אומרים שהרוסים קשוחים כי הדמעות שלהם קופאות
עוד לפני שהן מספיקות לגעת בקרקע
ושהאסייתים לא עצובים אף פעם
בגלל העיניים המלוכסנות.
האיטלקים לא צריכים לבכות,
יש להם תנועות להכל,
והצרפתים בוכים רק בסרטים רומנטיים.
אני וחברה שלי,
איננו בינלאומיים כל כך.
אנחנו הצברים
הבוכים מול פינוי אנשים מבתיהם
ופיגועי טרור
ויותר מזה,
מול אהבה חד פעמית.
הישראלים הם מובייל של דמעות,
בלי מוזיקה ובלי צבעוניות,
לא מובייל של ילדים,
דמעה תלויה על חוט,
אני והאהובה שלי,
שתי דמעות תלויות על חוט
המתנגשות זו בזו,
ברוח חולפת,
הופכים בבת אחת
מתלויים ליד,
לתלויים זה בזה.
תגיות