אך לא תמיד אני עוברת על הכל. חשוב לי להשאיר את הקו הרישומי נוכח עד הסוף. יש משהו מאוורר וחופשי יותר, ומשאיר פתח לתהייה כשהעבודה לא מעובדת מדי.
אני מאוד נמשכת לאמנות מופשטת, הלוואי והייתי יודעת לצייר חופשי ומשוחרר אבל לצערי אין לי את זה בעליל, על אף שניסיתי לא מעט פעמים… זה תמיד מחזיר אותי למשפט שציור זה כתב יד, מה שלא יוצא באופן אינטואיטיבי פשוט לא ילך.
מהיכן את שואבת השראה?
יש לי אהבה גדולה לאורנמנטיקה. אני נמשכת לאורנמנטים ארמניים אליהם נחשפתי דרך עבודותיו של סבי שעסק בתחום הקרמיקה הארמנית, ובנוסף כתבי יד מעוטרים עתיקים משכו אותי מאד ומתמיד. בציור "חלום בהקיץ" אני משלבת בין השניים: הדמות הריאליסטית כאילו ״גזורה״ בתוך רקע מעוטר מלא בדוגמאות, בונה מאחוריה עולם שלם, כאילו נמצאת במקום אחר – לא שייך, חסר הגיון.
בנוסף, אני מאוד אוהבת לשלב צמחייה בציורים שלי. בשנים האחרונות נכנסתי לתחום הייחורים וההשרשות, ופתאום מצאתי את עצמי משלבת הרבה ירוק. זה מקפיץ את העבודה, נותן לה חיים.
איזה מקום יש לסקיצות בחייך?
אני עובדת בעיקר עם סקיצות מפוזרות על נייר. הן לא כוללות את הרקעים, אלא לרוב את הדמות הראשית בלבד. אני בונה את הקומפוזיציה של הדמות בעיפרון עפ״י צילום, אם היא בתנועה, ישיבה, שכיבה. כבר אז, תוך כדי שרבוט מהיר של מנח הגוף אני יכולה לדמיין איזה רקע אצייר מאחוריה. כשסקיצה מרגישה לי טובה ומדויקת זה נותן לי ״דרייב״ להמשיך ולהעביר אותה לקנווס. יש הרבה שינויים והחלטות שקורות תוך כדי תנועה וזה מה שמאפשר לי לדייק ולהגיע למה שדמיינתי. גם בעבודה המוגמרת חשוב לי לשמור על העיפרון – תמיד אפשר לראות עקבות של רישום, כדי שהציור לא יראה מעובד מדי.
איך סקיצה הופכת לציור?
אני מעבירה את הסקיצה מהנייר אל הבד בעיפרון – איכשהו תמיד השלב שאני מרגישה בו הכי טוב עם הציור הוא כשיש מעט צבע והרבה רישום. אפשר לראות שאני בוחרת להשאיר את הדמויות יחסית רישומיות והרקע מקבל את מלוא הטיפול הצבעוני. השילוב הזה מסקרן אותי, רישום וצבע.
איך נראה תהליך העבודה שלך?
כמו פאזל. אני משלבת בין דמויות מחיי או אחרות, ומחברת להן עולם פנטסטי, לא מציאותי.
אני מצלמת את עצמי הרבה. כשהבת שלי הייתה קטנה ושיתפה פעולה תיעדתי גם אותה לא מעט. בנוסף, אני אוספת צילומים ישנים של דמויות אנונימיות שמסקרנות אותי במבט, בתנועת גוף שלהן. מעבר לדמויות, אני אוספת פאטרנים דקורטיביים ועושה עליהם מניפולציה: מכפילה את הצורות או משנה את הצבעוניות. מכאן אני יוצאת לדרך ובוחרת מתוך מאגר של צילומים ואוספים את השילוב הכי מדויק בין השניים.
איפה ניתן לראות עבודות שלך?
תוצרים סופיים עולים לעמוד אינסטגרם שלי, מוזמנים לבקר! אינסטגרם : Anat Ginsburg
