איך הגעת לעיצוב?
גדלתי בסביבה יצירתית. אמי היא ציירת קיר ומעצבת גרפית, והיא הכירה לי את תוכנות העיצוב של Adobe (אם כי נטיתי להשתמש רק בפוטושופ כדי לערוך מסמכים בבית הספר). למדתי בבתי ספר לאמנות ויצירה מכיתה א' עד י"ב. במהלך תקופה זו, למדתי אמנות ועיצוב דרך מדיומים שונים כמו רישום, הדפס, פיסול ותפירה. הרגשתי שעיצוב הוא השילוב המושלם של יצירתיות ופתרון בעיות, וכך אוכל להשתמש ביכולות האמנותיות שלי כדי למצוא פתרונות חדשניים לאתגרים בעולם האמיתי. מתוך מחשבה זו החלטתי ללמוד עיצוב תעשייתי, ובסופו של דבר ספר הסקיצות הפך לכלי להעלאת רעיונות ולחקירה.
ספרי על תהליך העבודה שלך בספר הסקיצות.
מה אני מחליטה לשרטט ובאיזו תדירות אני משתמשת בו?
אני נוטה לצייר כל הזמן. בכל פעם שיש לי עט ונייר, אני מוצאת את עצמי מציירת, בין אם זה בפגישות, בשיעורים או סתם בזמני הפנוי. אני אוהבת במיוחד לצייר אנשים, ובמהלך הקורונה ניצלתי את ההזדמנות לתרגל ולשפר את כישוריי בציור פרצופים, בזכות כל פגישות הזום.
אני מוצאת שספר הסקיצות שלי הוא כלי שמאפשר לי לעבוד על רעיונות ולהמחיש את המחשבות שלי. אני מקשקשת כדי למקד רעיונות, ואז לעבד אותם לפני שיהפכו לתוצר סופי.
איזה תפקיד ממלא ספר הסקיצות בתהליך העיצוב שלך?
אני משתמשת בו כדי ללכוד את כל הרעיונות שלי וגם כדי לשחרר את עצמי מרעיונות לא מוצלחים. עבודה התחלתית ידנית עם עט ונייר מאפשרת לי לעבד בצורה יעילה את המחשבות שלי. לאחר שהסקיצות הראשוניות מוכנות, אני מעבירה אותן לפורמט דיגיטלי בו אוכל לחדד ולשפר אותן בזריזות.
באילו טכניקות את אוהבת להשתמש?
המורים שלי לאמנות לא נתנו לי להשתמש בעיפרון כדי לשרטט. הם רצו שאהיה בטוחה ולא אמחק את הטעויות שלי. זה לימד אותי לצייר בקו חזק ובטוח. עכשיו אני משתמשת בעפרונות, עטים, עט כדורי או טושים כדי לצייר. אני נוטה להתרחק מצבע ומציור, מכיוון שאני מעדיפה סקיצות קוויות. כסטודנטית בחילופים, אני מסתמכת בעיקר על ציור דיגיטלי באייפד שלי, בגלל הנוחות והפשטות בתנועה. אני עדיין מעריכה את הביטחון והמיומנות מאחורי איורים ידניים, ומנסה לצייר על נייר בכל פעם שיש לי הזדמנות.
מה ההבדל בין רישום דיגיטלי לשרטוט על נייר?
שרטוט דיגיטלי נותן לך את "תחושת הביטחון של המחיקה". זו אותה סיבה שהמורים שלי איפשרו לי להשתמש רק בעטים בספר הסקיצות: לא להסתמך על היכולת למחוק. קל להישאר חסר בטחון כשאפשר לתקן ולמחוק את הקו בקלות. אבל המעשיות של ציור דיגיטלי הוא בונוס גדול. חשוב לי להתחיל באופן פיזי ואז לעבור לדיגיטלי.
אילו מעצבים ואמנים השפיעו על הסגנון שלך?
לאמי היה מנוי למגזין "ניו יורקר". כילדה הייתי מבלה שעות בדפדוף וקוראת את הבדיחות השנונות והאיורים המפוזרים בין הכתבות. כשאני חושבת על השראה עולה לי לראש של סילברסטיין, מאיירים באולם בית המשפט וקריקטוריסטים.
איזה מקום יתפוס השימוש בספר סקיצות בעולם העיצוב בעתיד?
אני מאמינה שהרישום ימשיך להיות מיומנות נחשקת כמו גם כלי מעשי. אני חושב שבדומה לשילוב של דיגיטציה ושרטוט, הרישום יתערבב עם טכנולוגיות AI וציור חזוי, בהתאם לצורך הרגעי.
תרצי להוסיף משהו?
כשהתחלתי לצייר התמקדתי בטבע דומם, סצנות מחיי היום יום כמו בתים, רהיטים, קהל – כל דבר שהיה מולי הייתי משרבטת על דף ריק בעט כדורי. אהבתי במיוחד שרטוטים אדריכליים; משהו בקווים הנקיים ובגיאומטריה מאוד משך אותי. האדריכלות היא סלחנית: היא משורטטת בקווים ישרים נקיים, ואם אתה טועה, אף אחד לא מכיר את הבניין טוב מספיק כדי לעלות על זה אז אין לחץ לשרטט באופן מושלם. בסופו של דבר רציתי אתגר, וזה הוביל אותי לאנשים. כשמציירים אנשים אין קווים גיאומטריים. בכל פעם שאתה עושה טעות, כולם רואים אותה מיד. אהבתי את זה.
איך אוכל לגרום לאנשים להיראות כמו בני אדם אמיתיים? מה אני יכולה לעשות בציורים שלי כדי שיידמו לאנשים שהכרתי? היה לי זמן אידיאלי להתאמן: השיעורים באוניברסיטה היו מקוונים, ובפגישות זום יכולתי לצייר אנשים ללא ידיעתם, כשתמיד הייתה מולי דמות אנושית הפונה קדימה. אז התחלתי לצייר עם פחות קווים. בעיני, פשטות, ביטחון ומהירות הם אבני יסוד לאיור טוב. עכשיו אני מציירת באופן מסוגנן ומהיר, מנסה ללכוד את האנרגיה של רגע בכמה שפחות קווים, שואבת השראה מדפי הקומיקס של הניו יורקר.
ברגע שהוסרו הגבלות הקורונה, נסעתי יותר וזזתי כל כמה חודשים. נפטרתי מכל דבר מיותר בחיי, ועברתי מנייר ומספרי סקיצות לציור דיגיטלי באייפד. אני עדיין מציירת על נייר, אבל לא באופן קבוע ולא באופן עקבי בספר סקיצות. הפרקטיות של ה-ipad עודדה אותי לצייר אפילו יותר, ומאפשרת סקיצה חזרתית מהירה עבור פרויקטים של עיצוב מוצר. אני נדהמת מכך שהתשוקה והעניין שלי בציור לא נעלמו לאורך השנים. אפילו ברגעים העמוסים ביותר שלי, המוח שלי רואה באיורים והיד שלי מוצאת עט שקוראת לי לצייר.
