ללימודי עיצוב הגעתי עם חיבור חזק לטבע, מעצם היותי מושבניקית. עם השנים התודעה גדלה ואיתה ההבנה שאכן קיימות השלכות למעשי האדם בכדור הארץ. בפקולטה לעיצוב פגשתי מספר מרצים שהחיבור שלהם לטבע מתמזג עם העיצוב: אחד מהם הוא ד"ר איליאס מסינס איתו שוחחתי על עיצוב, על קיימות ועל העתיד שמעבר לפינה. ראיון בשני חלקים.
ספיר כהן, עיצוב פנים
שלום לד"ר איליאס מסינס, אדריכל ומתכנן אורבני. עסקת בבניה ירוקה בכמה אופנים: תכנון, מחקר, חינוך ותודעה. ספר לנו, כיצד נחשפת לתחום הקיימות?
כשהייתי סטודנט לתואר ראשון בעיצוב סביבתי בבצלאל חיפשתי קצת מעבר למיינסטרים שלימדו אותנו. היה לי מרצה קנדי בשם לן וורשא (Warshaw) שעסק בתכנון ביו-קלימטי: בניה ירוקה כבר בשלב תכנוני מוקדם. המודעות התחילה עוד בשנות ה-70 בזמן משבר הנפט. באותה התקופה היו הרבה אדריכלים שנכנסו לנושא הקיימות, גילו אפשרויות והתחילו ליישם פרויקטים חלוציים כמו חימום סולארי או בתים אוטונומיים לא מחוברים לרשת כמו ה-Earth Ships של מיכאל ריינולדס. אפילו בארץ היו פרויקטים חלוציים בשדה בוקר ובקיבוץ קטורה בהם ניסו כל מיני פתרונות שהגיעו מאדריכלות אקלימית מדברית.
באותה התקופה עקבתי אחרי אדריכלים שלא היו במיינסטרים כמו חסן פתחי שדיבר על בניה בחומרים ובשיטות מסורתיות (כמו בניה מבוץ). פתחי הציע ללמוד מהבניה המסורתית שלא דורשת יותר משני עובדים. בוץ וקש מתייבשים בשמש ללא אנרגיה נוספת והכל בעלות מאוד נמוכה.
בשנות ה-80 ביקרתי בארה"ב ושם נחשפתי לדבר נוסף – הנושא של קיימות היה גם נושא חברתי. רואים את זה עכשיו בהתחדשות העירונית: הרבה משפחות לא יכולות לחזור לבניינים המחודשים בשל העלות הגבוהה של ועד הבית (מעליות, אוורור החניונים ותחזוקה). זה יוצר מצב בו מקומיים מוותרים על המקום בו גדלו ועוברים לשולי העיר או אפילו נאלצים לעזוב אותה לגמרי. אם הייתה מודעות לבניה ירוקה אז אולי הייתה עלות ראשונית נוספת אבל בהמשך היה חיסכון אדיר (עד 40 אחוז) כיוון שהבית יצרוך פחות אנרגיה לתאורה ולמיזוג אוויר.
בהמשך דרכו, אליאס השלים תואר שני בתחום של סביבה ופיתוח המבוסס על עקרונות אמנת ריו 1992. ועידת ריו היתה פסגה של האו"ם בנושא שינוי האקלים ושם נולד הקונספט של פיתוח מקיים: צריך להמשיך ולפתח את העולם אבל עלינו לעשות את זה בצורה שמכבדת את הקיים, את האקולוגיה וגם את הדורות הבאים.
בשנות ה-70 התחילו לבדוק מושג שנקרא "EARTH OVERSHOOT DAY". יום שמציין את התאריך שבו הדרישה למשאבים ולשירותים אקולוגיים באותה שנה עולה על מה שכדור הארץ יכול להתחדש בו. וכך במקום לסיים את השנה עם יום OVERSHOOT בדצמבר, התאריך מגיע באמצע השנה. השנה היום הזה חל בחודש יולי, זאת אומרת שמיולי ועד דצמבר אנחנו לוקחים מ'חסכונות' של משאבי הטבע וזה מפחיד. קצב הניצול משאבי הטבע אומר שהוא (הטבע) לא יוכל לחזור לעצמו.
איך בעינייך עולם העיצוב מתחבר לנושא הקיימות?
עולם העיצוב צורך הרבה אנרגיה, זאת עובדה. היצירה של המעצב/ת או האדריכל/ית דורשת שינוע חומרים ממקומות רחוקים, חציבת חומרי גלם. כל זה מייצר (הרבה!) פסולת בהליכי חציבה, ייצור חומרים, שימוש ובלאי. במקרה של אדריכלות, בסוף המבנה שבונים או מעצבים צורך טונות של אנרגיה, כי הוא לא מבודד מספיק או בכלל או לא מותאם לתנאים האקלימיים, כמו כיווני שמש ורוח. למעצב/ת יש אחריות גדולה בתהליך, הן בשלב התכנוני והן בשלב תפעול הבנין.
יש הרבה מה לשפר בתכנון וזה נמצא בידיים של המתכננים והרגולטורים. בישראל יש תקן ירוק 5281, שהחל ממרץ 2022 הוא נכלל בחוק התכנון והבניה ומתוך כך הפך לתקן מחייב בכל הארץ. לקח מעל לעשור להפוך אותו לתקן מחייב כי יש אינטרסים בשוק שמעדיפים להמשיך את המודל של 'עסקים כרגיל'.
לא פשוט לשנות מערכת שלמה. עם זאת, יש לא מעט מתכננים ומעצבים שחקרו ופיתחו פרויקטים מדהימים תוך מחוייבות לבניה ירוקה. היום הם מובילים בשוק. למשל, בשדה תעופה באמסטרדם רצו להחליף את כל התאורה כדי לחסוך באנרגיה. במקום לקנות להם גופי תאורה חדשים, האדריכל ההולנדי תומאס ראו (Rau) פנה לחברת פיליפס (Philips) והציע להם חוזה כספקים לארבעים שנה. ככה הוא יצר אינטרס לחברה ליצור משהו עם תוחלת חיים ארוכה, הם לא רוצים לשלוח עובד כל יומיים להחליף נורה. הם אכן הצליחו להגיע לחיסכון אדיר עם פנסים יותר חסכוניים, יותר עמידים ועשויים מחומר גלם שיוכל לחזור למפעל ולשמש מוצרים אחרים. זה בעצם הרעיון של מוצר לשירות ולא לרכישה. התוצאה היא גם חיסכון באנרגיה וגם כלכלה מעגלית – החומר חוזר לשימוש חוזר. לשם אירופה מכוונת היום, עם הנחיות ודרישות מחמירות מכל עיר ומדינה באירופה.
אתה חושב שאנחנו כמעצבים נצליח להגיע למקום הזה? היום, אם מישהו רוצה עיצוב מסויים והוא יכול להרשות לעצמו הוא יעשה את זה מבלי החשיבה הכוללת על בזבוז משאבים ואנרגיה בתהליך.
בעבר המושגים של צרכנות ובזבוז לא היו קיימים. למשאבים היה ערך גבוה יותר, דברים עלו יותר כסף ולכן היו מעדיפים לחפש פתרון או מוצר מקומי או לקנות יד שניה וכך לעשות בחומר שימוש חוזר. אנשים חיו עם מה שיש ולא קפצו מעל ליכולות שלהם ושל כדור הארץ.
הבעיה היום היא שיש הרבה כסף בעולם, וברגע שיש כסף אתה עושה מה שבא לך ולא מה שצריך או מה שאתה יכול לעשות במגבלות כדור הארץ. מתכננים ומעצבים צריכים
לקחת את הנושא ברצינות, להתגבר על כל חוסר ידע ומודעות שאולי קיים ולראות את התמונה הגדולה. למעצב/ת יש חובה חברתית ומוסרית לעבוד עם הסביבה ולא נגדה, ובדרך גם לחנך את הלקוח לעשות את הדבר הנכון.
האם במוסדות הלימוד מישהו לוקח פיקוד על החינוך האקולוגי?
בבתי הספר יש מורים ומורות שהנושא חשוב להם והם מנסים לקיים תוכניות לימוד ברוחו, לחנך למחזור, לטייל בטבע וכו'.
במכללות זה כבר עניין של אחריות עצמית, לקרוא עיתון, להתעניין בדברים שקורים בזמן אמת כמו פסגת COP 27 שהתקיימה בשארם א-שייח לפני כחודש. ברמה של המוסד, יש הרבה הזדמנויות לעשות דברים בתחום הזה, במיוחד אם מדובר ב'קמפוס ירוק'. הראשון: להגביר מודעות. אנחנו עובדים על זה במכון ואני מקווה שנוכל לממש כמה יוזמות בשנה הקרובה.
איך זה בא לידי ביטוי בעבודת הסטודיו?
יש כמה דרכים. דרך אחת היא קורסים ייעודיים, למשל בתחום הבניה הירוקה. דרך אחרת היא יוזמות במסגרת פרויקטים חברתיים לקהילה. בסטודיו של שנה ב' שאני מלמד עם צמרת הראל כנות, אנחנו מעבירים תכנים של חינוך בשילוב עם בניה ירוקה וכלכלה מעגלית. במהלך הסטודיו לומדים עקרונות בסיסיים אבל חשובים להתפתחות היכולות של הסטודנטיות/ים.
המשך הראיון יפורסם מחר, 31.1.23
