מה הקשר בין ווטסאפ לתרבות המצרית העתיקה? "אימוגליפים", התערוכה החדשה במוזיאון ישראל תענה לכם על השאלה ותראה שאולי אנחנו בכלל חוזרים למקורות מבלי ששמנו לב.
ניר ביטון, תקשורת חזותית
אז מה זה בכלל אימוגליפים? שם התערוכה שמוצגת בימים אלו במוזיאון ישראל נוצר מהלחם של אימוג'י והירוגליף, שתי צורות סימול מהעת העתיקה ומימינו. הביקור בתערוכה מזמין את הקהל מצד אחד ללמוד על התרבות המצרית העתיקה בתקופת הפרעונים, ומצד שני להרגיש בבית עם התרבות העכשווית של דור הסמארטפונים. המסקנה המפתיעה היא שהשימוש המודרני בשפה גרפית דומה באופן מדהים לשימושים שהיו נפוצים לפני 5,000 שנה.
הירוגליפים הם סימניו של כתב חרטומים שהתפתח במצרים העתיקה. ההירוגליפים היו בכל פינה בתרבות המצרית: חרוטים על אבנים או כתובים על מגילות פאפירוס, וגם הופיעו ביצירות פולחניות כגון פסלים וקברים. ההירוגליף שימש לסיפור סיפורים, לשירת הלל לאלים וכן לדברים יומיומיים כמו כתיבה של אדם לחברו (לא שכולם בחברה המצרית הקדומה ידעו לקרוא ולכתוב, בעיקר המעמדות הגבוהים).
ההירוגליפים הם סמלים של חפצים, חיות, בני אדם וכו' אבל המשמעות הסמנטית שלהם לא תמיד מקבילה לדימוי באופן ישיר. חוקרים מצביעים על שלוש אפשרויות מרכזיות: או שישנה חפיפה בין הדימוי למשמעות, או שההירוגליף מסמל את הקבוצה הרחבה יותר אליה הדימוי משתייך (למשל בעלי כנף), או שהדימוי סימל את הצליל המתאים לו בשפה, למשל ציור של עין שמסמל את הצליל ע'. החרפושית היא דוגמא להירוגליף שמאחד את שלושת המשמעויות. בתרבות המצרית החרפושית נחשבה בעלת יכולות מאגיות של יצירת חיים יש-מאין ונחשבה לקדושה. היא ייצגה את אלת השמש שסימלה אצלם את החיים וכדור הזבל שלה היה השמש עצמה. כהירוגליף החרפושית יכולה לייצג את עצמה כפשט בשפת החרטומים, אבל משמעות נפוצה יותר היא הפועל "להפוך (ל)".
ומהיסטוריה לסטורי: התערוכה קופצת אלפי שנים בזמן ומספרת על האב הקדמון של האימוג'י, האימוטיקון. אימוטיקונים (רגשונים בעברית) הם הבעות העשויות מסימני פיסוק כמו הידוע שבחבורה- ה"סמיילי" :-). האימוג'י (פרצופון בעברית) הוא שכלול גרפי של האימוטיקונים שנוצר לראשונה ב-1998 ביפן על ידי המתכנת שיגטאקה קוריטה. הפונקציה של האימוג'י זהה לזו של האימוטיקון: להקל על התקשורת ולהפוך את ההתכתבות למובנת יותר, כך שלא יווצרו בעיות בהבנה. במקרה של שיחה כתובה, אי הבנה של בדיחה או ציניות יכולה להיפתר במהירות על ידי הוספה של אימוג'י שמחדד את הטון. היום האימוג'ים כבר הפכו לאימפריה וכוללים חפצים, מזג אוויר, חיות ועוד ועוד. המאגר עובר חידושים ועדכונים כל כמה זמן למען העדכניות והרלוונטיות, ומומחים מציעים שאפשר להסתכל על האימוג'י כשפה עולמית חיה ומתפתחת.
האוצרות בתערוכה משלבת בין העבר לבין ההווה ונעה על ציר הזמן הלוך ושוב. ליד הפסלים העתיקים ניצבים מסכים שמקרינים סרטונים מהתרבות העכשווית. חוקי השפה המצרית הקדומה מונגשים באנימציות יפות ומודרניות, ומצידו השני של קיר מלא בחריטות הירוגליפים נבנה איזור משחקים אינטרקטיבי לילדים ומבוגרים כאחד. באחת הטלוויזיות ניתן לראות ראיונות עם כל מיני אנשים שחולקים את חוויותיהם בתור משתמשי אימוג'י. נטע לאופר למשל מספרת איך הצליחה לספר סיפור שלם על תקרית שהייתה לה בלי מילים- רק עם אימוג'ים. יונתן פלד מספר על שימוש תכוף באימוג'י שבשבילו מסמן "תודה", אך בעקבות קצרות רואי לא שם לב ששלח אימוג'י שמרים את האף על כולם כל הזמן הזה.
השילוב בין אימוג'י והירוגליף גורם לנו כצופים לגחך בהתחלה אבל די מהר אפשר להבין את השפה שאליה השילוב מכוון. מעבר לדמיון הפונקציונלי בין האימוג'ים וכתב החרטומים (מערכת סמלים היוצרת שפה), התערוכה מציעה גם השוואה צורנית ביניהם ופוקחת את עיני המתבונן/ת לתוכן שהוא יותר "קרוב לבית". פתאום הירוגליף זה לא רק העין המצרית המיושנת, אלא דברים שלא קלטנו שדומים לסמלים המודרנים של היום.
התערוכה מלמדת אותנו איך השפה הגרפית של כל תרבות יוצרת השפעות חברתיות מרחיקות לכת. בהקשר המודרני למשל. ב-2016, לאחר דיון רב, הוחלף האימוג'י של האקדח ה"אמיתי" באקדח צעצוע ירוק. אחת הטענות בעד ההחלפה הייתה שסמל שמוטמע בתרבות הגרפית שלנו עלול לקבל לגיטימציה ולעודד התנהגות אלימה בעולם האמיתי. מקרה יותר משמח הוא ההחלטה להוסיף גווני עור לאימוג'ים קיימים. אם בעבר כל הדמויות האנושיות היו לבנות, האימוגי'ם של היום מגיעים בכל הצבעים ובכל הצורות: ג'ינג'ים, כהות עור, קירחים וממושקפות. גם משפחות חד מיניות מקבלות ייצוג יפה ואפילו הוחלט על שינוי הצבעים של חולצות הבנים והבנות בשביל לא לחזק תפיסות מגדריות מקבעות (ורוד זה לא רק לבנות!). גם בתקופה המצרית להירוגליפים הייתה השפעה תרבותית עצומה והיא הייתה קשורה בעיקר לפולחן. המצרים הקדמונים האמינו שהחרטומים מחזיקים יכולות כישוף ולכן קישטו את כלי המתים בלחשים מצויירים.
השפה הגרפית של האימוג'ים משפיעה על החברה המודרנית גם בכיוון צרכני. קל למצוא היום תיקים עם הדפס אימוג'י, רמקולים וכריות בצורת אימוג'י, מדבקות, מגני מסך, בובות ועוד ועוד. ב-2017 אפילו יצא סרט שכולו עוסק באימוג'ים. מהשפה שלנו במכשירי הסלולר הם פרצו את חומת המסך ונהפכו למשפיעני תרבות בחיים האמיתיים.
מסתבר שגם בתהליך הזה לא המצאנו את הגלגל…ההירוגליפים המצריים הופיעו על פסלים, תכשיטים, תמונות וכל דבר רלוונטי למה שייצגו. למשל חיילים נהגו לשחק במשחק מצרי המזכיר בחוקיו שחמט בו נעשה שימוש בסימני החרטומים. דוגמה אחרת היא תכשיט של חרפושית מכונפת הדוחפת את כדור הזבל שלה הונח על רביד מוזהב לצד המת בשביל לעזור לו להפוך לנצחי בעולם המתים.
התערוכה "אימוגליפים" מרתקת, ולא רק את חובבי ההיסטוריה שבקהל. מבחינת גילאים, צעירים כמבוגרים ייהנו מביקור בתערוכה, שנאצרה מתוך מחשבה ומחקר מדוקדק ומציעה ויזואליה עשירה והמון תוכן ואסתטיקה. שווה ביקור!
כל התמונות בכתבה צולמו על-ידי ניר ביטון.
שם תערוכה: אימוגליפים
אוצרת: שירלי בן דוד אבין
מעצבת: שירלי יהלומי
עיצוב גרפי והנפשה: סטודיו אירה גינזבורג
שם מוזיאון: מוזיאון ישראל, האולם לתערוכות מתחלפות האגף לארכאולוגיה.
כתובת: דרך רופין, ירושלים
ימים ושעות פעילות:
- ימים א, ב, ד, ה: 10:00 – 17:00
- יום ג : 16:00 – 21:00: הכניסה חינם לילדים עד בני 17 כולל (לא כולל ימי חג וימים מיוחדים)
- יום ו וערבי חג: 10:00 – 14:00
- שבת: 10:30 – 16:00: הכניסה חינם לילדים עד בני 17 כולל
תאריך פתיחה: 16.12.19
תעריך נעילה: 12.10.20
עלות כניסה: 54 ש"ח, סטודנטים: 39 ש"ח.
