לקראת השנה האקדמית החדשה, פגשתי כמה מהסטודנטים/ות בפקולטה ששיתפו בפרויקטים מתוך תיק העבודות שלהם, איתו התקבלו ללימודים. כל שיתוף כזה הוביל לסיפורים אישיים ומעניינים על החיים ועל היצירה.
יעל כהן, עיצוב פנים
הכירו את מיה ליניק, בת 24 מתל אביב. סטודנטית שנה ג' במחלקה לעיצוב פנים.
מיה היא צורפת ומנהלת עסק של תכשיטים בחמש השנים האחרונות. עכשיו היא עושה את זה במקביל ללימודים: "תמיד רציתי ללמוד עיצוב פנים, זה עניין אותי גם בתור ילדה קטנה. העסיק אותי איך מעצבים חלל שיתאים לאדם מסוים, משפחה מסוימת, עם אופי ורצונות משלה, איך ניתן "לקלוע" בול לצרכים של בן אדם."
פרויקט: מיה פיסלה שלוש טבעות בקוטר של 20 ס"מ, כל טבעת מאפיינת חלק בולט באישיות שלה. "רציתי להעביר אותי דרך הטבעות, דרך המקצוע שלי, שהוא חלק בלתי נפרד ממני בשנים האחרונות." מיה מראה את התהליך המורכב של יצירת טבעת, החל מקונספט, עיצוב ותכנון, פיסול בשעווה, ועד ליצירת הטבעת מחומר הגלם. מדובר בתהליך לא פשוט, שלוקח לא מעט זמן. "הרגשתי שהפרויקט מתחבר לסיפור שלי ולמה שרציתי להעביר."
בתור סטודנטית לעיצוב, מה הביקורת שהיית נותנת לעצמך על הפרויקט הזה?
"הייתי חושבת אולי לעשות סדרה של טבעות, ולא רק שלוש. הרי יש בי עוד הרבה רבדים ותכונות חוץ מהשלוש שציינתי. אני חושבת שיכולתי ממש לעבור על תקופות חיי, לאפיין אותן, לתת להן איזשהי תכונה או ערך מסוימים. להראות שיש בי עוד הרבה יותר. יותר שכבות, יותר עומק, יותר סיפורים."
הכירו את דולב בן ציוני, בן 26 מחולון, במקור מגבעת אלה, סטודנט שנה ב' במחלקה לתקשורת חזותית.
כבר בתקופת התיכון התעניין בעיצובים גרפיים של אלבומים, שלטי חוצות, שלטים ומה שעומד מאחוריהם. דולב צבר ידע בסיסי בתוכנות עריכה אך לא ייחס לכל זה הרבה חשיבות, אלא התעניין בעיקר לכיף. כאשר השתחרר מהצבא חשב בכלל ללמוד פסיכולוגיה, אבל כששוחח עם קרובת משפחה שהתחילה ללמוד עיצוב, הבין שזה הכיוון עבורו.
פרויקט "מקלדות מונגשות": במסגרת מכינה שעשה דולב לפני הלימודים הוא התעסק בחפץ יומיומי שכולנו משתמשים בו, ונתן לו פירוש אחר. דולב בחר במקלדת של מחשב ושאל: "למה כל המקלדות שלנו נראות אותו דבר? הרי יש הבדלים בין אנשים, לכל אחד יש צרכים שונים, מוגבלויות שונות." דולב יצר מקלדת שמיועדת לאוכלוסייה המבוגרת ומנגישה לה את המישור הטכנולוגי. דולב יצר מקלדת נוחה וקלה במיוחד לשימוש שיכולה לעזור אפילו במקצת למבוגרים לשמור על קשר וליצור חיבור מחדש עם הנכדים והילדים שלהם.
בתור סטודנט לעיצוב, מה הביקורת שהיית נותן לעצמך על הפרויקט הזה?
"אני חושב שיכולתי לחקור עוד על מקלדות, איך אפשר לעשות אותן יותר פרקטיות, יותר שימושיות. לערוך מחקר בכוונה להכניס את זה לעולם האמיתי ולא רק כחלק מעבודה לתיק עבודות."
הכירו את עומר ספירר, בן 24 מתל אביב, סטודנט שנה ב' במחלקה לעיצוב תעשייתי.
חובב אסתטיקה, פריטים ורהיטים יפים ומה שעומד מאחוריהם. "יש לי עסק של רהיטים עתיקים – וינטאג', פריטים איקוניים שהזמן קצת שכח אותם, ואני דואג להנגיש אותם." עומר עושה רסטורציה לרהיטים- לוקח רהיטים ישנים, משפץ ומתקן אותם ולאחר מכן מוכר אותם.
פרויקט "פונקציה וצורה":
לכל חובבי הספרים שבינינו, הפרויקט הזה הוא בשבילכם. לכל אחד יש שיטה קצת שונה לסמן את העמוד בו הפסקנו לקרוא עד לפעם הבאה. חלקנו שמים סימנייה מאולתרת מדף או מחתיכת טישו, חלק משאירים את הספר פתוח על העמוד בו עצרנו. עומר רצה לתת אופציה אחרת, אלגנטית ויפה יותר. "החלטתי ליצור מוצר שישחק עם המרחב ויאתגר את המחשבה שלנו לגבי איך סימנייה אמורה להיראות ומה הפונקציה שלה.
בחרתי להסתכל קצת אחרת על הצורה שבה אני מניח את הספר וקצת הורס אותו, כשאני משאיר אותו פתוח על השידה. לקחתי את החלל הנגטיבי שנוצר מהמנח של הספר הפתוח ונתתי לו פתרון." עומר יצר אובייקט שאנחנו לא מכירים. המוצר מתחלק לשני חלקים: מתלה וסימנייה. "תהליך התלייה על הקיר הוא חלק בלתי נפרד מהתוצר הסופי. צריך להבין גם את החיבורים, ולא להראות רק את התוצר הסופי בלי ההבנה כיצד הכל מתחבר."
בתור סטודנט לעיצוב, מה הביקורת שהיית נותן לעצמך על הפרויקט הזה?
"אני מאוד אוהב ומרוצה מהפרויקט הזה, הוא עדיין תלוי לי לצד המיטה ואני ממשיך להשתמש בו. אני חושב שיכולתי לאתגר את הצורה. הלכתי על קווים נורא פשוטים ובדיעבד יכולתי להראות יכולות יותר גבוהות שלי עם הכלים שהיו ברשותי. בנוסף, הייתי מתעסק יותר בחיבור לקיר, יוצר אותו בצורה מעניינת יותר, עם חבר מעניין יותר.
אני חושב שאם הייתי עושה את הפרויקט הזה עכשיו באחד הקורסים כנראה המרצים היו אומרים לי שהכיוון הוא טוב והמחשבה היא נכונה אבל זאת רק ההתחלה וצריך להתחיל לפתח ולהתעמק בו."
הכירו את נעמה גבע, בת 24, מתל אביב. סטודנטית שנה ג' במחלקה לעיצוב פנים.
כבר מילדות אהבה ליצור ולצייר, המשיכה עם אהבתה לאמנות והרחיבה כמגמה בתיכון. נעמה מספרת שכתוצאה מהגירושין של הוריה עזבה את בית ילדותה, ומאז המושג "בית" קיבל משמעות אחרת ורחבה יותר, וזו גם הסיבה שהגיעה ללמוד כאן.
פרויקט "המודל העירוני": "את העבודה עשיתי כששבתי מטיול בסינגפור, שם הוקסמתי מהאדריכלות הירוקה אשר מתמקדת בסירקולציה נכונה במרחב ובעיר, בכניסה ויציאה של אוויר, מים וכמובן התעסקות רבה במיחזור." נעמה תהתה למה בארץ וספציפית בפלורנטין (השכונה בה גרה) לא משתמשים בשיטות אקולוגיות וירוקות כמו שראתה שם בכל מקום. בפרויקט אספה שאריות ופסולת שמצאה ברחובות פלורנטין ושילבה אותן עם משטחי שיש תעשייתיים. האופי של המבנה החדש מקבל ערך ייחודי וחזק, ומראה כי ניתן ליצור עיצוב חדש גם מחומרים משומשים וממוחזרים.
בתור סטודנטית לעיצוב, מה היית אומרת על הפרויקט הזה?
"אני חושבת שהקונטרסט בין החומרים השונים והעובדה שהחומרים ה״שבירים״ מחזיקים את החומרים ה"חזקים" יוצרים מתח ודרמה במודל."
כל פרויקט מזמין אותנו להסתכל אחרת על הדברים הטריוויאלים והיומיומיים שנמצאים בתוכנו ובחוץ. ובנימה קצת יותר אישית, כל סיפור ופרויקט שנתקלתי בו במהלך הכנת הכתבה הזו גרם לי לחוש חיבור אוטומטי לאותו האדם, גם מבלי להכירו לעומק. כל פרויקט מספר סיפור אחד קטן מעולם שלם. אני קיבלתי המון השראה מסדרת הכתבות הזו, ומקווה שגם אתם.
מוזמנות ומוזמנים להרים, לראות ולקבל עוד קצת השראה גם דרך האינסטגרם:
