הא"ב של כתיבת ע': לב מזוז קליפה, עורכת מדור ה-ע' של מגזין כולעיצוב מספרת על ההתמודדות עם עיצוב ה-ע' הרשמית של המגזין, אי שם בשנה ב' של לימודי תקשורת חזותית. היא לא שיערה שמצפה לה שיעור בטיפוגרפיה, בסבלנות, ביצירתיות וגם בחברות טובה.
לב מזוז קליפה, תקשורת חזותית
[/column] [column]קיבלתי משימה. לכתוב ע'. נשמע פשוט בסך הכל, הרי כבר בכיתה א' אנחנו אמורים לשלוט ברזי התחום ולכתוב אותיות בקלות ובטבעיות. בגדול זה אכן כך: לכתוב ע' זו משימה פשוטה וטבעית, וסביר להניח שכל אחד יעמוד בה בהצלחה. אבל המשימה שלי הייתה ליצור ע' שתהיה מרשימה, זכירה ומעניינת. ומה כבר כל כך מעניין באות ע'?
כסטודנטית שנה ד', אני שוקדת בימים אלו על פרויקט הגמר שלי במחלקה לתקשורת חזותית של הפקולטה לעיצוב במכון הטכנולוגי חולון. בתקופה בה קיבלתי על עצמי את משימת עיצוב ה-ע' הייתי רק בשנה ב', מלאה באנרגיות, עקשנית ובעיקר רוצה לעשות דברים שונים, מיוחדים. הדברים שלי.
[caption id="attachment_10394" align="aligncenter" width="750"] תמונה: מגוון כלים לכתיבת אותיות. צילום: לב מזוז קליפה[/caption]אני לא קליגרפית ולא טיפוגרפית, אבל כן הרגשתי שיש לי זיקה מסוימת לתחום, אולי בגלל שאני די אוהבת להשתמש במילים ובמיוחד בשפה העברית. כל זה היווה מצע נהדר למשימה המאתגרת: לכתוב ע'. במשך ימים שלמים התעסקתי רק בזה. החדר שלי בדירת השותפים היה מלא בע'-ים עד שכבר היה לי קשה להירדם בלילה. עוד ע' ועוד ע' ועוד ע'.
[caption id="attachment_10393" align="aligncenter" width="750"] כל העיניים עליי. צילום: לב מזוז קליפה[/caption]גייסתי ידיד טוב שיהיה לי למנטור למשימה, סטודנט שנה ג'. ובידיד 'טוב' אני מתכוונת שהוא היה מספיק רע כדי להגיד לי בצורה הגלויה ביותר שאני עושה דברים מכוערים. ערימות על גבי ערימות של שיחות וואטסאפ, עמוסות בצילומים, עצות, הערות עוקצניות וטיפים הובילו בסופו של דבר ל-ע' שבעיניי היא גם מרגשת, גם אצילית, גם פרועה, גם יפה, גם חייכנית. איך זה בכלל אפשרי?
[caption id="attachment_10397" align="aligncenter" width="750"] תמונה: קולאז' סקיצות ע'. צילום: לב מזוז קליפה[/caption]בתור סטודנטית שנה ב' נורא רציתי להמציא את הגלגל מחדש. מונחית על ידי השאיפה הזו, יצרתי ע'-ים כל כך מופרכות שלא היו עוברות גם כתרגיל כתיבה של ילדה בת 6, אבל מצידי התעקשתי שהן קריאות ומושלמות. הידיד התעקש איתי שאני צריכה להסתמך על שלד של פונט טוב. פונט מדויק, שייתן לי מסגרת יציבה בתוכה אוכל להשתולל כמה שבא לי. אבל זה לא היה נשמע לי הגיוני. איך להיצמד למשהו משעמם ו'נכון' יכול להיות כיף?
[caption id="attachment_10392" align="aligncenter" width="750"] איך אפשר להתפרע מדויק??? צילום: לב מזוז קליפה[/caption]המשכתי לצייר ולכתוב אותיות ע' חיזריות, עקומות, מתולתלות, מתנדנדות – ולא הצלחתי להגיע ל-ע' שאהבה נפשי. מתוך כל העקשנות שלי, ההצהרות שלי נגד טכניקות הלימוד שמונעות יצירתיות אמיתית ('לא מעניין אותי מה אחרים עשו, בא לי לעשות משהו משלי') והתסכול מהגילוי שלא משנה איזו תלמידה טובה הייתי בכיתה א', וכמה פעמים ציירתי ע' ב-ד-י-ו-ק לפי אותם קווים מקווקוים בספרי הלימוד – אני לא יודעת לכתוב ע' – רק אז, החלטתי להקשיב.
[caption id="attachment_10395" align="aligncenter" width="750"] עיניים מזעזעות. צילום: לב מזוז קליפה[/caption]בעצת ידידי חילצתי שלדים מפונט פרנקריהל Frankruehl (שבעיניי היה בנאלי), בלנדר Blender (שאז הרגיש לי משעמם) וספרדי Sfaradi (שהרגיש לי מיושן). על גבי השלדים הללו התחלתי לצייר תנועות במשיכות מכחול וציפורן. פתאום נראה שלע'-ים שאני מציירת יש אמא ואבא. פתאום היה לי ברור שהבדל הזווית הכי קטן הוא משמעותי מאוד. כשהרגשתי שאני מתחילה לקבל כיוון, שלפתי את כל הכלים שהיו לי, נוצות, ציפורן, טושים, מכחולים, מקלות, כלי פיסול ובעצם כל דבר שהצליח להיכנס לתוך קסת הדיו שלי (כן, גם האצבעות).
[caption id="attachment_10399" align="aligncenter" width="750"] שולחן עבודה. צילום: לב מזוז קליפה[/caption]את ה-ע' שבסופו של דבר נבחרה להיות ה-ע' הרשמית של מגזין כולעיצוב, שרטטתי ברגע אחד. חמש אבחות שפכטל. אחת. שתיים. שלוש. ארבע. חמש. השתמשתי בשפכטל שיום קודם לכן נעזרתי בו לתיקון חור קטן שנפער בקיר החדר (ניסיתי לתלות מדף. ניסיתי.) אחת. אולי הפעם. שתיים. יופי, זה נראה מבטיח. שלוש. צריך לצאת בדיוק מאותה הנקודה. ארבע. גם הקו הזה. חמש. חייבת להצליח לסגור את זה כמו שצריך ו….! יש! הרמתי את הראש, התרחקתי קצת מהנייר. ה-ע' נחה על הדף, די רגועה ונינוחה יחסית למצב המלחמתי בו היו שרויים אני, נפשי והחדר שלי. הוצאתי את הטלפון וצילמתי.
[caption id="attachment_10391" align="aligncenter" width="750"] תמונה: The chosen one. צילום: לב מזוז קליפה[/caption]התגובה לא איחרה לבוא. חמש דקות לאחר ששלחתי את התמונה לידיד שלי בוואטסאפ, 19 אימוג'ים מאוהבים נשלחו בבת אחת כדי להביע את ההתרגשות הגדולה. "זאת" כתבתי. וכך היה. אותה ע' שצוירה בחמש אבחות שפכטל נסרקה, ועובדה מעט במחשב. מרוב התרגשות שזכתה להבחר מבין כולן היא אפילו הסמיקה ונצבעה כולה אדום.
עכשיו, אם הגעתם עד לכאן, אתם בטח מבינים – מה כבר יכול להיות כל כך מעניין באות ע'.
תודה כנה, לידידי – מולי יחבס.
[/column]