המחאה הגועשת בארץ מביאה איתה מיזמים חברתיים מגוונים ובלתי צפויים. חקרתי מי עומד מאחוריהם, וגיליתי קבוצות מרגשות וסיפורים של אחדות ואהבת הארץ. הנה כמה מהקבוצות המעניינות והסיפורים מאחורי היוזמות שלהן.
נטע אדמון, עיצוב פנים
כבר שבועות שאזרחים מכל קצוות החברה מתגייסים למחאה ויוצאים לרחובות. הם יוזמים פרויקטים חברתיים בהתנדבות מלאה, מתוך אהבה למדינה ורצון לתרום למחאה בדרכם. בשיחות עם יוזמי ומעצבי השלטים, התברר שמאחורי כל שלט כזה – יש סיפור.
הדמוקרטיה תנצח-כרזות מחאה
גם אתם נתקלתם בנקודות חלוקת שלטים בהפגנות בתל-אביב ותהיתם מי עומד מאחורי היוזמה? מסתבר שזה פרויקט שהתפתח ללא כוונה תחילה ומדגים את המקום החשוב של היצירתיות והעיצוב ברגעים כאלה. מעין, אחד ממקימי היוזמה, סיפר לי איך הכל התחיל.
"הקבוצה נוצרה ממש במקרה. הכל התחיל כשמכרה שלי ביקשה ממני לעצב שלטי מחאה במטרה להדפיס 1,000 שלטים ולחלק ברחוב. בהתחלה סירבתי מחוסר זמן, אבל אז החלטתי לשתף עוד אנשים מתוך הבנה שנוכל לסיים את זה מהר. פרסמתי בלינקדאין שאני מחפש אנשים שישתתפו בפרויקט וזה פשוט התפוצץ! תוך כמה ימים כבר היו 90 אנשים בקבוצת וואטסאפ, מעצבים, קופירייטרים, אנשי פרסום ועוד, כולם בהתנדבות. סיימנו את השלטים שביקשו ממני, אבל זה פשוט לא עצר. אנשים המשיכו ליצור עוד ועוד שלטים. כל פעם אמרנו "טוב, די, סיימנו" וכל פעם לא הצלחנו לעצור את זה. עוד אנשים מצטרפים כל הזמן והרעיונות פשוט זורמים בלי הפסקה. התחושה מאוד מתגמלת, למרות שהתפעול לא קל. בפעם הראשונה שחילקנו שלטים אנשים עפו על זה, היו בהלם מכמות המסרים. השלטים נחטפו תוך שנייה."
איך הקבוצה פועלת?
"הקבוצה הפכה לסיעור מוחות אחד גדול, בגלל זה הפכנו את הפרויקט לפרויקט ללא קרדיטים. כל אחד זורק משהו בקבוצה – רעיון שלם, רק אימג', משהו אחר, אנשים מגיבים ומציעים הצעות ובסוף נוצר משהו. אין הנחיה לעיצוב מסוים כל עוד זה לא עובר את גבול הטעם הטוב. המטרה היא לא לעשות פיין דיזיין, אלא משהו מהיר, פאסט פוד. היום זה רלוונטי, מחר זה מת. בגלל זה יצרנו את דף הפייסבוק "הדמוקרטיה תנצח-כרזות מחאה", כדי לתת מקום לכל העבודות. הקצב כל כך מהיר, שהיינו צריכים עוד מקום חוץ מהרחוב. הפייסבוק מאפשר גם שימוש בכרזות בפלטפורמות אחרות – אנשים יכולים לשתף באינסטגרם, ברשתות אחרות."
אז אתם מעודדים שימוש חופשי בחומרים שלכם?
"בהחלט. זאת המטרה שלנו. השימוש חופשי לחלוטין, אפילו העלנו קישור לתיקייה עם כל הקבצים, כך אנשים יכולים ללכת ולהדפיס בעצמם. לפני כל הפגנה אנחנו מעדכנים את התיקייה ומפרסמים שוב את הקישור בעמוד פייסבוק. אנחנו גם מפרסמים בעמוד איפה תהיה החלוקה ומתי."
מה נדרש כדי לתפעל את הפרויקט?
"בהתחלה זה לא היה ממש מסודר. עכשיו חילקנו אחריות בין אנשים: אחד אחראי על השגת מימון, אחרת על ההורדה לדפוס או על הובלה של השלטים במשאיות לנקודות חלוקה. המטרה היא להגדיל את כמות השלטים ונקודות החלוקה. יש אפילו אופציה לבקש מאיתנו לשלוח שלטים לנקודות נוספות בארץ, כמובן יש כמות מינימלית למשלוח. מבחינת מימון כל פעם מישהו אחר תורם- מישהו מהקבוצה, מכר של מישהו."
משהו נוסף שתרצה להגיד?
"כן! אני מזמין אתכם, סטודנטים וסטודנטיות מהפקולטות לעיצוב, להצטרף לקבוצה ולהשתתף בפרויקט. מי שרוצה מוזמן לפנות אלינו בעמוד הפייסבוק שלנו."
לוחמי כיפור 73'
הם בני 70, לחמו למען המדינה, רובם פצועי מלחמה או הלומי קרב, והמיזם שהם הרימו הוא בין המרשימים והמורכבים ביותר במחאה. שוחחתי עם איל יפה, יוזם הפרויקט של לוחמי כיפור 73', שסיפר לי איך הכל התחיל ונתן לי השראה ענקית.
עוד לפני ששוחחנו, רק מהתבוננות בקבוצה ובאופן בו היא פועלת, ראיתי את רוח הלחימה ואת הקשר המיוחד שלהם – אחד מקפל, השני מעמיס, השלישי מדבר עם המוביל וכל כמה דקות מישהו מגיע לשאול את איל מה לעשות, לאן להעמיס. כולם פועלים יחד בהרמוניה, באהבה ובעזרה הדדית. כולם מלאי אנרגיה ונחושים להגן על המדינה שהם כל כך אוהבים, רק שהפעם לא בשדה הקרב – אלא ברחובות. ניגשתי לאיל וביקשתי לראיין אותו. הוא ירד בקפיצה מראש הטנק, קפיצה של אדם בשנות ה-20 שלו והסכים מיד.
ספר לי מי אתה, ומי הם חברי הקבוצה.
"אני איל יפה, בן 70, לשעבר מג"ד בשריון, היום עדיין במילואים כקמב"צ פיקוד צפון. אנחנו בערך 40 חברים, לוחמי יום כיפור, רובנו מהצפון."
איך התאגדתם?
"להתאגד לא היה מאמץ גדול כי שמרנו על קשר כל השנים, מאז המלחמה. המלחמה חיברה ביננו כל כך חזק, קשה לתאר את העוצמה במילים. תביני, כמעט 50% מהחברים שלנו נפלו בקרבות. אנחנו בקשר חזק עד היום גם עם המשפחות השכולות. את המפגש הראשון עשינו בזום, כדי להחליט מה אנחנו רוצים לעשות. כרגע אנחנו מתנהלים בקבוצת וואטסאפ, היום אנחנו כבר 100 אנשים בקבוצה."
ספר לי על המיזם שלכם.
"היה לנו חשוב לעשות משהו דרמטי, אחרת לא יספרו אותנו. היו כמה אופציות, כולן כללו את השימוש במגילת העצמאות. רצינו לתת לה את הבמה, את העוצמה של סמל לאומי, הרי היא מסמלת את ההתחלה של המדינה והיא הבסיס להכל. בשבר כמו שקורה עכשיו צריך להתאחד סביב הבסיס. תכננו לקחת סמל לאומי ולהוביל אותו ברחבי הארץ כשהוא מכוסה במגילת העצמאות ולתת לאנשים לחתום על המגילה. תכננו מסלול עם עצירות במקומות משמעותיים למורשת ישראל, בהם נקיים טקסים. קראנו למסע "מסע האחדות ומגילת העצמאות". האופציות לסמלים לאומיים היו האריה השואג בתל חי – תזכורת לקרב של טרומפלדור, הטנק בקיבוץ דגניה ממלחמת הקוממיות או הפרוטזה של טרומפלדור. בסוף בחרנו בטנק כי הוא מסמל אותנו ואנחנו אוהבים אותו, הוא הציל את חיי."
נשמע לא פשוט לסחוב טנק בכל רחבי המדינה.
"חשבנו שיהיה יחסית פשוט לקחת טנק נטוש מרמת הגולן. הבאנו שופל ומוביל ויצאנו לדרך, אבל הסיפור הסתבך. הגענו למשמר הירדן – התחנה הראשונה בה נצדיע ללוחמי מלחמת הקוממיות. אירגנו שם טקס מרגש: עדה סירני (93), אשתו של אנצו סירני, נאמה וחתמה ראשונה על המגילה, היא התרגשה מאוד. אך בסוף הטקס המשטרה הגיעה ועצרה אותנו, הם חשבנו שאנחנו גנבי מתכות. חקרו אותנו במשך כמה שעות, פתחו לנו תיק פלילי והכריחו אותנו להחזיר את הטנק למקומו. היינו נחושים להמשיך ולכן יצרנו קשר עם קיבוץ גשר שהסכים להשאיל לנו את הטנק מהקיבוץ שלהם, איתו יצאנו לקיבוץ דגניה לקיים טקס ולהצדיע ללוחמי הקיבוץ. גם שם עצרה אותנו המשטרה ופתחה לנו עוד תיק פלילי."
אז איך בכל זאת הגעתם לתל אביב עם טנק?
"בזכות חובלים במילואים ואמנים מקיבוץ עין שמר ששמעו על הסיפור שלנו והתנדבו לעזור לנו. הם הכינו לנו טנק מקלקר בגודל אמיתי בתוך 4 ימים! כך יצאנו עם הטנק לקיסריה והמשכנו את המסלול שלנו עד שהגענו לכאן היום, לרחוב קפלן בתל אביב."
מי מממן את המיזם שלכם?
"אנחנו מקבלים סיוע ממטה המאבק, ובחור צעיר עזר לנו לפתוח עמוד פייסבוק – "לוחמי כיפור". את כל התפעול הכולל הכנת חולצות, הובלה, הבאת ציוד ועוד אנחנו עושים בעצמנו."
יש לך משהו נוסף להגיד?
"זה סיפור על נחישות והצמדות למטרה, אנחנו לא ויתרנו וגם לא נוותר. אנחנו נלך עד הסוף ונלחם על כך שישראל תהיה דמוקרטית. לוחמי כיפור חוזרים למערכה על דמותה של המדינה."
מגן דוד כחול – תמיכה נפשית ראשונית
בתקופה מטלטלת כמו זו, מפלס החרדה של רבים עולה. מתוך ההבנה הזאת, מספר אנשי מקצוע מתחום הפסיכולוגיה באוניברסיטת רייכמן הקימו את מיזם "מגן דוד כחול". פגשתי בהפגנה את פרופסור בעז בן דוד וביקשתי ממנו לספר על המיזם.
ספר לי על המיזם ועל עצמך.
"אני פרופ' בעז בן דוד, פסיכולוג קוגניטיבי מחקרי באוניברסיטת רייכמן. את המיזם הקמתי ביחד עם ד״ר יעל אפטר-לוי, פסיכולוגית קלינית מומחית, מדריכה ומנהלת הקליניקה באוניברסיטה, ועם ד״ר אורטל שמעון-רז, פסיכולוגית קלינית מומחית ומדריכה. המיזם הוקם מתוך ההבנה שכמו שיש צורך במוכנות לעזרה גופנית בהפגנות (מגן דוד אדום), כך יש צורך שתהיה מוכנות לעזרה נפשית. המיזם שלנו מורכב מאנשי מקצוע מהתחום: מפסיכיאטרים ועד עובדות סוציאליות ומרפאות בעיסוק, כולם משתתפים בהתנדבות מלאה. אנחנו מגיעים להפגנות ומזמינים אנשים לדבר איתנו."
המיזם מצליח? איך התגובות של אנשים ברחוב?
"בדרך כלל אנשים בהלם, הם פונים אלינו לברר למה אנחנו כאן ומי אנחנו. כשהם מבינים הם מתלהבים מאוד, חלק מעדיפים להגיע אחרי ההפגנה ואנחנו מחכים להם כאן עד 21:00."
מה עומד מאחורי הלוגו שלכם?
"את הלוגו עיצבה בהתנדבות מלאה יעל בן דוד, סטודנטית לתקשורת דיגיטלית בשנקר שהיא גם האחיינית שלי. הלוגו נוצר בהשראת לב, חיבוק, מטריה ותחתיה שני אנשים. רצינו שהוא יתן את התחושה של תמיכה. בחרנו בשם מגן דוד כחול בשביל ליצור קישור למגן דוד אדום וגם מתוך מחשבה שצבע המחאה הוא כחול."
תרצה להעביר מסר כלשהו לקוראים/ות?
"אנחנו מטפלים.ות ומוסמכים.ות לבריאות הנפש ואנחנו כאן בשבילכם.ן. אם אתם חשים מועקה, קושי, או חוויתם סיטואציה קשה בהפגנה, חפשו אותנו בקרן הרחובות לסקוב/קפלן בתל אביב, אנחנו עם ווסטים צהובים."
דיאטניות ודיאטנים למען הדמוקרטיה
לאחר שהוגש תיקון "חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות", דרור בן נח, נורית גריאני ודיאטנים אחרים היו מוטרדים מפגיעה עתידית בבריאות הציבור ובמקצוע שלהם. הדבר הביא אותם להתארגן ולהצטרף למחאה כקבוצה.
היי דרור. ספר לנו למה הייתם מוטרדים מתיקון החוק?
"החוק מגן על מקצועות הבריאות, הוא קובע מי יכול לעסוק בהם ובאילו תנאים. כרגע יש דרישה לתואר אקדמי ולעבור מבחן ממשלתי. התיקון שהוגש יאפשר לבנות סמינר מהמגזר החרדי לעבוד במקצועות אלה ללא הכשרה אקדמית (כרגע מרפאות בעיסוק וקלינאיות תקשורת, בהמשך עוד מקצועות). בסופו של דבר, זה יוביל לפגיעה בציבור, אנשים יקבלו טיפול מאנשים שלא הוכשרו לכך כראוי. אנחנו נפגע כסקטור רפואי."
לכן החלטתם להתאגד ולהשתתף במחאה כקבוצה?
"כן,גם בגלל התיקון וגם כי המקצוע שלנו מורכב ברובו מנשים וזכויות הנשים צפויות להיפגע. נורית גריאני ואני, שנינו דיאטנים באיכילוב, יזמנו את הקמת הקבוצה. פתחנו קבוצת וואטסאפ ותוך שבועיים היינו כבר 500 אנשים!"
כיצד מתנהלת ההתארגנות שלכם?
"בהתחלה התארגנו לבד. יצאנו לצעדה מאיכילוב עם שלטים שאנחנו הכנו, כולם שלטים הקשורים לעולמנו המקצועי. המצאנו סיסמאות כמו "שחיתות בכמות גבוהה" ו-"אטימות בכמות גבוהה" כמו מדבקות סימון המזון שכולנו מכירים. מאוחר יותר פנינו למטה המאבק ולארגון "מחזקים" והם אלה שמסייעים לנו. מטה המאבק סייעו לנו במימון וקישרו אותנו לגרפיקאית שהוציאה לפועל את החזון הראשון שלי לסדרת שלטים ועיצבה לנו את הלוגו מחדש. ארגון "מחזקים" עוזר לנו מבחינה אסטרטגית – איך להתארגן, איך להגיע לעוד אנשים וכו'."
אתם נמצאים בעוד מקומות חוץ מתל אביב?
"בטח. הגענו כבר לחיפה, באר שבע, רחובות, מודיעין והרצליה. אפילו קולגות בצפון נעזרים בשלטים שהכנו. אנחנו מגיעים לרחבי הארץ בעזרת דיאטנים שמתנדבים להעביר שלטים, חולצות וכו'."
תרצה להגיד משהו נוסף?
"מדהים אותנו לראות כל פעם מחדש איך אנשים בכל הגילאים מתחברים לסטיקר שלנו. לא תיארנו לעצמנו שזה יתפוס כל כך חזק. אין ספק שהמחאה המטורפת הזאת מוציאה מאיתנו דברים יותר ויותר יצירתיים. ככה זה כשנחושים להגן על הבית. אני מזמין כל מי שרלוונטי להצטרף אלינו לקבוצת הוואטסאפ!"
לאחר ששמעתי את הסיפורים מאחורי המיזמים התחזקה התחושה שהרגשתי גם בהפגנות עצמן – אנחנו מאוחדים מתמיד. לפחות הצד הזה של המשוואה. הסיפורים של בעז, מעין, איל ודרור ריגשו אותי והזכירו לי את הכוח של העם שלנו. הדבר הכי מדהים הוא שהכתבה הזאת מסקרת רק מספר קבוצות, יש עוד המון! כמו שאיל אמר – אלו סיפורים של נחישות ודבקות במטרה, של א.נשים שמקדישים מזמנם, מהידע שלהם ומהיכולות השונות שלהם בשביל הבית של כולנו.
תודה לכל מי שלוקח חלק במאבק על הבית.
עמוד הפייסבוק של "הדמוקרטיה תנצח-כרזות מחאה" – קישור
עמוד האינסטגרם של יעל בן דוד מעצבת הלוגו של "מגן דוד כחול" – yael_carmel_design
עמוד הפייסבוק של "לוחמי יום כיפור 73'" – קישור
קבוצת הוואטסאפ של דיאטנים ודיאטניות למען הדמוקרטיה – קישור
