קרינה ארב, תקשורת חזותית
היי עומר! ספרי לנו על עצמך
היי, אני עומר, בת 25, במקור מקיבוץ רמת דוד וכרגע מתגוררת במעונות. אני מציירת כמעט מאז שאני זוכרת את עצמי. עוד בגן, ציור היה הפעולה שהכי ריתקה אותי, לאו דווקא כמדיום "אמנותי" אלא כדרך להבין דברים. להסתכל, לפרק, לנסות להרכיב מחדש. בהמשך הדרך בחרתי ללמוד ביאס״א (פנימייה למדעים ואמנויות), שם האמנות הייתה לא רק תחום עניין אלא גם מרחב יומיומי להתבוננות ולחקירה.
בהמשך, דווקא במסגרת הצבא, נחשפתי לפן נוסף של תקשורת חזותית: היכולת של עיצוב להעביר רעיונות בצורה מדויקת, להנגיש מידע ולעורר מחשבה. זה מה שהוביל אותי להעמיק בתחום, מתוך הבנה שהכוח של דימוי חזותי לא נעצר באסתטיקה.
איזה מקום יש לספר הסקיצות בחייך?
ספר הסקיצות הוא לא כלי אחיד עבורי. לפעמים הוא צמוד אלי ואני לא זזה בלעדיו. הוא משמש לתיעוד רגעים קטנים, רעיונות שמופיעים בלי הכנה, או פשוט כדי לפרוק מחשבה דרך היד.
אבל לפעמים הוא יושב סגור תקופה ארוכה, עד שאני פותחת אותו ונפגשת שוב עם מחשבות שהיו לי מזמן. יש בו חופש ויש בו גם תיעוד של תהליך, של צורת חשיבה, של מקומות שהייתי בהם מנטלית.
מה המדיום והטכניקה האהובים עלייך?
החומר שאני הכי מתחברת אליו הוא עפרונות צבעוניים. הם מאפשרים לי שליטה מדויקת וגם עושר גוונים, סוג של איזון בין רישום לציור. הרבה שנים עבדתי בעיקר עם עפרון גרפיט אפור עם הקונטרסט של אור וצל, והוא נתן לי תחושת עומק וגמישות טכנית. רק בשנים האחרונות התחלתי להכניס צבע, לא כמטרה אסתטית בלבד אלא ככלי נוסף לביטוי, להבנת טמפרטורות, מצבים רגשיים ואפילו מבנים צורניים.
איך התחלת להתעניין בציור ובעיצוב?
בצורה מאוד אורגנית. בחטיבת הביניים כבר התחלתי למלא ספרי סקיצות. חלק מהציורים נוצרו תוך כדי שיעורים. זו לא היתה בריחה, להיפך, זו הייתה דרך עבורי להתרכז, לעקוב אחרי פרטים, להבין מבנים.
הפנים האנושיות ריתקו אותי במיוחד. לא רק כפורטרט, אלא גם ככלי לחקירת תקשורת, הבעה ויחסים בין אנשים.
שתפי אותנו בסקיצה אהובה
יש שתי סקיצות שאני מרגישה שהן נקודות ציון בתהליך שלי.
הראשונה היא דמות עם קווי פרח סביב העין: זו הפעם הראשונה שציירתי דמות שלמה מהראש, בלי רפרנס. זו הייתה תוצאה של תרגול ממושך, הרבה התבוננות ולימוד של אנטומיה. זו סקיצה שעד היום מזכירה לי איך תרגול מתמשך הופך לידיעה.
השנייה היא ציור של לימון, הרגע שבו אפשרתי לעצמי באמת להתחיל לצייר בצבע. חקרתי בו תאורה, חומרים, ואיך צבע משפיע על תפיסת עומק, אווירה ומרקם.
מה נותן לך השראה?
השראה מגיעה אצלי מכל מיני מקומות, לפעמים מאוד לא צפויים.
אני קוראת המון, בעיקר ספרות פנטזיה, ויש משהו בתיאורים עשירים שפותח אצלי דימויים ויזואליים.
גם מערכות יחסים בין אנשים מעניינות אותי – שפת גוף, הבעות פנים, ניואנסים.
ולפעמים, פשוט למידה. אם פתאום סקרן אותי להבין איך נראים חרקים או מבנה של עלים זה יכול להניע אותי לרשום עשרות עמודים סביב הנושא. הרצון ללמוד דברים לעומק ולהבין איך הם בנויים הוא מנוע חזק מאוד בעבודה שלי.
אני חושבת שספר הסקיצות הוא קודם כל מקום שבו מותר לטעות. זו לא במה, זו מעבדה. הוא לא תמיד יפה, הוא לא תמיד מדויק, אבל הוא תמיד כנה. וזה מה שמחזיר אותי אליו שוב ושוב.
תוכלו לעקוב אחרי עומר באינסטגרם:
https://www.instagram.com/omer.ninio?igsh=MTNkYWl3dWk4OXRiaw%3D%3D
