חולצה היא לא רק בגד, היא גם מחאה

בחלקו השני של הראיון עם ניל כהן נצלול לעומק העשייה שלו: פרויקטים אישיים שהפכו ויראליים, מותג עצמאי שמוגדר כ"אנטי-מותג" ודימויים חזותיים בין מחאה, הומור ואסתטיקה. שיחה על עיצוב כתגובה, על חופש יצירתי, ועל מה קורה כשכל חולצה הופכת לפלטפורמה.

עמית זהבי, עיצוב תקשורת חזותית

היי ניל, בחלקו הראשון של הראיון סיפרת לנו על הדרך שלך, ספר על פרויקטים מעניינים שעשית בשנתיים האחרונות

ניל כהן: "עשיתי פרויקט עם "האחים" – מסעדה בתל אביב. הוא התגלגל והפך לאופרציה של ממש, עם צוות במשרה מלאה ותפעול שוטף. היה גם קליפ ליוני בלוך שעשיתי עם AI, שמדמה את חזרת החטופים. זה הפך לויראלי לרגע, הופיע במהדורות החדשות ובהחלט היה יוצא דופן.״

ספר לי על פרויקט החולצות עם מסעדת ״האחים״, מתי הוא התחיל?

״התחלתי לעבוד עליו בדיוק חודש אחרי ה-7 באוקטובר והחולצות הודפסו חודשיים אחרי. מדובר בשיתוף פעולה שנולד בהשראת העטיפה של האלבום ״שביר״ של אריק איינשטיין ויצחק קלפטר: על עטיפת האלבום אריק איינשטיין לובש חולצה של קיבוץ ברור חיל". 

איך הגיבו תושבי העוטף?

״התגובות היו ברובן טובות. חלק התבאסו שלא כל קיבוץ קיבל חולצה, אבל הרוב שמחו. דרך הפרויקט גם גייסנו תרומות והרחבנו את הפרויקט ליישובי הצפון״.

לינק לאתר של הפרויקט- https://otef.shop/

הרבה מהעבודות שלך נוגעות באקטואליה ומזכירות לי אישית את השפה של טרטקובר. האם אתה רואה את עצמך כמעצב פוליטי?

״זו מחמאה ענקית שמזכירים את טרטקובר ליד השם שלי, היו לי קשרים עקיפים וישירים אליו ולעשייה שלו. הוא אפילו עיצב חולצה עבורנו בגל המחאה שלפני 7 באוקטובר. עם זאת, אני לא בטוח שאני מגדיר את עצמי כ"מעצב פוליטי". אני פשוט חי פה והמציאות הפוליטית כל כך נוכחת שזה בלתי נמנע. הלוואי ויכולתי להתעסק רק בצבעים ובקומפוזיציה, אבל זה מרגיש לא רלוונטי כשמסביב הכול בוער.״

(הראיון נערך טרם מותו של דוד טרטקובר, והמגזין מרכין ראש. מערכת כולעיצוב)

אתה מרגיש שלעבודות כאלה שמכילות אמירות חזקות יש השפעה אמיתית? 

״אני לא בטוח. אני עושה אותן קודם כל בשביל עצמי. זה כיף לי, מספק אותי, מאפשר לי להגיב למה שקורה. אני לא מכוון לוויראליות. לפעמים זה מצליח, לפעמים לא. בפרויקט של "האחים" זה התחיל מדימוי קטן, חולצה פשוטה, והפך למשהו הרבה יותר גדול. לא חשבתי שזה ישפיע אבל זה התחבר לאנשים ועזר להם לבטא משהו. לא כי זה משנה מציאות, אלא כי זה מהדהד אותה״.

בוא נדבר על המותג שלך – KON. קראתי שהוא מוגדר כ"אנטי מותג". מה זה אומר?

״המותג הוא שלי ושל בת זוגי, היא מעצבת אופנה ואני שותף בעיצוב. המותג מוכר בעיקר בגדים – טישרטים ועוד כל מיני מרצ'נדייז שעליהם יש כל מיני עיצובים שקשורים גם לביקורת על עולם הצרכנות וגם לדברים פרסונליים לחלוטין. אני רואה כל חולצה כפלטפורמה לדבר על משהו, אז על כל חולצה אני יכול לספר לך סיפור שלם וזה בעצם מה שאני עושה באתר של המותג. באתר יש גם תמונות של המוצר כמו בכל חנות רגילה אבל מתחת יש בלוג שמסביר: מה זה העיצוב הזה? מאיפה הוא מגיע?

בהתחלה ייצרנו בארץ והיום אנחנו מייצרים בארה״ב. KON לא מתנהל כמו מותג רגיל. זה מותג שאין לו היגיון שיווקי. הוא נולד מתוך רצון להגיד דברים בלי מסננים, גם אם זה בוטה, לא פרקטי או אפילו מפסיד כסף. אני לא משווק אותו, הוא פשוט משקף אותי. השם שלו בא מהיפוך של השם שלי – ניל כהן. יש בו המון הומור, ציניות וביקורת. לדוגמה, על השקית שהמוצרים מגיעים בה כתוב – "אינה ניתנת למחזור ויוצרה בצורה לא אתית" הכול מאוד מודע״.

יש מוצרים שעובדים טוב יותר מאחרים? 

״החולצה עם התווית עליה. היא אחת החולצות שנמכרו הכי מהר ואנשים עפו עליה. זו פשוט תווית מודפסת בגדול, דבר שאף מותג לא יעשה כי זה מחפיץ ומוזיל ומי ירצה ללבוש על עצמו תווית? ואני חושב שזה מגניב ויפה ומסתבר שיש אנשים שממש אוהבים ללבוש על עצמם תווית״. 

ספר על הפרויקט שיצרת עבור שבוע העיצוב בירושלים

"הצעתי שנקים חנות כמחווה לחנויות קטנות של פעם. הנושא של שבוע העיצוב היה "משל הטבע" אז הצעתי חנות שמוכרת דברים לאסון ולשמחה, לחירום ולשגרה. קראו לה שלם שלום או באנגלית buy bye. התחלתי לחשוב מה אני מוכר בחנות הזאת אם היא חנות לחירום? מה אנשים עושים כשיש פה מצב חירום? קונים מלא נייר טואלט, קונים מלא אוכל משומר, אוגרים דברים בבית, קונים חומרי ניקוי. ואז אמרתי לעצמי: בוא ניקח את זה לקיצון, נעשה שהכל בשימורים. סיגריות בשימורים, ניירות בשימורים, נייר טואלט בקופסאות שימורים… ונכנסתי לרעיון. התחלתי להמציא מוצרים, כולם מחוות למוצרים ישראלים. למשל סיגריות טיים הפכו להיות סיגריות no time. בפרויקט הזה יצרתי גם חולצות."

האם יש מישהו/ מקום / משהו שאתה חוזר אליו כדי לשאוב השראה?

״אני לא חושב שיש משהו כזה. אם אין לי מוזה אז אני לא עושה כלום ופשוט לפעמים זה לא קורה. לפעמים יש רעיון ולפעמים אין וצריך לשחרר וזה גם מאוד חשוב. לרוב מה שעוזר לי זה לעבוד על כמה דברים בו זמנית ואז אם אני נתקע במשהו אחד אני שם אותו בצד ועובר לדבר השני. זה מאפשר לראש שלי לפרום את הקשרים וזה עוזר לי. אני מרגיש שאני פוגש באופן טבעי דברים שנותנים השראה. בסופר, ברחוב, קולנוע, בשיחה עם חבר, ספרים, מוזיקה״. 

אם לא היית עוסק בעיצוב במה לדעתך היית עוסק?

"הייתי רוצה לקוות שהיתה לי את המוטיבציה להיות אדריכל. זה ממש מה שחלמתי לעשות״. 

לינקים – 

אינסטגרם – neilcohen

אתר – neilcohen.work

אתר CON – CON