היי שירה, שמח שהצטרפת אלינו, ספרי לנו על עצמך
אני שירה נוק, בת 38, נולדתי בדרום אפריקה והיום מתגוררת בדרום ת״א. אני מגדירה את עצמי "חברת פרויקטים לאיור" – הרבה יותר ממאיירת. אני עושה הכל באיור – פרינט, תערוכות, תלת ממד, מנורות, משרדים, גרפיטי, מיתוג… אני זולגת לכל המדיומים. ציירתי על הבמה בצוותא. אני כל הזמן מחפשת איך לשבור את הפורמט בו אני עובדת – מהו הקנווס? הוא תמיד משתנה.
חוץ מזה אני מוכרת כמאיירת-המתאגרפת, ומחזיקה בתואר אלופת ישראל באיגרוף קלאסי. זו האהבה והתשוקה השנייה שלי, והיא זולגת לתוך העבודות שלי בשנים האחרונות.
איך התחלת את דרכך בעולם האיור והעיצוב?
כנערה למדתי בתלמה ילין ולקחתי מהחוויה הזו המון. היא נתנה לי מושג לאן אני צריכה ללכת ובאופן טבעי המשכתי ללימודים בשנקר. התחלתי ללמוד שם בגיל 20 ובמקביל ללימודים עבדתי כסטודנטית בתעשייה. המשרה הראשונה שלי הייתה בסטודיו טוקן.
ואיך הגעת להיות דווקא מאיירת, ועוד דיגיטלית?
אני באה מרקע מסורתי: גואש, הדפס לינולאום, מהדו מימד והשטוח. פגשתי את המחשב בשנקר ובאותן שנים הייתה טכנו-פוביה ממחשבים. היה מפחיד לעבוד במחשב וגם המרצים לא ידעו לעכל את זה כך שלא יצאתי עם יכולת לאייר דיגיטלית. עבדתי בצורה מוזרה, ציירתי דיגיטלית, הדפסתי, ושוב עיבדתי את זה ומצאתי את עצמי מציירת גם על שולחן אור. היום אני רק במחשב.
בשנקר למדתי אצל אסף חנוכה, שלימד אותנו לעשות סקיצות במחשב וואקומים בלי המסך. מצאתי את עצמי מתרגלת ויוצרת דודלים במחשב, לפני שהיה טאבלטים. זה לקח זמן, אבל לאט לאט עשיתי סקיצות במחשב, שפתחו לי אופציות חדשות לסובב, להפוך, לעשות command Z… עד שוויתרתי על התהליך הידני.
איך את אוספת מקורות השראה?
זו שאלה מורכבת. אני בונה את לוח ההשראה שלי בפיגמה. לפעמים אני הולכת שם לאיבוד במהלך חיפוש השראות. אני עוברת שם קונפליקט שלם, בא לי לעשות מלא דברים. זה כמו להכניס ילדה לתוך חנות ממתקים, בא לי, בא לי ובא לי. אי אפשר לקחת הכל אי אפשר לאכול הכל. צריך להחליט מה עושים. אני יכולה אפילו להיתקע על זה יום שלם ולשכוח מה רציתי במקור. זה לפעמים תהליך מתסכל… אני מקנאה ביוצרים שמשהו תופס אותם, או שהם מתחילים לעבוד בלי רעיון. אני כן צריכה משהו כדי לשבת עליו.
יש לי גם בורד שלי באינסטגרם שאני שומרת בו אימג׳ים שהגניבו אותי, איזה משפט, איור, פאלטה. ואני מסתכלת על זה כדי לבחון אם זה מעורר אצלי משהו. אני מסתכלת על דימויים כדי שיגרמו לי להרגיש משהו. לפעמים זה יכול לקחת המון זמן עד שאני מרגישה משהו.
ומתי את משתמשת בספר סקיצות?
העבודה שלי עם ספר סקיצות היא שונה. רק כשאני לא מצליחה לפצח משהו רעיוני אני עוברת לספר סקיצות. זה כמו לרשום רעיון, גם אם רק אני מבינה אותו. זה תהליך נורא לא מתקשר. זהו רק רעיון מהיר כזה ולאחר מכן אני עוברת למחשב. לספר סקיצות אני ניגשת כאשר מדובר בפרויקט כמו פוסטר או משהו מורכב שכולל בתוכו חזות חזקה, טיפוגרפיה, רקע וקומפוזיציה.
ספרי לנו על פרויקט שניגשת אליו בו עבדת בשלבי סקיצות
לאחרונה השתתפתי בתערוכה ב"כולי עלמא", שבה הציגו מקבץ מאיירים מאוד מוכשרים. עשינו מחווה לסדרה ThunderCats (חתולי הרעם) משנות ה-80 שחגגה 40 שנה. כולנו ראינו את הסדרה כילדים. נכנסתי לזה והיה קשה מכיוון שלא ציירתי המון זמן.
התמקדתי במנטרה שמלווה אותי, אותה לקחתי מקית הרינג: אני מאמינה שעבודה טובה נעשית בישיבה אחת. אז אני משתדלת וזה קצת הרסני שמתבגרים, כיוון שרוב הזמן זה גובל בלילה לבן.
תארי לי את התהליך של עיצוב הפוסטר לתערוכה
התחלתי לאסוף דימויים, גם כאלה שלקוחים מהסדרה עצמה. אני לא מאיירת בפיגמה אבל אני אוספת לתוכה את הדימויים וההשראות שלי.
הפוסטר נועד לשדר כוח. מדובר בדמויות חזקות ודומינטיות. תהליך היצירה היה מאוד מהיר ואינטואטיבי: אני מתחילה עם שרבוט מהיר, עובדת בפוטושופ בשכבות מצחיקות ומסודרות, בצורה אובססיבית, הכל בתיקיות, כאילו אני עובדת בצוות. חיברתי רפרנסים שאספתי מההשראות בפיגמה בשני חלקים ואמרתי יאללה. אני מתייחסת לקומפוזיציה בתור שמש והרים ומבינה איפה אני רוצה שיהיה עומס ואיפה שקט. בסופו של דבר כל הקומפוזיציות שאנחנו מכירים בעולם מבוססות על הטבע, יש לנו אדמה ושמיים. הדברים יושבים במסה למטה ובשמיים יש עצמים שמתפזרים למעלה. הכל בפוסטר כאן ממורכז, סימטרי, קלאסי ופשוט.
ספרי לנו על דמות המותג שיצרת בהזמנה
עבדתי על פרויקט של יצירת דמות מותג. הייתי צריכה לפתח את השפה של המותג ומה שיצרתי השפיע על כל המערכת והמרקטינג. איירתי אפילו את הקירות של המשרדים.
אני לא יוצרת המון סקיצות. כשמדובר ביצירת דמות זה בריאה יש מאין, יש חיפוש של אישיות, וקשה להתבסס על משהו קיים. זה חלק מתהליך היצירה.
הפכת את החתול לפנים של החברה, איך זה קרה?
בפרויקט מוזמן עם דמויות צריך להבין את כמות הקולות בפרויקט. להבין מי הגורם שמשפיע. זה נורא מבלבל וצריך לדעת למי להקשיב. היום אני מגדירה בפרויקט מי האדם המרכזי לו אני שומעת. בעבודה שיצרתי יש כמה מנעדים, זו יצירת עולם שלם סביב החתול. האנשתי אותו, ונתתי לו רגליים על הקרקע. יצרתי לו עולם שבו הוא עובר מתחת למים ומצטרפים אליו חברים. זה היופי של הדברים, הם קורים בדרך.
ניתן להתרשם מעבודות נוספות של שירה בעמוד האינסטגרם שלה – shiranoc
ומהפורטפוליו שלה בכתובת shira-noc.com
