בעיצומו של תואר בתקשורת חזותית בשנקר ועבודה על פרויקט הגמר, דור משה מתפעל את בלוג הקונדיטוריה המצליח ״פאי בריבוע״, לצד עמוד אינסטגרם שיעשה לכם חשק עז לקינוח. וכן- את הכל הוא מכין ומצלם לבד. תפסנו את דור לשיחה קצרה על הקשר בין עיצוב לקונדיטוריה.
עדי שלו וסתו טפלא, תקשורת חזותית
דור משה, סטודנט שנה ד׳ לתקשורת חזותית בשנקר, עובד בימים אלו על פרויקט הגמר שלו. במקביל הוא מתפעל בלוג אפייה מצליח במיוחד, אותו פתח לפני כ-4 שנים, רגע לפני תחילת התואר.
היי דור! ספר לנו על עצמך.
אני חולוני במקור, אבל גר בתל אביב כבר כמה שנים. מגיל קטן אהבתי להתעסק בדברים יצירתיים. נהגתי להחליף הרבה תחביבים: קצת ניגנתי, קצת ציירתי, קצת פיסלתי. בערך באזור החטיבה התחלתי להתעניין באפייה, ובמקביל גם בצילום. בזמן הצבא עבדתי בבית קפה בחולון, ועבדו איתי כמה סטודנטיות לתקשורת חזותית. התלהבתי מהוורסטיליות שיש בתואר הזה, שמאפשר לך להתעסק בהרבה תחומים ופלטפורמות שונות. ידעתי שאני אוהב מאוד ליצור ופחות מתחבר להתחייבות לפורמט אחד, וזה גרם לי לחשוב על תואר בתקשורת חזותית. באותו זמן הייתי בצומת דרכים בחיים, האם ללמוד עיצוב או לטוס ללימודי קונדיטוריה בפריז. בסופו של דבר כשהבנתי מה עושים עם לימודי קונדיטוריה בארץ, הגעתי למסקנה שזה פחות מתאים לי ובחרתי ללכת ללמוד עיצוב.
איך התחלת להתעניין באפייה?
אני חושב שזה היה באיזה חופש גדול אחד. הייתי רואה המון סרטונים של קרין גורן ביוטיוב ולאט לאט התחלתי להתעניין בבלוגים של אפייה, גם ישראלים וגם מחו״ל. סיקרן אותי מאוד לנסות בעצמי את המתכונים. באותו זמן גם התחלתי להתעניין בצילום ובנראות החזותית של הבלוגים עצמם. גם אם לא הייתי מכין מהם כלום, הייתי חוזר מידי פעם ומסתכל על הצילומים. אפייה וצילום באים אצלי ביחד, וברגע שהתחלתי להכין דברים ישר רציתי ללמוד גם לצלם אותם טוב, בצורה מעניינת. כשנפתח בית הספר לקולינריה דנון, הם ערכו תחרות אפייה יחד עם מגזין "השולחן". המתחרים התבקשו לבחור מאפה מהעולם ולתת לו פרשנות חדשה. לשמחתי זכיתי בתחרות והפרס היה הקורס הבסיסי של דנון.
איך בעצם נולד הבלוג שלך? איך הפך למה שהוא היום?
את הבלוג פתחתי לפני ארבע שנים, אבל בעצם חלמתי לפתוח אותו עוד מהתיכון. בתור קורא, מאוד משך אותי הרעיון שאתה יוצר את כל התוכן מאפס, כולל הצילומים והסטיילינג. הערכתי אנשים שידעו לעשות את זה ורציתי לנסות גם. כשפתחתי את הבלוג, הפלטפורמה של אינסטגרם הייתה עוד יחסית חדשה בארץ, אבל כבר היה לי קהל עוקבים- יחסית מצומצם- שרק חיכו שאפרסם עוד מתכונים. הרגשתי שאני מגיע מוכן לפתיחת הבלוג, אבל זה בהחלט דרש הרבה עבודה קשה והתמדה. לוקח הרבה זמן לקבל הכרה בתחומים האלה, במיוחד כשהאינטרנט מוצף במתכונים: אתה צריך לזכות באמון של הקהל שלך, הם צריכים לסמוך עליך כדי לרצות להכין את המתכונים שלך.
נשמע קשה לתחזק בלוג לצד לימודים שדורשים כל כך הרבה השקעה. איך משלבים?
אני נתקל בשאלה הזאת הרבה. הבלוג דורש המון אנרגיה, במיוחד אם אתה רוצה להישאר על הרדאר ולהמשיך לייצר תכנים. אי אפשר להיעלם לתקופה של חודשיים ולחזור בחופשת סמסטר. מבחינתי העבודה על הבלוג היא משהו מאוד טבעי. אני נהנה לעשות את זה, זו העבודה שלי ומקום המפלט שלי כשאני מרגיש שאני כבר לא יכול לעבוד יותר על הגשה. זה במקום לראות סדרות שלמות בנטפליקס. יש תקופות יותר עמוסות, בין אם תקופת הגשות או תקופות קצת יותר מורכבות בחיים שאילצו אותי קצת להזניח את הבלוג. אבל דאגתי לפצות על התקופות האלה לאחר מכן. אני גם משתדל להכין תכנים ומתכונים מראש לפני שאני נכנס לתקופות לחוצות יותר בלימודים, כך שתמיד יהיה מה לפרסם.
מה נותן לך השראה למתכונים? האם אתה מקבל השראה ללימודים מאותם מקורות?
שאלה מעניינת. אני לא בטוח שההשראה לשני הדברים מגיעה מאותו מקום. בהקשר ללימודים, אני עדיין לומד מאיפה לקבל השראה. דווקא לקראת סוף התואר אני מבין שלוקח הרבה זמן לבסס את עצמך כמעצב. לאורך השנים ניסיתי לשאוב השראות מכל מיני מקומות, בין אם זה טכניקות שונות או טרנדים חולפים. עולם העיצוב כל הזמן מתקדם ומשתנה ומקורות ההשראה משתנים בהתאם, וכל פעם מחפשים מחדש. לעומת זאת, במתכונים הדברים נשארים פחות או יותר כמו שהם. בדרך כלל יש דברים שפשוט בא לי לעשות והם עולים באופן די אינטואיטיבי. זה בדרך כלל מתחיל מחומר גלם מסויים שאני מעוניין להשתמש בו, או סתם משהו מגניב שאני רוצה לעשות. אני יכול למצוא את עצמי במשך שעות משוטט בבלוגים, ספרים, וגם הרבה בפינטרסט, שם אני מוצא יותר השראה חזותית.
מעבר לצילום, איך אתה רואה את הקשר בין עיצוב לקונדיטוריה?
אני חושב שהדבר הכי חשוב שלומדים בתואר, יותר מתוכנות וידע, זה לפתח רגישות מסויימת בעין ולהצליח לזקק את כל מה שאתה עושה לתוצר מעניין יותר ובעל אופי. הרגישות הזאת היא בעלת ערך מאוד גדול בכל עולם הקונדיטוריה. מעבר לזה, אני חושב שבתחום הבלוגים ספציפית, יש השקה מאוד גדולה בין שני העולמות. הרבה בלוגרים של קונדיטוריה למדו או התעסקו בעולם העיצוב, למשל אפרת ליכטנשטט מהבלוג ״אז מה את עושה כל היום״ שלמדה בבצלאל. החיבור הזה הוא לא מקרי. בבלוג אתה מייצר משהו חזותי ואסתטי והעין הזו לפרטים הקטנים היא חשובה.
אתה עובד עכשיו על פרויקט הגמר שלך, ספר לנו עליו.
פרויקט הגמר שלי מתעסק באוכל ומגדר. בשנים האחרונות של התואר לקחתי כמה קורסים במגדר שהעיפו לי את המוח. במקביל לקחתי קורס של עיצוב מגזין שגם מאוד משך אותי וגרם לי לרצות לעצב משהו בנושא שיעניין אותי. לקראת פרויקט הגמר הגעתי להנחיה עם שני רעיונות. הראשון היה קשור למגדר והיה מאוד כללי, והשני התקשר לאוכל וספרי אפייה והיה מאוד ספציפי. ממש ידעתי איך הוא הולך להראות, אבל משהו הרגיש לי חסר. אחרי שהצגתי את הרעיונות, המרצה שלי התחילה לחבר בין שני התחומים ויצא שילוב מוצלח ומעניין מאוד: ספר שמתעסק ובוחן את הנושא של מגדר ואוכל. מעבר לעבודת העיצוב והטיפוגרפיה אני הולך לייצר גם חלק מהתוכן, צילומי ארט דיירקשן, סרטים תיעודיים וגם כמה מתכונים.
איך עוברת עליך בכללי תקופת פרויקט הגמר?
האמת שזו תקופה מורכבת. בסוף סמסטר א׳ של שנה ד׳ מגישים הצעה לפרויקט, ובמשך כל סמסטר ב׳ עובדים רק עליו. זה מרגיש מוזר, פתאום כשאתה מתעסק רק בפרויקט אחד אתה מרגיש שיש לך הרבה יותר זמן פנוי. זו לא הדרך שבה היינו רגילים לעבוד כל התואר. אני פתאום ישן טוב בלילה, יש לי יכולת להתנהל, הפאניקה יורדת. אבל למרות שאני פתאום יכול לצאת ולראות אנשים, צריך לזכור שזה עדיין לא נגמר ועצם זה שיש לי חופש גורם לי במקום מסוים להכריח את עצמי לשבת ולעבוד על הפרויקט.
פרויקט גמר זה משהו שנשמע מפחיד להמון סטודנטים, אבל נראה שיש גם יתרונות.
אם יש משהו שהבנתי על פרויקט הגמר, זה שהוא כמו צל ענק שמרחף עליך כל התואר כשבפועל זה פשוט עוד פרויקט. יש איזו נטייה לחשוב שזה מסכם אותך כמעצב/ת ויגדיר את הקריירה שלך. אני מאוד אוהב פרינט וטיפוגרפיה ומאוד נהנה מזה, זה מה שמעניין אותי כרגע, אבל אני לא חושב שזה מה שאתעסק בו אחרי סיום התואר. אני חושב שהיתרון הכי גדול בפרויקט הגמר הוא שאת/ה באמת יכול/ה לעשות מה שאת/ה רוצה. את/ה כותב/ת לעצמך את הבריף. יכול להיות שבסוף הוא יהיה פחות מוצלח מפרויקטים אחרים שעשית במהלך התואר, אבל זה לא אומר כלום על מי שאת/ה כמעצב/ת.
אם כבר מדברים על אחרי התואר, מה אתה כן רואה את עצמך עושה?
האמת שזו שאלה קשה, אני עדיין לא באמת רואה את עצמי בכיוון ספציפי. בשנה ג׳ בוחרים מסלולים וקורסי בחירה, ואני לקחתי קורס עיצוב אתרים. נהניתי ממנו והוא גרם לי להבין שאם ארצה להשתלב בעולם הדיגיטל אני לגמרי יכול, אבל יש דברים שאני יותר נהנה מהם. אני חושב שמיתוג יכול מאוד לעניין אותי, תלוי כמובן באיזה סטודיו. תקופה ארוכה בכלל חשבתי שמיתוג זה לא בשבילי, ולקח לי קצת זמן להבין שאני מאוד נהנה מזה ויכול לשלב את זה עם עולם התוכן שלי.
אתה חושב שיש סיכוי שתמצא את עצמך עוסק בעולם האפייה גם מעבר לבלוג?
אני לא חושב שאעסוק בזה מעבר לבלוג, אבל אני כן רוצה להמשיך להפעיל אותו. בשלב מסויים תהיתי אם הבלוג יהפוך להיות העיסוק המרכזי שלי ולאחרונה הבנתי שלא. משהו בעובדה שבלוג הוא העיסוק המרכזי שלך מחייב אותך לעשות הרבה יותר שיתופי פעולה מסחריים, והרגשתי שזה קצת מצמצם לי את החופש. כמובן שאני לא נגד שיתופי פעולה מסחריים, ואני אפילו עושה את זה בעצמי, אבל אני אוהב שיש לי את הזכות לבחור את המינון שלהם. מעבר לזה אני מאוד אוהב לעצב ולא הייתי רוצה לוותר על זה.
יש לך פרויקט בלימודים שאתה אוהב במיוחד שתרצה לספר לנו עליו?
האמת שכן. בסמסטר האחרון היה לנו קורס בארט דיירקשן ועשינו וידאו בפעם הראשונה. את הוידאו יצרנו עבור מרכז עינב לתרבות מטעם עיריית תל אביב. בתקופת הקורונה הם עשו כל מיני פעילויות מחתרתיות, כמו למשל הופעות בחופי ים. נכנסנו לפרויקט שעל פניו היה נשמע יחסית פשוט, אבל התברר כמאוד מורכב. בסופו של דבר מה שעשינו היה להמיס צורות עשויות מקרח צבעוני. בפועל העבודה עצמה לקחה חודשים, החל מהמחקר על החומר המדויק שייתן לנו את האפקט הרצוי, דרך בניית פלטת צבעים ייחודית, יצירת תבניות וצילום עם ארבע מצלמות בו זמנית- והכל תוך כדי סגר. התוצאה יצאה מאוד מספקת. זו היתה הפעם הראשונה שבאמת התעסקתי בוידאו ואפשר לומר שזה פתח לי את הצ׳אקרות ליצירת סרטונים. התחלתי לעשות רילס לאינסטגרם מידי פעם בזכות הפרויקט הזה.
כל התמונות והעבודות צולמו על-ידי דור משה.
