ארבע שנות לימוד מאתגרות הסתכמו בהגשת פרויקטי הגמר של המחלקה לעיצוב תעשייתי. שאלנו את ראש המחלקה הנכנס, לוקה אור, על השינויים שחלו במחלקה בעקבות משבר הקורונה ואיך ולאן הטכנולוגיה מקדמת אותנו.
חנה קיפרשלק, תקשורת חזותית
השנה הייתה מאתגרת במיוחד מכל מיני בחינות. מה מייחד את העבודות בשנה הנוכחית?
הייחוד האמיתי מגיע מהתמהיל האנושי. כל סטודנט/ית מביא/ה איתו/ה מטען אישי ועוסק/ת בתחום שמעניין אותו/ה. לכך מצטרפת כמובן התקופה וההשפעה שלה הן על בחירת הנושאים והן על פיתוח הפרויקטים והקונטקסט שהיא נותנת.
השנה, מנעד התחומים והעבודות רחב מאוד וכולל מספר פרויקטים שמאתגרים, מותחים ומגדילים את המסגרת הרגילה של פרויקטים בעיצוב תעשייתי: מייצור על ידי אדם ומכונה, דרך עיסוק מוצרי ותאורטי במוות ועד מייצג אינטראקטיבי. כולם נעשו בכלים וביכולות של מעצבים תעשייתיים ומעלים, כמו כל פרויקט טוב, שאלות על גבולות ושילובים.
איך הייתה התמודדות עם הגשת הפרויקטים השנה?
ההגשות התנהלו בדרך הרגילה, והיו מרגשות ומקצועיות כרגיל. מגבלות הקורונה ייצרו אווירה אינטימית מהרגיל אבל כזו שתרמה למקצועיות המעמד.
מה אתה מאחל לבוגרים/ות הטריים? ולשנת הלימודים הבאה?
שיידעו להשמיע קול אישי ולמצוא דרך בה הם מובילים, משפיעים ומקדמים עיצוב. לקראת השנה הבאה אאחל לכולנו שקט, רוגע ופנאי לעסוק במה שחשוב – ללמוד, ללמד ולהנות מעיצוב.
